הכרעת דין בתיק ת.פ. 8177/04 - פסקדין

ראשית דבר, אני מזכה את הנאשם מכל אשמה בתיק זה.

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפרעה לשוטר וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה.

            נטען כלפי הנאשם כי בלילה שבין 07.07.04 ל-08.07.04 נהג הנאשם בג'יפ. כאשר הבחינו בנאשם שני השוטרים, דגנית ורסולקר ויורם ודבקר, שנסעו בניידת משטרתית וסימנו לנאשם לעצור, לא ציית הנאשם להוראות השוטרים, נהג לאחור בצורה מסוכנת וסטה לשביל עפר המוביל לרחוב אחר. השוטרים דלקו אחרי הנאשם, לא נסעו באותו שביל אלא נסעו אל הרחוב אליו מתחבר השביל. כאשר הבחינו הנאשם והנוסעים שהיו איתו בג'יפ בניידת המשטרתית, סינוורו הנאשם והנוסעים את השוטרים באמצעות זרקור שהיה על גג הג'יפ וכתוצאה מכך נאלץ השוטר לעצור את הניידת. באותה עת פתח הג'יפ בנסיעה מהירה לכיוון קבוצת נערים שחצו את הכביש במעבר חציה, וזאת במטרה להימלט ממעצר או מעיכוב כדין.  הפגיעה בקבוצת הנערים נמנעה אך בשל העובדה כי אותם נערים הספיקו לקפוץ אל מחוץ לטווח פגיעת הג'יפ. הנאשם המשיך להימלט בנסיעה מהירה וחמק מן השוטרים.

2.         לטענת הנאשם הוא לא היה במקום, באותו ג'יפ ובאותו לילה. ההגנה טוענת כנגד הזיהוי של הנאשם על ידי השוטרים.

            ב"כ המאשימה טען כי על בית המשפט לסמוך על הזיהוי שזיהו השוטרים את הנאשם וכי יש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו.

3.         ראשיתו של האירוע ברח' הבאבא-סאלי בדימונה. לטענת השוטרת דגנית ורסולקר, הבחינו השוטרים שבניידת בג'יפ החונה ברחוב. לטענתה, הניידת הגיעה מאחורי הג'יפ. ראה לענין זה עדותה, בעמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול.

            לעומתה טוען השוטר יורם ודבקר, שהיה עמה בניידת, כי הניידת באה אל מול קדמת הג'יפ, וראה לענין זה עדותו בעמ' 13 שורה 17 לפרוטוקול.

            השוטרת דגנית טענה כי זיהתה את הנאשם ברח' הבאבא-סאלי, אך מציינת בעדותה בעמ' 4, שורות 14-15, כי הזיהוי בנקודה זו לא היה ודאי, וזאת בניגוד לאמור ב-נ/1, שהוא דו"ח פעולה שהיא ערכה מיד לאחר האירוע, שם היא מציינת שהזיהוי ברח' הבאבא-סאלי היה ודאי. 

            שני השוטרים טוענים כי ברח' הבאבא-סאלי הם סונוורו על ידי נוסעי הג'יפ. השוטר יורם טוען ב-נ/3, שהוא דו"ח פעולה שערך אותו שוטר מיד עם סיום האירוע, כי סונוור ברח' הבאבא-סאלי, כאשר ניסה להתקרב לג'יפ. לעומת זאת, בעמ' 17 לפרוטוקול שורה 2, טוען אותו שוטר כי סונוור רק כאשר הג'יפ  נכנס למגרש החניה בנסיעה לאחור. בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3 ו-4, הוא מאשר כי האמור ב-נ/3 הוא הנכון. כלומר, הסינוור החל מיד כאשר הניידת התקרבה לג'יפ.

            כאמור, שני השוטרים מאשרים כי הם זיהו את הנאשם ברח' הבאבא-סאלי. אולם, השוטרת דגנית מציינת בעדותה, בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-15, שהזיהוי ברח' הבאבא-סאלי לא היה ודאי מבחינתה, וזאת בניגוד למה שמסרה בהודעותיה במשטרה. גם השוטר יורם מציין כי הוא זיהה את הנאשם ברח' הבאבא-סאלי.

מאחר והזיהוי שנעשה על ידי דגנית אינו זיהוי ודאי, לא ניתן להסתמך עליו.

באשר לזיהוי שנעשה על ידי יורם - יש לציין כי עד זה מאשר בעדותו שהסינוור ברח' הבאבא-סאלי החל כאשר ניסה להתקרב אל הג'יפ מלפנים.

בנסיבות כאלה, כאשר השוטר מסונוור על ידי זרקור, לא נראה לי שניתן לסמוך על הזיהוי לו הוא טוען. יש לזכור שמדובר בשעת לילה מאוחרת, כאשר השוטר מסונוור על ידי זרקור וכאשר הוא בתנועה לקדמת הג'יפ, והג'יפ נוסע לאחור.

זיהוי כזה לאו זיהוי הוא, ואני סבור שלא ניתן לסמוך עליו.

4.         משלב זה, נותק קשר העין בין הג'יפ לבין הניידת. הג'יפ נכנס לשביל עפר והניידת המשיכה בנסיעה בכביש על מנת לפגוש את הג'יפ ברחוב אליו פנה. לטענת השוטרת דגנית, נותק קשר העין למספר דקות, כפי שהעידה בעמ' 2 שורה 16, ודייקה יותר בעמ' 6 שורה 17, שם אמרה שקשר העין נותק ל-5 דקות. לעומתה מעיד השוטר יורם, בעמ' 20 שורה 9, כי קשר העין נותק ל-10 עד 15 שניות.

בענין זה אני מעדיף את עדותה של דגנית, מאחר ותיאור מסלול הנסיעה אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של יורם, לפיה קשר העין נותק לשניות מספר.

מדובר בנסיעה שעשו השוטרים מרח' הבאבא-סאלי לכיוון רח' הנשיא ומשם לרח' יגאל אלון, ונסיעה כזו לא יתכן שארכה 10 עד 15 שניות.

כאשר נוצר קשר עין מחודש בין השוטרים לבין הג'יפ ברח' יגאל אלון, טוענת דגנית, כי מיד סונוורו על ידי נוסעי הג'יפ. ראה לענין זה עמ' 7 שורות 24-25.

ב-נ/1 הנ"ל לא מציינת דגנית כי זיהתה את הנאשם כאשר הגיעה הניידת לרח' יגאל אלון. לעומת זאת, היא מציינת בעדותה בבית המשפט, בעמ' 7 שורות 26-27, כי זיהתה את הנאשם ברח' יגאל אלון, אך מיד לאחר מכן, בשורות 28-29, היא משיבה כי לא זיהתה את הנאשם ברח' יגאל אלון.