הכרעת דין בתיק תת"ע 2371-12-08 - פסקדין

הנני מקדים אחרית לראשית ומודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 09.8.08 בשעה 05:30 נהג ברכב כשהוא שיכור לאחר שבדגימת אוויר נשוף שניטלה ממנו נמצא ריכוז אלכוהול של 580 מק"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

הנאשם כפר בכך שנהג ברכב כשהוא שיכור.

השוטרים שנכחו באירוע וביצעו את בדיקת השכרות לנאשם היו רס"ר אבי בנטל ורס"מ ניר סורוסקי.

השוטר בנטל ערך את ההזמנה לדין לנאשם והיה זה שעצר את הנאשם. בדו"ח הנסיבות שערך (ת/2) ציין, כי ביום 9.8.08 בשעה 05:30 במהלך פעילות אכיפה בניידת סמויה, הבחין ברכבו של הנאשם כשהוא בנסיעה יחד עם שני נוסעים נוספים, סימן לו לעצור, הזדהה בפניו כשוטר וביקש מהנאשם שיזדהה ויציג בפניו רישיונות. כאשר שוחח עם הנאשם הבחין בריח של אלכוהול נודף מפיו של הנאשם. השוטר שאל את הנאשם באם שתה אלכוהול  וזה השיב "שתיתי רק בקבוק וחצי בירה". השוטר דרש מן הנאשם לבצע בדיקת שכרות, תחילה ביצע לו בדיקת נשיפון וכשממצאיה של בדיקה זו הראו כי הנאשם אכן חשוד כשיכור, הועבר הנאשם לביצוע בדיקת מאפיינים. השוטר מציין, כי הנאשם היה בהשגחה, לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא עד לביצוע בדיקת הינשוף.

ממצאיה של בדיקת הינשוף שנערכה לנאשם איששו את חשד השוטרים, ולימדו על ריכוז של 580 מק"ג אלכוהול בדמו של הנאשם.

השוטר בנטל מציין, כי הסביר לנאשם את מהות העבירה שעבר, רשם לו את ההזמנה לדין, מילא דוחות נלווים וזימן אותו לשימוע לעניין הפסילה המנהלית של רשיונו ואיסור השימוש ברכב בפני קצין משטרה.

בעדותו בביהמ"ש חזר השוטר אבי בנטל על האמור בדוחות ובאמצעותו הגישה המאשימה את המסמכים שערך: דו"ח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/1), ההזמנה לדין שערך (ת/2), פלט מכשיר הינשוף (ת/3) ופלט הכיול (ת/4).

השוטר ניר סורוסקי ערך דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/5) וכן ערך דו"ח עיכוב (ת/6).

בעדותו בביהמ"ש הבהיר השוטר סורסקי כי הוא זה שעצר את הנאשם, פנה אליו בדברים, ולכשהתעורר חשדו כי הנאשם נוהג בגילופין, עיכב אותו, ביצע לו את בדיקת הנשיפון ולאחריה את בדיקת המאפיינים.

לכשהסתימה בדיקת המאפיינים העביר סורסקי את הנאשם לידי בנטל לביצוע בדיקה במכשיר הינשוף.

לשאלת הסנגור מדוע לא הזהיר את הנאשם, כי הוא אינו חייב לבצע את בדיקות השכרות אם הדבר עלול להפליל אותו השיב השוטר סורסקי כי אכן לא הזהיר את הנאשם הואיל ופעל לפי נהלים קבועים וברורים שעל פיהם נהוג לעבוד.

עוד הוסיף, כי לאחר שנעצר הנאשם, התעורר חשד מן השיחה עימו כי הוא שתה אלכוהול ולכן נערכה לו בדיקת נשיפון. הוא לא הסביר לנאשם שהוא לא חייב לעבור את בדיקת הנשיפון, הואיל והנאשם הסכים לבצע בדיקות שכרות.

הנאשם העיד וסיפר כי אכן בילה באותו ערב במועדון יחד עם חברתו וחברים נוספים. הוא שתה בקבוק וחצי בירה אך היה זה בשלביו המוקדמים של אותו ערב. הוא עזב את המועדון לפנות בוקר, בסמוך לשעה בה נעצר ע"י השוטרים ולא היה שיכור. עוד ציין, כי שיתף פעולה עם השוטרים על מנת להוכיח להם כי אינו שיכור. לדבריו, לכשנעצר, עישן סיגריה אותה כיבה מיד לאחר מכן לפי דרישת השוטר שעצר אותו. הנאשם העיד להגנתו גם את חברתו שהייתה איתו ברכב בעת שנעצר ע"י השוטרים.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה מבקשת לקבל את גרסת עדי התביעה ולקבוע כי הנאשם היה תחת השגחה מלאה מהעת שנעצר ועד לעת שנבדק במכשיר הינשוף ועל יסוד בדיקת מכשיר הינשוף לקבוע כי הנאשם נהג כשהוא שיכור.

כמו כן, טענה המאשימה כי יש לדחות את גרסת הנאשם לפיה עישן בין הבדיקות והפנתה בעניין זה לדבריה של העדה מטעם ההגנה אשר סתרה את עדותו של הנאשם.

באשר לסתירות שעלו מעדויות השוטרים, טענה כי עדויות השוטרים היו אמינות, והסתירות ככל שהן קיימות, אינן מהותיות.

ב"כ הנאשם טען, כי ראיות התביעה מתמקדות בבדיקת הינשוף ובהודאת הנאשם כי שתה מעט אלכוהול. לדבריו, יש לדחות את גרסת השוטרים באשר אינן אמינות בשל סתירות מהותיות שהתגלו, לשיטתו, בגרסתם.