הכרעת דין בתיק תת"ע 5575-11-11

כנגד הנאשם נרשמה ביום 15.08.11 הזמנה לדין בגין אי ציות לתמרור  301  "תן זכות קדימה" בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 08.01.2012 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר כרמי עובדיה, עורך הדו"ח, והוגשו הדו"ח (ת/1) וסקיצה שערך השוטר במקום, בסמוך לאחר רישום הדו"ח לנאשם (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 15.08.2011 בסמוך לשעה 14:27 נהג הנאשם ברכב מסוג אוטובוס זעיר פולקסוואגן, בתל אביב, ברחוב אילת ממזרח למערב, התקרב לצומת עם רחוב קויפמן ושד' ירושלים, ופנה ימינה לרחוב קויפמן.

בכיוון נסיעת הנאשם לפני הצומת כאמור, מוצב תמרור 301 המורה על מתן זכות קדימה בפניה ימינה, לרכב  החוצה על שדרות ירושלים, מדרום לצפון.

נטען כנגד הנאשם כי פנה בצומת כאמור, ובמהלך ההשתלבות  נכנס לנתיב הנסיעה הימני הראשון מבין שני נתיבים ברחוב קויפמן, וגרם בכך לרכב שהיה בצומת לפניו לבלום ולהאט את מהירות נסיעתו.

בכך טוענת המאשימה כי הנאשם לא מילא אחר הוראות תמרור 301 המוצב בכיוון פנייתו, בכך שלא נתן זכות קדימה בצומת, לאותו רכב.

על פי גרסת הנאשם, ציית לתמרור המוצב בכיוון נסיעתו, נתן זכות קדימה בכך שאף עצר את רכבו לפני מעבר החצייה, בצמוד לתמרור,  ובעת שפנה לרחוב קויפמן מכחיש הנאשם כי היו בצומת כלי רכב.   מכאן כפירתו.

העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו, לפיה כאמור, התקרב לצומת שם מוצב תמרור 301, עצר את רכבו לפני מעבר החצייה הממוקם לדבריו בצמוד לתמרור, אפשר בכך להולכי רגל לחצות על מעבר החצייה,  או אז המשיך בזהירות בנסיעתו, השתלב לרחוב קויפמן כאשר הצומת היה פנוי מכלי רכב.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא לפיכך, האם היה בצומת בעת שהנאשם פנה ימינה, רכב נוסף שאת "זכותו" לעבור ראשון בצומת  לא כיבד הנאשם.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.         עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח ומהסקיצה המפורטת שרשם תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום התמרור, מסלול נסיעת הנאשם, מקום עמידת השוטר, מיקום כלי הרכב הנוספים בצומת, והכל עובדות הרלוונטיות לאישום.

2.         עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.        הנסיבות המיוחדות של המקרה כפי שרשם השוטר בדו"ח מפורטות ומתארות את כל יסודות העבירה.  התרשים שערך השוטר, מדוייק ומפורט, ואף הנאשם אישר בחקירה נגדית כי התרשים משקף את מצב הצומת בעת רישום הדו"ח.                

4.        גרסת הנאשם לקתה באי דיוק ובסתירות פנימיות וחיצוניות והיא מעוררת תהיות שמא בלי משים, עבר הנאשם את העבירה שייחס לו השוטר. 

-           הנאשם מתייחס לנתיב השתלבות כאשר במקום כלל אין נתיב השתלבות, אלא מדובר בצומת "הצטלבות" כבישים לכל דבר ועניין.

-           הנאשם מציין בסיכומיו כי נכנס לתוך מפרץ "איפה שהאוטובוסים" ואז "קפץ" עליו השוטר מתוך התחנה ועצר אותו. על פי הסקיצה וכפי שאישר אף הנאשם, פנה זה מרחוב אילת ימינה לשדרות ירושלים לתוך הנתיב הימני בכביש, ומפרץ האוטובוס הנזכר ממוקם רק בהמשך.

-           הנאשם מאשר כי חזר לצומת אחרי שהשוטר עצר אותו על מנת לבדוק שוב  "איך התנועה מתנהגת"