הכרעת דין בתיק תת"ע 5122-04-10

הריני מזכה את הנאשם מעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

מבוא:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 431, ביום 17.02.10, במהירות של 141 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 100 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמתו: "מודה בנהיגה (כופר) במהירות בכיול מבקש שיומצא יומן ותע"צ תקינות".

פרשת התביעה:

להוכחת האשמה העידה התביעה את עת1 רס"מ משה יצחק מפעיל מכשיר ממל"ז, מס' 5439, מפעיל מוסמך משנת 1999, שערך הדו"ח שהוגש וסומן ת1 וכן עותק מהדף הרלבנטי מיומן ההפעלה - ת2.

מהתרשומות וכן מעדותו בפני - עולות העובדות הבאות: העד הבחין ברכב הנאשם שנסע בכביש כאמור. בנתיב הימיני, שהיה בודד, הרכב נקלט במהירות 146 קמ"ש (141 קמ"ש אחר הפחתת 5 קמ"ש כנדרש), העד נסע אחריו תוך שמירת קשר עין רצוף עד לעצירתו, הרכב נעצר לאחר כקילומטר, הנהג לא רצה לראות המהירות והמרחק במכשיר.

על פי מסמך ת1 ו-ת2, העד ערך את בדיקות התקינות לפני ואחרי המשמרת שהיו תקינות והקפיד על נוהלי ההפעלה.

העד ציין את דברי הנהג לכשנעצר: "יש לך טעות נסעתי 90 קמ"ש".

העד נחקר בחקירה נגדית על גרסתו ע"י ב"כ הנאשם ובין היתר:

אישר כי לא התייחס למצב התנועה בכביש - (עמ' 2 ש' 21),  אישר את תגובת הנאשם כפי שנרשמה מפיו - (עמ' 2 ש' 29).

כאשר נשאל לדרך ביצוע בדיקת התיאום ענה:

"ת. יש פס דריכה המדידה הראשונה מראה מרחק, והשנייה מהירות".

לאחר מכן הוגשו בהסכמה וללא חקירת עורכם מסמכי הבדיקה התקופתית (תע"צ, רשימת הבדיקות, כרטיס המכשיר כולל טיפולים) - סומנו כת3.

פרשת ההגנה:

הנאשם העיד להגנתו. לטענתו נסע בכביש האמור במהירות 90 קמ"ש, הוא הבחין בניידת שעמדה בצד הכביש, אך יש לו ספק אם השוטר מדד אותו ולטעמו השוטר פשוט שיקר, והוא עומד על חפותו.

דיון ומסקנה:

לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לסיכומי הצדדים, החלטתי כאמור מעל לזכות את הנאשם מחמת הספק. - השאלה העיקרית - מיומנות ואמינות ביצוע בדיקות התקינות למכשיר הממל"ז.

אין בדעתי להיכנס לשאלת כיול המכשיר או אמינותו של המכשיר עצמו ואציין בקצרה כי הוגשו בהסכמה מסמכים המעידים על תקינותו של המכשיר עצמו (ת3) ומבחינתי הדבר מספק.