הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' בטורי ואח'

ב"כ הכשרת היישוב וגב' רינה קימחי: עו"ד חריט

ב"כ שירביט ומר חיים בטורי כנתבע: עו"ד חסון

ב"כ מר חיים בטורי כתובע: עו"ד רפופורט

פסק דין

שלוש תביעות שעניינן תאונת דרכים אחת שארעה ב-23/12/08 בין מונית השייכת למר חיים בטורי ומבוטחת בידי שירביט, לבין רכב השייך לגב' רינה קמחי, ומבוטח בידי הכשרת היישוב. בגין תאונה זו הגישו שתי חברות הביטוח תביעות תחלוף הדדיות, ומר בטורי הגיש תביעה אישית על נזקיו העקיפים. ב-14/9/10 הורתה כב' נשיאת בית-המשפט העליון על העברת תא"מ 36770-11-09 לבית משפט השלום בת"א ועל איחוד הדיון בה עם שתי התביעות האחרות שאוחדו עוד קודם לכן.

עיקרי העובדות שלעניין פשוטות בהרבה מן המבוא ומהליך איחודן של שלוש התביעות. רכבה של גב' קמחי יצא מחניה בנסיעה לאחור ואז ארעה התנגשות בינו לבין המונית שנסעה בכביש. הגב' קמחי העידה שנסעה לאחור לאט, ראתה את המונית מתקרבת במהירות, עצרה כשרוב הרכב נמצא בין רכבים אחרים, אולם המונית שנסעה במהירות מופרזת פגעה בה. לטענתה המונית נסעה צמוד מאוד לרכבים החונים אף שמדובר בכביש חד סטרי רחב. נהג המונית, מר אברהם נעים, העיד שנסע בכביש וגב' קמחי שנסעה לאחור הפתיעה אותו וחסמה חלק מנתיב נסיעתו. לטענתו בזמן התאונה היתה גב' קמחי בנסיעה ולא בעמידה. בגרסה זו תמך נער שנסע במונית ובזמן התאונה היה כבן-12 שנים. שני הצדדים הציגו תמונות של הרחוב.

שמעתי את עדויות הנהגים, ובחנתי את יתר הראיות, לרבות הודעות לביטוח, חוות דעת השמאי ותמונות הנזק לרכבים, ולאחר כל אלה הגעתי למסקנה שגרסתו של מר נעים, נהג המונית, עדיפה על גרסתה של גב' קמחי. לא-זו-בלבד שגב' קמחי היא זו שנסעה לאחור, ומכאן ששדה הראיה שלה היה מוגבל לעומת נהג המונית שנע בכביש עם שדה ראיה פתוח, אלא שתמונות הנזק לרכבים, ובעיקר למונית תומכות בגרסתו, שכן הנזק למונית אינו בחזית, אלא בכנף קדמית ימנית, היינו – בצד הרכב. מכלול ראיות אלו מחזק את האפשרות שרכבה של גב' קמחי התפרץ לנתיב במפתיע, וגם אם גרסתה שהספיקה לעצור נכונה, עדיין אין בכל לשלול את טענת נהג המונית כי יציאתה לא הותירה לו מרחק בלימה מספיק. לעניין זה יש לזכור שגב' קמחי הייתה בין רכבים אחרים שחנו בניצב משני צידיה.

נוכח כל האמור לעיל אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על גב' קמחי. ואני מקבל ודוחה את התביעות כדלקמן:

התביעה בתא"מ 9258-09-09 נדחית ללא צו להוצאות. התובעת תשלם לעדה מטעמה (גב' קמחי) שכר עדות בסך 300 ₪.

התביעה בתא"מ 13565-09-09 מתקבלת. הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 10,481 ₪ צמוד מ-1/7/09 ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת אגרה ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 10% ושכר שני העדים מטעם התובעת בסך 300 ₪ לעד.

התביעה בתא"מ 13565-11-09 מתקבלת, אולם סכום הנזק אינו מתקבל במלואו. הוסכם בדיון שראשי הנזק של בלאי וימי עמידה לא הוכחו. לטענת הנתבעות אין להכיר גם בראש הנזק של הפרש שכ"ט השמאי שכן התובע יכול היה לפנות לחברת הביטוח ולהסב את דוח השמאי על שמה. טענה זו לא הוכחה, ובפועל התובע שילם סכום זה מכיסו ולכן אני מקבל את התביעה בגינו ע"ס 1,150 ₪. לעניין ירידת ערך צודקת ב"כ הנתבעות שלא צורף דוח על פגיעות קודמות ודוח השמאי לא בחן אותן אף שקיימת אינדיקציה לקיומה של תאונה קודמת אחת לפחות. בנסיבות אלו אכן לא הוכח ראש נזק זה במלואו. עם זאת, נוכח היקף הפגיעה אין ספק שנגרמה ירידת ערך כלשהי, ואני מעמיד את שיעורה, על דרך האומדנא, על סך של 1,730 ₪.

נזקיו המוכחים של התובע עומדים אפוא על סך של 7,946 ₪ (5,034+32+1,150+1,730).

הנתבעות ישלמו לתובע סך של 7,946 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מ-11/1/09 ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת האגרה ששילם ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

תשומת לב מזכירות בית-המשפט כי חרף החלטת נשיאת בית-המשפט העליון מ-14/9/10 על העברת הדיון ואיחוד התביעות, תא"מ 36770-11-09 עדיין רשום במערכת נט-המשפט כמשויך לבית-משפט השלום בנתניה והתיק לא קושר לתביעות האחרות. יש לוודא כי שלושת התיקים מקושרים וסגורים, ולהודיע הודעה מתאימה למזכירות בית-המשפט בנתניה.

ניתן היום, י' טבת תשע"א, 17 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.