הכרעת דין וגזר דין לרס"ל שהואשם בקשירת קשר ובחריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה - פסקדין

על פי הודאתו באשמה, מורשע הנאשם בעבירות של:

1. קשר לפשע או לעוון, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בנסיבות סעיף 73 רישא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
2. חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה, לפי סעיף 73 רישא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
3. התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, י"ד חשון תשע"ג, 30/10/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

        ____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

                שופט                                 אב"ד                                 שופטת      

גזר דין

         הנאשם, רס"ל עיד אלהתרשה, נותן את הדין בגין עבירות של קשירת קשר לפשע או עוון, חריגה מסמכות עד כדי סיכון ביטחון המדינה והתנהגות שאינה הולמת.

            כעולה מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים, שוחח הנאשם - אשר שירת כגשש פלוגתי בחטמ"ר דרומית, האמון על זיהוי עקבות ושלילת חדירות לשטח ישראל - עם האזרח סאלם אבו קרון, עימו היה מיודד, וזאת בתדירות יומיומית. במספר הזדמנויות, מסר לסאלם מידע הנוגע למיקומי מארבים בגזרה, פעילות הכוחות בגזרה ותנועתם, אמצעי התצפית המצויים בגזרה ותוואי השטח של הגזרה. השיחות קויימו כאשר הנאשם וסאלם עושים שימוש במספר מספרי טלפון ותוך שימוש במילות קוד, ונועדו לסייע לסאלם ולאזרחים נוספים בניסיונותיהם לבצע הברחות טובין בגזרה. בין היתר, חיווה הנאשם את דעתו בפני סאלם אודות אפשרויות הפעולה והסיכונים הנוגעים למקומות מסויימים אודותם שאל; התריע בפניו על תרגיל העשוי להתקיים במקום אחר; ועוד.

            כחלק מהיכרותם הקרובה, ידע הנאשם כי סאלם ריצה בעבר עונש מאסר, בין היתר בגין עבירות רבות של הברחת טובין וסחר עם מסתנן. מוסכם, כי לא ניתנה לנאשם תמורה כספית בגין העברת המידע.

         הנאשם גויס לצה"ל, עפ"י התנדבותו, בחודש מאי 2004. החל מחודש אוקטובר 2007 הוא מצוי בשירות קבע. במהלך השנים, צבר אוסף מרשים של תעודות הצטיינות והערכה, על רקע אירועי לחימה, גילוי מטענים או חילוץ פצוע, בהם סיכן את חייו. הוא אב לארבעה ילדים. אחת מבנותיו, פעוטה בת כ-3.5 שנים, סובלת מנכות קשה וזקוקה לטיפולים. כעת, ובעקבות הסתבכותו בעבירות, צפוי להיגדע מטה לחמה של המשפחה, עקב פיטוריו הצפויים משירות ביטחון.

            בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה עמוקה על מעשיו, וציין כי לא שקל לעומק את הסיכון הרב הגלום בהם.

         הצדדים הגיעו להסדר טיעון חלקי, אשר כלל הסכמה לעניין הטלתו של מאסר מותנה והורדתו של הנאשם לדרגת טוראי. בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל, הוצג בפנינו הסדר טווחים, במסגרתו עתרה התביעה להשית על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, ואילו הסניגור ביקש להסתפק בתקופה שאינה עולה על 12 חודשים.

         בטיעוניה, הדגישה התביעה כי מצאה לנכון להיקשר בהסדר האמור אך ורק בשל קשיים ראייתיים ניכרים ומשמעותיים. המעשים בהם הורשע הנאשם, עפ"י כתב האישום המתוקן, ראויים לענישה המקסימאלית שבהסדר הטווחים, וזאת בשל הסיכון הרב שבהעברת מידע בטחוני, בהיקף רב, המתייחס לגזרה רגישה. אף אם אין המדובר בהעברה לצרכי פגיעה בביטחון המדינה, אלא בסיוע להברחת טובין - הרי אין לשער לאן עלול מידע זה להגיע. הסניגור, ער להיבטים אלה, לא חלק על חומרת המעשים אך הדגיש, כי בראייתו הסובייקטיבית של הנאשם, לא ביקש להביא לפגיעה ביטחונית, ולא צפה סיכון שכזה. הסניגור הדגיש את תרומתו החיובית של הנאשם בשירות הצבאי, עד למעידתו הקשה.

דיון והכרעה

         החומרה שבמעשיו של הנאשם זועקת. הפער בין הצטיינותו בפעילות המבצעית, לאורך שנים, לבין המעילה החמורה באמון הניתן בו, כגשש - הוא בלתי נתפס. לאורך תקופה של כחודשיים, ניהל הנאשם מגע יומיומי עם אדם, המוכר לו כעבריין מורשע בתחום הברחות הטובין, וסייע לו בניסיונות הברחה, בגזרה הדרומית, תוך מסירת מידע בטחוני רגיש מן המעלה הראשונה. אין המדובר בחייל זוטר, או במי שאינו מבין את משמעויות המידע המגיע לידיו במסגרת תפקידו.

            כפי שנפסק, "עשיית דין עצמית במידע מסווג וסודי ביותר הנוגע למערכת הבטחונית טומנת בחובה סכנה פנימית עמוקה. הותרת ההחלטה בידי חייל או אזרח מן השורה מה ייעשה במידע סודי של רשות שלטונית, ובמיוחד של רשות בטחונית - האם הוא יישמר בידי הרשות, או יתפזר וייצא משליטה - עלולה לסכן אינטרסים חיוניים של המדינה ולערער מן היסוד את מבנה המערכות וכללי המשמעת המחייבים במסגרתן" (בש"פ 1159/10 מדינת ישראל נ' ענת קם, תק-על 2010(2), 344, בעמ' 349 (2010)).

         אילולא הקשיים הראייתיים הניכרים עליהם הצהירו הצדדים, לא היינו מהססים לגזור על הנאשם עונש חמור הרבה יותר מזה המצוי בטווח הענישה המוצע. ברם, משהוצהר על קשיים כאלה, "יש להתייחס לענישה המקסימאלית בטווח הענישה שנקבע בהסדר כאילו היתה היא זו שקבועה כעונש המקסימאלי על העבירות בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו". (ע"פ 2562/10 מוחמד באדיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2012(2), 458, בעמ' 461 (2012)).