הכרעת הדין בעניינו של נאשם בגרם מוות ברשלנות תישאר על כנה

השופט ר.שפירא (אב"ד):

ההליך שבפני:

בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט השלום בעכו מיום 18/11/07 (כב' השופטת רונית בש) בת.פ. 3545/01 (להלן: "בית המשפט קמא"), לפיו הורשע המערער/נאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בעקבות הרשעתו, נידון המערער למאסר בפועל בן חודש ימים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך של 5,000 ש"ח.      

יצוין תחילה כי כתב האישום הוגש גם כנגד שני מנהלי העבודה האחרים (איתן בוסקילה ונימר השול), והם הורשעו ע"פ הודאתם בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עבירה ע"פ סעיף 304 לחוק העונשין. כל אחד מהם נידון לעונש מאסר בפועל בן חודשיים בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, ותשלום קנס בסך 5,000 ש"ח וכן תשלום פיצוי כספי למשפחת המנוח בסך 10,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין.

תמצית עובדות כתב האישום:

בכתב האישום המתוקן אליו צורף המערער כנאשם נטען כי המערער הינו הבעלים של חברת מטאור תכנון וביצוע עבודות חשמל ותקשורת בע"מ (להלן: "החברה"), והוא אשר מינה את נימר השול ואיתן בוסקילה כמנהלי עבודה בחברה מבלי שיוכשרו ויוסמכו לכך. מתוקף תפקידם היו נימר, איתן והמערער (להלן: "הנאשמים") אחראים על בטיחות העבודה המתבצעת מטעם החברה. עוד נטען כי בעת הרלוונטית לכתב האישום היה ראני סלמאן חוסיין קארוט (להלן: "המנוח") מועסק ע"י החברה וכפוף להוראותיהם של הנאשמים.

כן נטען כי בעת הרלוונטית לכתב האישום ביצעה החברה עבודות תשתית בכביש 37 שכללו הנחת קווי תקשורת וחשמל בישוב כפר ורדים, במסגרתה הונחו לאורך כביש 37 ארונות סעף (להלן: "הפילרים") שמשקלם כטונה אחת ולאחוריהם מחוברת רשת מתכת מבלי שקובעו ומבלי שיוצבו לקרקע באמצעות יציקת בטון ומבלי שייתמכו באביזר כלשהו למניעת נפילתם. הנחת הפילרים התבצעה בכפוף להנחיותיו של המערער ובהדרכתו תוך כדי ביצועה וזאת מבלי שתיושר ותהודק הקרקע עליה הונחו. בהמשך לכך, נחפרה תעלה בסמוך לפילרים לשם העברת צנרת הכבלים לתקשורת. לכשנסתיימה חפירת התעלה, מסר המערער למנוח ולשאר עובדי החברה הנחיות ביחס לעבודתם ביום שלמחרת.     

בהמשך נטען שבתאריך 3.6.97 וכשעבדו המנוח ואחרים, לפי הוראות הנאשמים ובפיקוחו של איתן בוסקילה, נפל על המנוח פילר שמספרו 168, מחץ את ראשו ושבר את גולגולתו תוך גרימת דימום. נטען כי פגיעות אלו הביאו למותו של המנוח ושהתאונה הנ"ל ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מרשלנותם של כל הנאשמים.

לא היתה מחלוקת בכל הנוגע לסיבות גרימת המוות. המחלוקת הינה בשאלה האם התרשל המערער ובמסגרת זו הועלו טענות, כפי שיפורט.

קביעת בית המשפט קמא:

בית המשפט קמא נתן אימון מלא בעדותו של אזהר נזאל (להלן: "אזהר") אשר עבד כפועל בחברה בזמן התאונה וקבע שעדותו הינה עקבית וסדורה והותירה רושם אמין, הוא אף הוגדר ע"י בית המשפט כעד ניטרלי אשר ביקש להציג בפני בית המשפט תמונה אמיתית וכנה, באשר לאופן התרחשות העניינים. אזהר מסר כי ביום התאונה, הפילרים הונחו על האדמה ולא חוזקו בבטון, כדבר שבשגרה ורק לאחר התאונה, התחילו לחזק את הפילרים בבטון. כן העיד כי הנאשם נכח באופן מתמיד בשטח העבודה.

בית המשפט קמא נתן אימון בעדותו של רפעאת עותמאן שהיה בזמן התאונה מפעיל טרקטור ועבד בשטח עד למועד התאונה בערך חודש ימים (להלן: "רפעאת") ותיאר אותו כאדם המבקש לתאר את הדברים כהווייתם, עד אובייקטיבי וניטרלי שמסר עדות עקבית וסדורה. רפעאת מסר כי הפילרים הוצבו שבוע ימים עובר לתאונה, וכי לאחר מכן נחפרה התעלה אף היא לפני יום התאונה.

גם לעדותו של אנטולי פודולני שהינו מפקח עבודה מטעם משרד העבודה (להלן: "המפקח") יחס בית המשפט קמא מהימנות. המפקח ביקר יומיים לאחר האירוע, גבה עדויות מהעובדים בשטח. בית המשפט קמא אימץ את מסקנתו של העד, לפיה שיטת הנחת הפילרים הייתה מסוכנת, משבוצעה בהיעדר חיזוק ותמיכה לפילרים וכשלא פעלו העובדים ע"פ נהלי העבודה לצורך העמדת הפילרים באופן בטוח. מסקנתו של המפקח נתמכה בתמונות שצילם של זירת האירוע, לרבות הפילר שנפל.

כמו כן עדותו של איתן בוסקילה, שהיה בזמן קרות התאונה אחד ממנהלי העבודה בחברה שבבעלות הנאשם (למרות שלא היה מוסמך לכך) (להלן: "איתן"), הותירה בבית המשפט רושם אמין, זאת חרף כך שהעד ציין לפני בית המשפט פרטים שלא נמסרו למשטרה (בית המשפט קמא הסביר זאת בכך שבשלב המוקדם של החקירה היה העד חשוד וחשש למסור מיוזמתו פרטים מלאים). עדות זו ניתנה לאחר שכבר הורשע העד בדין ונגזר דינו. בית המשפט קמא אימץ את עדותו של איתן וקבע שהיא מתארת באופן אמיתי את השתלשלות העניינים ועולה בקנה אחד עם התמונה הראייתית שהוצגה בפניו ע"י העדים הניטראליים (אזהר, רפעאת ואנטולי). מעדותו עולה כי הפילרים לא הונחו בבור, עמדו ללא תמיכה ולא יוצבו ע"י בטון, בהתאם להנחיותיו של הנאשם. איתן העיד על מעורבותו השוטפת של הנאשם בפיקוח על הנעשה בשטח. נמסר על ביקורו יום עובר לתאונה, אזי ידע על קיומם של הפילרים שהונחו כשבוע עובר לתאונה, וכי התעלה נחפרה יום לפני האירוע, וגם כי לא היו נהלי עבודה לגבי אופן הנחת הפילרים.

בית המשפט קמא החליט גם להאמין לאחראי על העבודה ביום התאונה, מנהל עבודה נוסף, נימר השול (שלא היה מוסמך כמנהל עבודה עובר לתאונה) (להלן: "נימר"), וקבע שעדות זו הינה מהימנה, עקבית וסדורה והסבריו במהלך עדותו עומדים גם במבחן ההיגיון והשכל הישר. בית המשפט קמא למד מעדותו של נימר כי הנאשם היה מעורב באופן פעיל וישיר במהלך העבודה בשטח ובמתן הנחיות למנהלי העבודה, אשר פעלו ע"פ הנחיותיו, וכן כי הפילר שנפל לא היה מונח בבור ולא יוצב בעת הרלוונטית ע"י בטון. עולה מגרסתו של העד כי הפילרים הוצבו מספר ימים עובר לתאונה, וכי לאחר מכן נחפרה התעלה, אף היא לפני יום התאונה. וכן שלא היו נהלים כתובים בדבר אופן ביצוע העבודה.

באשר לנאשם/מערער, שהינו עד ההגנה היחיד בתיק, קבע בית המשפט קמא כי הוא העיד על מעורבותו השוטפת בשטח העבודה. בכל הנוגע להנחת הפילרים, קבע בית המשפט קמא כי טענתו של הנאשם לפיה תמיד נחפר בור להנחת הפילר אינה הגיונית, ולא עולה בקנה אחד עם יתר העדויות שהוצגו בפניו, לרבות עדותם של נימר, אזהר, המפקח והממצאים בשטח כפי שמשתקפים מהצילומים. אלא שהמסקנה ההגיונית בדבר הנחת הפילרים הינה שהדבר היה תלוי בתנאי שטח. גם לגבי המרחק של החור דרכו עברה הצנרת מהתחתית קבע בית המשפט קמא כי הצילומים של שטח העבודה מתיישבים יותר עם גרסתו של נימר, מאשר עם גרסתו של הנאשם. ולגבי מועד הצבת הפילרים ובניית התעלה היו סתירות רבות בגרסתו של הנאשם, דבר שנקבע כמצביע על חוסר אמינותו. נקבע גם שהנאשם שיקר לגבי נוכחותו של איתן במהלך האירוע, כדי להרחיק עצמו מאחריות.

בית המשפט קמא קבע שהנאשם, במהלך עדותו, לא הותיר בו רושם אמין, ולא נתן כל אימון בדבריו. נקבע שהנאשם אינו דובר אמת ומוסר גרסאות כזב בכדי להרחיק את עצמו מכל אחריות לגרם מותו ברשלנות של המנוח. כן נקבע כי הנאשם מסר גרסאות סותרות בנקודות מהותיות, חלקן אף אינו הגיוני ואינו עומד במבחן השכל הישר. בנוסף לכך נקבע שעדותו של הנאשם לגבי מועדי הנחת הפילרים ובנית התעלה, ולפיה תמיד נחפר בור להנחת פילר, וכי הנחה את עובדיו "לבטן" את הפילרים, נתגלתה כעדות שיקרית נוכח ראיות המאשימה, בהן נתן בית המשפט אימון, לרבות עדויותיהם של עדים ניטראליים כדוגמת אזהר ורפעאת. בנוסף נקבע שהנאשם עצמו הודה במהלך עדותו במעורבותו הרבה בביצוע העבודות, בפיקוחו השוטף על העבודות, ובאחריותו לבטיחות העובדים וכי לא ניתנה לעובדיו הדרכה מקצועית לגבי אופן הנחת הפילרים.

באשר לסוגיית ההתיישנות, ציין בית המשפט קמא כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי ההגנה כאשר מן הראוי להעלות טענה מקדמית זו מיד לאחר הקראת כתב האישום. בית המשפט קמא דחה את הטענה בקובעו כי החקירה בכללותה על חלקיה היותר מהותיים ועל חלקיה היותר טכניים, לרבות ניסיונות האיתור של הנאשם, מהווה את " האירוע המנתק" ועוצרת את מרוץ ההתיישנות כנקבע בחוק, ואין לחלק את פרק הזמן בו מתמשכת החקירה ליחידות של פעולות חקירה בהן תיבחן השאלה האם מדובר ב-"אירוע מנתק", אם לאו. עוד נקבע כי ניסיונות האיתור של הנאשם היו אגב החקירה עצמה וכהמשך ישיר של החקירה המהותית אשר התנהלה, גם אם הם נערכו בהפרש זמן ניכר מפעולות חקירה אחרות. וגם שמרוץ ההתיישנות לגבי הנאשם נפסק גם כאשר נחקרו חשודים אחרים בפרשה והוא עצמו לא נחקר.