הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה

פסק דין

לפני תביעת שיבוב לתשלום סך 51,522 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות בהם נשאה עקב תאונת דרכים שארעה לרכב מבוטחה ביום 5.1.07 ליד בית מס' 10 ברחוב נתיב חן בחיפה.

לטענת הנהג ברכב המבוטח מר משה בצלאל, הוא נכנס עם רכבו לשלולית מים גדולה מאד ונעצר בה היות והמנוע דמם, מנגד הגיעה משאית גדולה שהרימה גל מים גבוה שתרם להצפת הרכב ולדימום המנוע, הוא והנוסע דחפו את הרכב לשולי הכביש וזה נגרר משם לאחר כיומיים (האירוע קרה בצהרי יום ו'), מר בצלאל פנה לנתבעת מיד לאחר האירוע ולטענתו לא זכה לשום תשובה עניינית למעט הודעה לקונית על העברת הפנייה לטיפול.

הנתבעת מכחישה את האירוע ,טוענת לשיהוי רב בהגשת התביעה וטוענת כי השוחות במקום עומדות בתקן ומטופלות עובר לכניסת החורף וכי מצדה לא הייתה ובוודאי לא הוכחה שום רשלנות.

ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינמק באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו, עליו הראיה. כלל זה איננו מתהפך באופן "אוטומטי" כאשר הנתבעת היא רשות מקומית ואין מקום לתפיסה לפיה אם נגרם אירוע נזיקי כלשהו בשטח שיפוט רשות מקומית הדבר "מוכיח" רשלנות מצדה.

הדברים יפים לנסיבותיו של תיק זה.

אני מקבל את בסיס גרסתו של מר בצלאל, אמנם לא ברור לי מדוע הוגשה התביעה בשיהוי בלתי נתפס שכזה מה שמן הסתם יוצר אי בהירות ונזקים ראייתיים ברם מתוך מספר גרסאות שניתנו (גם בסמוך לאירוע בינואר 2007!) וגם לאור העדות שנשמעה לפני ניתן לקבוע כי האירוע קרה בגלל רצף של נסיבות וגורמים שאינם מטילים אחריות על הנתבעת:

כוח עליון- מר בצלאל העיד שהוא תושב המקום, הוא מכיר את מקום התאונה היטב ומזה שנים רבות, גם בשעתו עשה את אותו מסלול עם אותו נוסע (מר מזרחי) פעמים רבות ולכן אם היתה במקום בעיה "כרונית" קרי חוזרת של הצפות ושלוליות היה עליו לדעת על כך ברם הוא עצמו ציין כי מדובר היה במקרה אחד וחריג ביותר ואף דאג לומר:

"היה גשם בצורה חריגה".

ולא רק, מיד לאחר מכן התנקזו המים כולם כאילו לא היה דבר:

"ואחרי 10 דקות השלולית התייבשה כלא הייתה, כל המים התנקזו"

הווה אומר שבמערכת הניקוז לא היה פגם, גם לא בשיפועי הכביש ולא בדבר, פשוט מדובר באירוע גשם חריג וחד פעמי.

אשמו של מר בצלאל- כאמור מר בצלאל הכיר ומכיר את המקום היטב, הוא יודע שיש בין הנתיבים אי תנועה גבוה יחסית והעיד באופן מפורש שגובה המים עבר את גובה אי התנועה וכי האירוע קרה באור יום קרי בצהרי היום.

עם כל הכבוד, לא נכנסים עם רכב פרטי מסוג סקודה אוקטביה נמוך לתוך שלולית כה עמוקה.

לא ברור אם מר בצלצאל פשוט לא שם לב לנעשה בכביש לפניו או שמא הימר שיצליח לעבור בשלולית. מכל מקום, הוא למעשה "הודה" בהודעתו מינואר 2007 לתובעת כי :

"בזמן נסיעה לפתע לא הבחנתי ונכנסתי לשלולית מים. לא הספקתי לבלום ועצרתי בתוך השלולית..."

אין צורך לפרש הודעה זו, היא מדברת בעד עצמה .

אשמו של צד ג- היום מעל 6 שנים לאחר האירוע נוטה הגרסה מצד התובעת לייחס לשלולית אחריות עיקרית לתאונה ואולי לכן לא צורפה הודעת מר בצלאל לתובעת שניתנה מיד לאחר האירוע.

אלא שמשתי גרסאות שניתנו בשנת 2007 מיד לאחר התאונה עולה כי אמנם השלולית הייתה קיימת ברם מי שגרם לנזק הייתה משאית שהגיעה ממול במהירות והרימה גל מים גבוה וכך למשל נרשם בהמשכה של ההודעה שצוטטה לעיל: