הכרעת דין בתיק תת"ע 3367-12-10 - פסקדין

הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המרבית המותרת, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. המדובר בנהיגה במהירות של 109 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת בכביש היא 80 קמ"ש.

המחלוקת היחידה בין הצדדים היא האם רכבו של הנאשם היה בודד בכביש בזמן מדידת המהירות שלו, אם לאו.

מטעם התביעה העידה השוטרת, רס"ל ברטל אשר, שהפעילה את מכשיר הדבורה ורשמה את הדוח לנאשם ( ת/1). כן הוגש מטעם התביעה זיכרון דברים שערכה העדה בדבר בדיקת תקינות המכשיר ובאשר לאופן מדידת מהירות רכבו של הנאשם ( ת/2).

הנאשם העיד להגנתו והביא עד שהיה עימו ברכב בזמן המקרה אשר העיד להגנתו.

במחלוקת בין הצדדים, אני מקבל את גרסתה של השוטרת שהפעילה את המכשיר. שוכנעתי כי מדידת מהירות נסיעת רכבו של הנאשם בוצעה על ידי שוטרת מוסמכת ומיומנת, וכי הדבר נעשה בהתאם לנהלים המקובלים שנקבעו לכך במשטרה בהתאם להוראות היצרן והנחיות הפסיקה בעניין זה (ראו זכ"ד ת/2).

מעדותה של השוטרת בפני, התרשמתי מכנות עדותה ואמינות גרסתה לפיה לא יתכן שהיא תמדוד מהירות הנסיעה של רכב שאינו נוסע בודד בכביש, ובמקרה זה הדבר אף נרשם במפורש הן בדוח ת/1 והן בזכ"ד ת/2.

מנגד, מצאתי את עדותו של הנאשם בעניין זה ועדותו של עד ההגנה בלתי אמינות, והם סתרו זה את זה בנקודה העיקרית שהיא במחלוקת - היינו: בשאלה מתי סימנה השוטרת לנאשם לעצור ביחס לרגע העקיפה הנטענת של הרכב האחר. הנאשם העיד כי השוטרת סימנה כביכול לנהג הרכב העוקף לעצור ולאחר מכן סימנה לו, ורק הוא-הנאשם עצר. ואילו עד ההגנה העיד כי השוטרת סימנה להם לעצור לאחר שהרכב העוקף כבר חלף ונעלם. בנוסף, אם אקבל את גרסתם, הרי ניתן להגיע למסקנה כי הרכב שעקף כביכול את רכבו של הנאשם נסע במהירות של 130 קמ"ש לפחות, דבר שאינו מתיישב עם המהירות שנמדדה.

מכל מקום, אינני פוסל כי רכב כלשהו עקף בזמן כלשהו את רכבו של הנאשם, אך אין לי ספק כי הדבר לא אירע בזמן מדידת מהירות נסיעת רכבו של הנאשם. פרט זה נמצא בידיעתה הבלעדית של השוטרת שהפעילה את המכשיר בתוך ניידת המשטרה, והיא היחידה שיכולה להעיד על רגע המדידה המדוייק, ובעניין זה אני נותן כאמור אמון מלא בעדותה של השוטרת.

לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירה שמיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ב, 12/02/2012 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה במהירות של 109 קמ"ש בכביש שהמהירות המרבית המותרת בו היא 80 קמ"ש, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

העבירה שבה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה ומסכנת חיים. עבירות המהירות הן הגורם העיקרי לתאונות הדרכים אשר גובות, למרבה הצער, מחיר יקר בפגיעה בגוף ובנפש, כעניין של יום יום.

נוכח המצב העגום בכבישים, בתי המשפט לתעבורה מצווים להחמיר בענישה על מנת להיאבק בנגע תאונות הדרכים. אומנם, דינו של הנאשם במקור היה קנס בסך 750 ש"ח, ואולם עונש זה נקבע על מנת לייעל את האכיפה בעבירות התעבורה, והוא מוטל על מי שבוחר לקבל אחריות מיידית על מעשיו, מודה בביצוע העבירה ומשלם את הקנס ללא צורך בקיום משפט. מנגד, מי שמנהל משפט על פי זכותו הקבועה בחוק, אך נמצא אשם בסופו של ההליך, הוא צפוי להיענש לפי מידת הדין ולא על פי העונש הקבוע בצד עבירת הקנס המקורית.

על כן, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולעברו התעבורתי של הנאשם, אני מטיל עליו את העונשים הבאים:

1.       חודשיים פסילה על תנאי  מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה שעליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.