הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה שעניינה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 22/9/11 בין רכב המבוטח על ידי התובעת לבין אופנוע בו נסע הנתבע 2.

נהג התובעת העיד, כי נסע בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים במהירות ממש נמוכה וראה את האופנוע בנתיב האמצעי מקדימה, לדבריו התקרב לאופנוע וראה סטיה קלה של האופנוע לכיוון הקו השמאלי, היה נדמה לו שנהג משוחח עם חברתו מאחור, הוא עצמו נצמד לגדר ההפרדה, כמה שיכול ואז שמע רעש והסתבר, כי נהג האופנוע וחברתו נפלו. בחקירה הנגדית שב העד וטען, כי נסע במהירות איטית שכן זה היה אחרי רמזור והוסיף, כי ברגע שסטה כדי לברוח ממנו הייתה פגיעה במראה וכן ראה שהכנף הימנית שלו קצת פגועה. לדבריו, כשהסתכל אחורה ראה את האופנוע על הרצפה 30 מטר מאחור.

יצויין, כי העד לא זיהה את ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח מטעמו. בניגוד לנטען בהודעה, כי יש עד ראיה טען, כי אף שהיה אדם שעזר במקום לא ידוע לו על עד ראיה וכן בניגוד לרשום בהודעה כי נהג האופנוע נפגע מן המראה, איבד שליטה ופגע בצד הימני של הרכב, טען בעדותו, כי שמע אותו כמה שניות אחרי זה נופל, הוא בינתיים המשיך בנסיעה. את הפגיעה בצד הימני ראה רק בדיעבד ולא בזמן אמת וכאמור לא הבחין כלל בנפילה אלא כתוצאה מהקול של הנפילה על הכביש.

נהג האופנוע העיד, כי נסע בנתיבו כשחברתו רכובה מאחוריו במסלול הימני והרגיש מכה חזקה בצד האופנוע מאחור, הסתכל וראה רכב שהופיע. המכה גרמה לו לאבד שליטה בכידון, הוא הבין שהוא הולך ליפול ואכן הוא וחברתו נפלו. לדבריו, נסעו במהירות איטית של 40 קמ"ש. הנהג צילם את האופנוע וטען, כי ישנו שבר ברגלית האחורית ומכך הסיק, כי בחלק זה הייתה הפגיעה. בחקירה הנגדית התבקש הנהג להסביר את דבריו לחברת הביטוח, כי נפגע בכידון והסביר שמה שמסר לחברת הביטוח ולמשטרה היה מסקנה מכך שאיבד שליטה בכידון ואת מה שהוא מעיד בבית משפט מעיד על סמך השבר ברגלית שנוכח בו בדיעבד. כאשר נשאל מדוע כתב בהודעה שרכב נסע מאחוריו, השיב, כי רכב התובעת לא היה והגיע מאחור. העד שב והשיב, כי נסע כמו "סבתא" במהירות 40 קמ"ש ולא ראה את רכב התובעת ומשכך הסיק, כי רכב התובעת הגיע במהירות ועשה חיתוך מהיר.

לחברת הביטוח, מסר נהג האופנוע, כי רכב שנסע מאחוריו במסלול השמאלי, פגע בו עם המראה בכידון, הוא איבד שליטה ונפל.

חברתו של נהג האופנוע העידה, כי נסעו באבן גבירול אחרי ארוחת ערב ולא דיברו ביניהם במהלך הנסיעה. העדה זכרה שמראת המכונית פגעה להם בכידון והנהג איבד שליטה. העדה העידה, כי נסעו באמצע הנתיב הימני ורכב התובעת פגע בהם מצד שמאל. בחקירה נגדית, שבה והעידה כי הרגישה את המכה בכידון.

דיון והכרעה

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את עדות העדים שנשמעו לפני וסבירות גרסאותיהם, באתי לידי מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי התאונה ארעה באשמו של נהג הנתבעים.

לטעמי, לו אכן כפי שתאר נהג התובעת, נהג הנתבעים סטה מנתיבו והיה עליו להצמד לשמאל, הרי שכל שעליו היה לעשות הוא להסב את תשומת לב נהג האופנוע לכך, באמצעות צפירה, דבר שהיה מונע את התאונה. הלכה למעשה, התרשמתי, כי התאונה ארעה שעה שרכב התובעת הגיע מאחורי רכב הנתבעים, במהירות יחסית ובקרבה יתירה לאופנוע ופגע תוך כדי כך בכידון האופנוע באמצעות המראה. לא מדובר בכלי רכב שנסעו במקביל אלא ברכב התובעת שמגיע מאחור וחולף על פני רכב הנתבעים – כך גם תאר נהג התובעת, כי ביקש לחלוף על פני רכב הנתבעים שנסע באיטיות רבה, כשהוא עצמו נוסע במהירות של 30 קמ"ש.

גרסת נהג התובעת, כי נסע במהירות 30 קמ"ש אינה סבירה בעיני. נהג הנתבעים עצמו העיד כי נסע

במהירות "סבתא" של 40 קמ"ש. משלא ניתן לייחס לנהגים נטיה להעלות את המהירות בה הם נוסעים ובהתחשב במתווה הדרך, דווקא גרסתו של נהג האופנוע כי מדובר היה במהירות של 40 קמ"ש לפחות היא זו הסבירה, ומכאן, שנהג רכב התובעת נסע במהירות גדולה יותר מזו שטען לה בוודאי כאשר הוא מגיע מאחורי נהג האופנוע וחולף על פניו. גם העובדה שרכב התובעת עצר במרחק גדול יחסית ממקום התאונה מלמדת על כך שנסע במהירות רבה יחסית. עצם נסיונו של נהג התובעת לייחס לרכבו מהירות נמוכה הרבה יותר מזו שאכן נסע בה, מביאה לידי מסקנה שלא ניתן לבסס ממצאים על גרסתו.

השוני בין הגרסה שמצויה אצל חברת הביטוח מפיו של נהג התובעת, לבין הגרסה שטען לה על דוכן העדים גם הוא מקשה על קבלת גרסתו. בעוד על דוכן העדים טוען נהג התובעת בתוקף, כי לא חש כל פגיעה למעט הפגיעה במראה ונוכח בקיומה של תאונה רק בדיעבד כאשר שמע את הנפילה, לחברת הביטוח דווח מפיו, כי לאחר פגיעת המראה נהג האופנוע נפל ופגע בצידו הימני של הרכב – נפילה ופגיעה שללא ספק היה אמור נהג התובעת לחוש בה. יצויין עוד, כי לחברת הביטוח דווח נהג התובעת, כי החלקים שנפגעו ברכב הם כנף ימין וחלק מטמבון ימין קדמי, מדובר איפוא בפגיעה לא מבוטלת שנהג התובעת היה אמור לחוש בה בזמן אמת ולא להווכח רק בדיעבד שארעה תאונה עקב קול נפילת האופנוע.

לא סביר בעיני שהאופנוע יסטה סתם כך לתוך רכב שנוסע במקביל אליו במהירות של 30 קמ"ש, יותר סביר שרכב שמגיע מאחור וחולף על פניו, יעשה זאת בקרבה יתירה וכך נפגע האופנוע.

מכל מקום, משהנטל הוא על התובעת, דעתי היא כי נטל זה לא הורם.

מאחר שהתביעה נדחית רק משום שהתובעת לא עמדה בנטל, איני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: