הכרעת דין בתיק תת"ע 5564-05-11 - פסקדין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 26.11.10 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגת רכב שמותקנות בו חגורות בטיחות  מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות,  בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 05.02.2012 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר רס"ר אלי עוזיאל, עורך הדו"ח, והוגש הדו"ח מסוג ברירת קנס (ת/1) ותרשים שערך העד באולם ביהמ"ש ביום הדיון, לבקשת התובעת (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 26.11.2010 בסמוך לשעה 06:50 נהג הנאשם פרטית מזדה, בבני ברק, ברחוב השומר, והתקרב לצומת עם רחוב הירדן, השוטר שעמד בצומת הבחין בנאשם הנוהג ברכב, כאשר לטענתו של השוטר, הנאשם אינו חגור בחגורת בטיחות.  השוטר הורה לנאשם לעצור את רכבו במקום, והנאשם נעצר ברחוב השומר לאחר הצומת עם רחוב הירדן, כאמור. השוטר רשם במקום דו"ח לנאשם, אשר תגובתו הראשונה בפני השוטר היתה: - 

" באתי רק לעזור לחבר ולא הספקתי לשים חגורה, השוטר לא שמע שהיה צפצוף של חגורה".

בכך טוענת המאשימה כי הנאשם עבר עבירה בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

מאידך, על פי גרסת הנאשם:

נסע במועד הרלוונטי ברחוב הירדן, בהגיעו לצומת עם רחוב השומר פנה ימינה, שם נעצר ע"י השוטר. הנאשם טוען כי היה חגור. הנאשם מוסר כי החל בנסיעה ממקום עבודתו בחלוקת עיתונים, מרחוב הירדן והגיע לרחוב השומר, הנאשם טוען כי במקום עמדו 2 ניידות ולא ניידת אחת כמו שמתאר העד התביעה, וכן לטענתו ע.ת. - 1 לא היה השוטר שעצר אותו.

לגרסתו, נעצר במקום לאחר שפנה ימינה ע"י  שוטר שאת זהותו אין הוא יודע, השוטר הלך לניידת שחנתה ממול וכעבור מספר דקות חזר השוטר ע.ת. מס' 1 ומסר לו את הדו"ח [ת/1].

העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו. בנוסף העיד מטעמו חברו למקום העבודה, אשר כבר בפתח הדברים אומר כי בהגינותו מסר כי לא היה עם הנאשם בעת שזה נהג בצומת, ולא ראה אם חגר חגורה. היה עד באופן חלקי לדברים שאמר הנאשם לשוטר במקום.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, בחנתי את הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.         עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שרשם תוך שערך סקיצה הכוללת התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום השוטר, מיקום רכב הנאשם, מסלול נסיעת הנאשם, תאור מרחק הנסיעה ומקום עצירת הרכב, והכל עובדות ממין העניין שמצאתי אותם רלוונטיות לאישום.

2.         אף עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ומצאתי כי לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.        בתגובתו של הנאשם בפני השוטר שנרשמה בדו"ח מצאתי ראשית הודיה של הנאשם בעבירה המיוחסת לו, באשר נרשם מפיו:  " באתי רק לעזור לחבר ולא הספקתי לשים חגורה, השוטר לא שמע שהיה צפצוף של חגורה".  הנאשם חתם על קבלת הדו"ח בסמוך לדברי הנהג שנרשמו ע"י השוטר. הנאשם לא הכחיש דברים אלו שנרשמו מפיו ע"י השוטר, למרות שהדברים הוקראו באזנו בביהמ"ש ואף לאחר שביהמ"ש העיר לו בפתח

הדיון כי עליו לעמת את העד עם כל עובדה שיתאר השוטר אשר הוא חולק עליה, וכי אם לא יעשה כן יחשב כאילו הוא מסכים לנאמר ע"י השוטר, באותה נקודה.

4.         גרסתו של הנאשם בעדותו בביהמ"ש וההסברים שנתן לגבי מסלול נסיעתו (בפניה מרחוב הירדן), חלוקת העיתונים, קיומו של עד נוסף לדין ודברים שלו עם השוטר, נשמעו לראשונה בביהמ"ש ומכל פנים מדובר בעדות כבושה, שמשקלה הראייתי בהתאם.    

גרסת הנאשם לקתה באי דיוק ובסתירות פנימיות וחיצוניות, הייתה לא בהירה ולא ברורה בחלקה, והיא מעוררת תהיות שמא מבלי משים, עבר הנאשם את העבירה שייחס לו השוטר. 

5.         תימוכין לגרסת המאשימה מצאתי גם בעדותו של הנאשם עצמו, המאשר כי השוטר עמד מחוץ לניידת ובמרכז הצומת, במקום בו סימן הנאשם (בנקודה אדומה)  על גבי התרשים שערך השוטר, מקום העולה בקנה אחד עם עדות השוטר אשר למיקומו בצומת במקום אשר ממנו יכול השוטר לראות את חזית רכב הנאשם ממולו, וגם לסמן לנאשם לעצור.