הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אוחנה

החלטה

החלטה זו הינה בהודעת הנתבע על הפקדת קרן התביעה ובקשת להורות על סגירת התיק ללא חיוב הנתבע בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע, בתגובת ב"כ התובע ובתשובת ב"כ הנתבע, בכתב התביעה על נספחיו ויתר כתבי הטענות שהגישו הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הנתבע.

הנתבע טוען בבקשתו כי לנוכח הוראת סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז-1967, מאחר והתביעה אשר הוגשה ראויה לידון כתובענה לסכום כסף קצוב בהתאם להוראת ס' 81א1, לא זכאי התובע לפסיקת שכ"ט עו"ד.

כב' הרשם משה כהן בהחלטתו מיום 21.6.10 דן שאלת הסמכות המקומית בלבד וכן קבע כי מאחר והצדדים אינם מסכימים כי יש להסתפק בתשלום קרן התביעה בלבד על הנתבע להגיש כתב הגנה עד ליום 1.7.10.

אני סבור כי אין בהחלטת כב' הרשם הנכבד כדי למנוע מנתבע מלהעלות טענתו בענין שאלת זכאות התובע לשכ"ט עו"ד במסגרת בקשה בכתב כפי נעשה במקרה זה, וזאת אף אם לא הוגש כתב הגנה מטעמו, שכן החלטת הרשם אינה דנה במחלוקת גופא, ועל כן, אינה מקימה מעשה בית דין .

ע"פ הוראת ס' 81א1(1) לחוק ההוצל"פ , על מנת שתביעה תהא ראויה להתברר כתביעה בסכום כסף קצוב, נדרשים שלושה יסודות:

א. תביעה לסכום כסף קצוב.

ב. מכוח חוזה או התחייבות מפורשים.

ג. קיומה של ראיה בכתב.

מעיון בבקשה ובכתבי התגובה אשר הגישו הצדדים עולה כי הצדדים חלוקים בשאלת קיומה או העדרה של ראיה שבכתב, לקיומו של חוזה או התחייבות מפורשת.

מעיון בכתב התביעה עולה כי לא צורף לו כל מסמך שנערך או נחתם ע"י הנתבע אשר יש בו כדי להוות ראיה שבכתב או ראשית ראיה שבכתב.

כתב התביעה נסמך על פוליסת ביטוח שהוצא ע"י התובע המהווה רשומה מוסדית ע"פ פקודת הראיות, אולם לא נערך ע"י הנתבע ואינו חתום על ידו.

הלכה פסוקה היא כי ראיה בכתב הנדרשת לצורך הגשתה של תביעה בסדר דין מקוצר הינו מסמך שבכתב אשר נערך ו/או נחתם ע"י הנתבע עצמו ואין במסמך שנערך ע"י התובע כדי להוות ראיה שבכתב. (ראה: ספרו של כב' השופט (בדימוס) אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 302).

בדרך של היקש יש להחיל את המבחן שנקבע בפסיקה לענין "ראיה בכתב" במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר לענין הדרישה האמורה במסגרת תביעה לסכום כסף קצוב ע"פ הוראת ס' 81א1 לחוק ההוצל"פ.

ב"כ הנתבע בתגובתו מפנה לפסיקה של בתי משפט השלום לפיה קיומה של רשומה מוסדית שנערכה ע"י התובע מהווה ראיה שבכתב המכשירה התביעה להתברר בסדר דין מקוצר.

סבור אני כי יש לדחות טענה זו מנימוקי תשובת ב"כ התובע, שכן הפסיקה אליה מפנה הנתבע הינה של בתי משפט השלום שאינה הלכה מחייבת או פסיקה מנחה בעוד שבפסיקה מאוחרת של בימ"ש המחוזי בת"א אליה מפנה ב"כ התובע בתשובתו נקבע במפורש כי רשומה מוסדית של התובע אינה מהווה ראיה שבכתב וכי נדרשת חתימת הנתבע לצורך קיומה של ראיה בכתב.

לאור המפורט לעיל, בקשת הנתבע שלא לפסוק לחובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד נדחית.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 400 ₪ בצירוף מע"מ.

ב"כ התובע יגיש לחתימה פסיקתה בה יצויינו הוצאות האגרה ששולמה, שכ"ט עו"ד ע"פ התעריף המינימלי וכן ההוצאות שנפסקו בהחלטה זו.