הכרעת דין בתיק תת"ע 6983-11-11 - פסקדין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 25.11.10 הזמנה לדין בגין עבירה של שימוש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות מקרופון המותקן ברכב,  בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 09.01.2012 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר רס"ר איציק בנבנישתי, עורך הדו"ח, והוגש הדו"ח מסוג ברירת קנס (ת/1).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 25.11.2010 בסמוך לשעה 09:27 נהג הנאשם פרטית רנו, בבת ים, ברחוב כצנלסון לדרום, התקרב לצומת עם רחוב ההגנה, שם הבחין בו השוטר כאשר לטענתו הנאשם אוחז בידו הימנית בצמוד לאוזן ימין, מכשיר טלפון נייד.

בכך טוענת המאשימה כי הנאשם עבר עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

על פי גרסת הנאשם, להד"מ.

העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו, לפיה אכן נסע במקום ברכבו התקרב לצומת כאמור ונעצר ע"י השוטר.

טוען הנאשם כי תחילה ביקש ממנו השוטר רישיון נהיגה ורישיון רכב לבדיקה ורק בשלב מאוחר יותר הבין הנאשם כי השוטר רושם לו דו"ח בגין עבירה של שימוש בפלאפון.

הנאשם מסר בחקירה ראשית באולם ביהמ"ש כי סבר תחילה כי השוטר עוצר אותו בשל כך שלכאורה עבר עבירה הקשורה במתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה בצומת.  לבקשת התובעת המלומדת הוזהר הנאשם בטרם ישיב לשאלות התובעת בחקירה נגדית מפני הפללה עצמית וכן נרשמה בפרוטוקול הדיון אזהרת הנאשם כי בהתאם לעובדות שיעלו מהמשך חקירתו ותשובותיו לשאלות התובעת, המאשימה עלולה לבקש להרשיעו בכל עבירה שיסודותיה העובדתיים יוכחו בפני ביהמ"ש.

עיקר המחלוקת בין הצדדים כפי שהתברר בסיום שמיעת פרשת התביעה וההגנה היא בשאלה האם הנאשם אחז בידו מכשיר טלפון או שמה התנועה שראה השוטר את הנאשם מבצע בידו הייתה מסיבה אחרת, כפי שניסה הנאשם להסביר, למיטב זכרונו היתה זו תנועת סגירה של מגן השמש מעל כיסא הנהג, ואולי אף גירוד או ליטוף בלחי.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, שמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.         עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח המפורט שרשם תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום רכב הנאשם ביחס לשוטר, מסלול נסיעת הנאשם, תאור היד האוחזת במכשיר בצמוד לאוזן, והכל עובדות ממין העניין שמצאתי אותם רלוונטיות לאישום.

2.         אף עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ומצאתי כי לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.        תגובתו של הנאשם בפני השוטר שנרשמה בדו"ח היתה לקונית - " לא דיברתי בטלפון". בדבריו לא הכחיש שאחז במכשיר.  כמו כן גרסתו בביהמ"ש וההסברים שנתן למה שראה לכאורה לטענתו השוטר היו תמוהים, ומכל פנים מדובר בעדות כבושה, שמשקלה הראייתי בהתאם.    

4.        גרסת הנאשם לקתה באי דיוק ובסתירות פנימיות וחיצוניות והיא מעוררת תהיות שמא בלי משים, עבר הנאשם את העבירה שייחס לו השוטר. 

-           הנאשם מתייחס לשוטר נוסף ולפקח מהפיקוח העירוני שנכחו יחד עם עד התביעה במקום אולם הנאשם לא ניסה לברר את פרטיהם ולא ביקש לזמנם כעדי הגנה מטעמו.

-           בסיכומיו מציין הנאשם כי אינו זוכר מה בדיוק עשה באותו רגע בו הבחין בו השוטר ומה היתה התנועה שעשה ברכב אשר לטענתו גרמה לשוטר לחשוב בטעות כי דיבר בפלאפון.

-           הנאשם מאשר כי ברכבו לא היתה מותקנת כל "דיבורית" וכי מכשיר הטלפון הנייד שלו היה תחוב בדלת הנהג לצידו.