הכרעת דין בתיק תת"ע 3281-01-13

פתח דבר

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי מתן אפשרות להולכי רגל שבמעבר חצייה להשלים החצייה בבטחה - עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

2. ביום 20.1.13 כפר הנאשם בכתב האישום, וטען: "הולך הרגל דיבר בטלפון ולא נראה לי שהוא רצה לעבור, אני נהג מקצועי", לאור כך נקבע התיק לשמיעת הוכחות ליום 19.2.13.

הנקודות שאינן שנויות במחלוקת

3. הנאשם הינו נהג מונית. נהג רכבו ביום 6.5.12, שעה 16:19, ברחוב ז'בוטינסקי ופנה ימינה לרחוב בן גוריון בבני-ברק. ברחוב בן גוריון מצוי מעבר חצייה, מרומזר, ברור ותקין.

הנקודות השנויות במחלוקת

4. אליבא תביעה מעבר למעבר החצייה המסומן קיים במקום רמזור צהוב מהבהב לכיוון הנהגים (תמרור ה-8), בעת האירוע היה הולך הרגל על גבי המעבר, חצה ממערב למזרח, דיבר בטלפון. הנאשם ביצע פנייתו וגרם להולך הרגל לסטות מעט מהמעבר ולעצור את המשך חצייתו, הנאשם המשיך פנייתו.

5. אליבא דנאשם עמד ברמזור שלפני הפניה, הבחין בהולך הרגל על גבי אי התנועה עם גבו למעבר ומדבר בטלפון. עת התחלף האור ברמזור החל לבצע הפניה לרחוב בן גוריון "בינתיים אני רואה שהוא לאט לאט מסתובב על אי התנועה...והוא עדיין מדבר עם הטלפון ואיך שאני מגיע למעבר החצייה במבט שטני שכזה הוא מוריד את רגלו למעבר החצייה כשאני כבר על מעבר החצייה. לא היה לי מקום לעצור ולכן המשכתי" - ע' 3, ש' 27-30.

פרשת התביעה

6. מטעם התביעה העידה השוטרת, רושמת הדו"ח (ת/ 1), רס"ב סמדר בן חמו.

השוטרת ציינה כי עסקינן במעבר חצייה ברור ותקין, 11 קווים, אור ירוק דולק להולכי הרכב ורמזור מהבהב לכיוון הנהגים המורה כי הולכי רגל חוצים במעבר. עמדה כ- 12 מטרים מקו הצומת והיתה בקשר עין רצוף עם רכבו של הנאשם.

הולך הרגל חצה ממערב למזרח, דיבר בטלפון וחצה כאשר הנאשם פנה וגרם להולך הרגל לסטות מעט מהמעבר ולעצור. מציינת כי רכבו של הנאשם המשיך בנסיעה. "שדה ראיה תקין וברור במקום, קשר עין רצוף עם הרכב. האור הירוק והעבירה" - ע' 1, ש' 21-27.

7. באחריתו של ת/ 1 נרשם ע" י השוטרת מפי הנאשם כי: "הולך הרגל לא נראה שהוא רצה לעבור, הוא דיבר בפלא, אני עוצר כל הזמן 120 פעם ביום".

לאחר מסירת הדו"ח, נרשם מפי הנאשם כי: "ראית שהבן אדם חוצה בשאנטי שלו, הוא מדבר. מה אני פרייאר, צריך לחכות שהוא יעבור? באמת, אני ינסה לערער" - ע' 2, ש' 1-2.

8. בחקירתה הנגדית עמדה העדה על כך שבעת פנייתו של הנאשם הולך הרגל כבר היה על מעבר החצייה. השוטרת הסבירה כי אם הולך הרגל היה על אי התנועה לא היה נרשם הדו"ח.

"כמו שציינתי, חצה את מעבר החצייה, משוחח בפלאפון עם הראש קדימה, כפי שציינתי ובמצב של הליכה" - ע' 3, ש' 5-6.

בשאלה האחרונה ששאל הנאשם את השוטרת, אמר הנאשם: "אני אומר לך שלא אמרתי לך מה אני פרייר. אמרתי לך עד כמה בן אדם יכול להיות פרייר לחכות שהולך הרגל יסיים לדבר בפלאפון בשביל לעבור?"  והשוטרת השיבה: "מה שנרשם זה מה שנאמר" - ע' 3, ש' 10-12.

פרשת ההגנה

9. הנאשם העיד להגנתו והסביר כי הינו נהג מונית. ביצע הפנייה האמורה. עת שהרמזור הראה בכיוונו אדום ועמד בצומת, הבחין בהולך הרגל על גבי אי התנועה, עם גבו למעבר משוחח בטלפון, וראשו לכיוון מעלה, מנופף בידיו. עת התחלף האור לירוק החל לבצע הפנייה ימינה, "בינתיים אני רואה שהוא לאט לאט מסתובב על אי התנועה...והוא עדיין מדבר עם הטלפון ואיך שאני מגיע למעבר החצייה במבט שטני שכזה הוא מוריד את רגלו למעבר החצייה כשאני כבר על מעבר החצייה. לא היה לי מקום לעצור ולכן המשכתי" - ע' 3, ש' 27-30.