הכרעת דין בתיק תת"ע 3334-10-11 - פסקדין

הריני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

1.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 23.03.2011, שעה 15:05, שעה שנהגה ברחוב רמז ליד תחנת דלק, עכו, השתמשה בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב- עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

2.         הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום.

3.         התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטר רס"ר עמיר נסראלדין, עורך הדו"ח, הגישה באמצעותו את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח:

"במהלך פיקוח תנועה, עמדתי סטטי ביציאה מהרחוב שמחבר בין החשבונאים לרמז, מכיוון מערב למזרח, הבחנתי ברכב הנ"ל חולף על פניי ברמז מכיוון צפון לדרום. הבחנתי בנהגת דרך חלון קדמי ימני מחזיקה בפלאפון ביד ימין ומצמיד לאוזן ימין בזמן נסיעה...".

            עפ"י הרישום בדו"ח, הגיבה הנאשמת ואמרה:

                        "אני רק הסתכלתי על השעון בטלפון".

            בחקירתו הנגדית העד ציין כי הנאשמת נסעה במהירות נמוכה ועל כן היה ברשותו מספיק זמן להבחין בביצועה העבירה.

            העד עוד ציין כי הבחין בעבירה מבעד לחלון קדמי ימני של הנאשמת.

4.         מטעם הנאשמת העידה הנאשמת בעצמה.

            בעדותה בבית המשפט ציינה "לא דיברתי בטלפון. גם לא ידעתי שהוא שוטר. כשהוא יצא מהאוטו הוא אמר שהוא שוטר ושאעצור בצד. שאלתי מה עשיתי והוא אמר לי שדיברתי בטלפון. כשאמרתי שלא דיברתי בטלפון, הוא אמר ראיתי אותך עושה ככה. אמרתי לו שנתפס לי העגיל בשיער. בכל זאת, הוא אמר אולי ראיתי מה שעה. שלוש פעמים אולי אולי אולי. אמרתי שלא דיברתי ושיש לי דיבורית ושאני לא צריכה את הטלפון. הייתי בנסיעה מעכו לחיפה. אני עובדת ברפאל כמנהלת חדר אוכל. יש לי פירוט שיחות המעיד שלא ביצעתי שיחות יוצאות של חברת אונרג'."

הנאשמת המציאה מסמך פירוט שיחות יוצאות נ/1, מהמסך עולה כי בשעה הנקובה בדו"ח לא בוצעו שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון שברשות הנאשמת.

            בחקירתה הנגדית הנאשמת ציינה כי ביקשה מהשוטר לבדוק אם בוצעו שיחות מהמכשיר הטלפון שברשותה.

            הנאשמת עוד ציינה כי לא הבחינה בשוטר.

5.         לאחר ששמעתי את העדויות שהוצגו בפניי והתרשמתי מן הראיות,  לא מצאתי כי יש בהן כדי להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

            כמו עד התביעה גם הנאשמת העידה בצורה ברורה ועקבית, ולא עלה בידי לבכר גרסה אחת על פני רעותה, מה גם, שהנאשמת  הציגה אסמכתא של פירוט שיחות התומכת לכאורה בגרסתה, לפיה לא עשתה שימוש בטלפון.

לפיכך, במצב דברים זה, אין מנוס מזיכוי הנאשמת מחמת הספק.