אפתח ואומר כי אני מזכה את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.
1. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת מייחס לה עבירה של
אי ציות להוראת שוטר, עבירה בניגוד ל
תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.
2. לטענת המאשימה וכעולה מכתב האישום (ת/4), אי הציות בא לידי ביטוי בכך שהנאשמת לא צייתה להוראת שוטר במדים שהורה לה לעמוד במקום ולא להתחיל בנסיעה ולאחר שבכל זאת התחילה בנסיעה הורה לה לעצור במקום.
3. הנאשמת כפרה בעובדות וטענה כי צייתה להוראות השוטר, לאחר שהבינה שמדובר בשוטר ולא בפקח עירייה, כמו שתי פקחיות העירייה שעמדו ליד רכבה, כאשר אחת מהן החלה לרשום דו"ח חניה.
השתלשלות הארועים
4. הנאשמת החנתה את רכבה בסמוך לחנות, ברח' דרך שכם, כנראה במקום אסור או ללא תו חניה, מכל מקום אין מחלוקת כי נעברה עבירה שהצדיקה מתן דו"ח חניה על ידי פקחית עירייה שהייתה במקום. העבירה המדויקת לא הוכחה, אולם הנאשמת הודתה ששילמה הדו"ח.
5. הנאשמת ששהתה בחנות שמעה אנשים צועקים "בלאדיה" שהמשמעות היא פקח עירייה ולכן הזדרזה לצאת מהחנות כדי להזיז את רכבה ולהימנע מקבלת דו"ח.
6. שוטר בשם עידן אטיאס שנלווה לשתי הפקחיות: חנית זזון ונגבה פסנדי מנע בגופו את נסיעתה של הנאשמת מהמקום ע"י כך שפתח את דלת הנהג.
7. הנאשמת שאינה דוברת עברית המשיכה לצעוק:
"הדי בלאדיה לא שורטה" (זה פקח לא שוטר). השוטר הצביע בידו האחת על סמל המשטרה שמצוי בחולצת המדים, על הזרוע השניה והוציא אף את האזיקים מכיסו האחורי.
8. בינתיים התקהלו ברחוב אנשים רבים. לעזרת הנאשמת נחלץ קרוב משפחה בשם נזאר שוויקי שיודע עברית יותר טוב מהנאשמת. הוא אמר לשוטר כי מבקשים שיזדהה (השאלה האם הנאשמת ביקשה זאת או אחרים בקהל, כטענת השוטר, אינה רלוונטית להכרעה בסוגיות שעל הפרק). השוטר שאל את נזאר - אם אראה לה תעודה היא גם תראה תעודת זהות? נזאר השיב בחיוב.
9. משלב זה ואילך חלוקים הצדדים באופן מהותי: הנאשמת טוענת כי לאחר שראתה את תעודת השוטר עם סמל המשטרה היא מיד הראתה את תעודת הזהות שלה, ואילו השוטר טוען כי המשיכה בסירובה ולכן עיכב אותה וקרא לניידת משטרה שלקחה אותה לתחנה שברח' צאלח א-דין שם ניתנה לה הזמנה לדין בגין אי ציות לשוטר, כאשר השוטר מוסיף כי בעצת מפקד התחנה הוחלט לוותר לה על עבירה נוספת - פלילית, של הכשלת שוטר. לשאלתי מתי לראשונה קיבל את פרטי הנאשמת השיב
"אם אינני טועה בן משפחתה נתן את הפרטים, אם כי זה לא רשום. הוא דיבר במקומה והיא זוהתה רק בתחנה".(פרוטוקול עמ' 11 ש' 5-6).
ניתוח הראיות
10. מטעם המאשימה העידו שתי פקחיות של העיריה והשוטר עידן אטיאס. מהראיות שהוצגו בפני עולה כי מבחינת נוהלי העיריה לענין רישום דוחות חניה, אם פקח עיריה מספיק לרשום פרטים מזהים של הרכב ומוודא שנהג הרכב ראה אותו, הוא רושם דו"ח והדו"ח נשלח בדואר, כך שאין הכרח לעצור את הרכב, כדי למסור הדו"ח ביד או להניחו על שמשת הרכב. (פרוטוקול עמ' 4). באותו המקרה העידה הפקחית שרשמה את דו"ח החניה - גב' נגבה פסנדי כי הספיקה לרשום את הדו"ח
"נכון, מבחינתי היא יכלה לנסוע כי היא ראתה אותי רושמת את הדו"ח" (שם ש' 23-24), אולם השוטר אטיאס העיד כי ממקום עמידתו לא ידע באיזה שלב פקחית העירייה הייתה ברישום הדו"ח, והיות שהוצב יחד עמה למטרת אכיפה, ביקש לעצור את רכבה של הנאשמת ולא להניח לה להימלט מבלי שתקבל את דו"ח החניה.
11. עוד עולה מן הראיות כי אין מחלוקת כי בשלב הראשון לא זיהתה הנאשמת את השוטר כשוטר משטרת ישראל וסברה שהוא פקח. הצעקות שלה בערבית תועדו על ידי שלושת עדי המאשימה. יצוין כי מדי המשטרה (חולצה תכלת) דומים לאלו של פקחי התנועה. אין גם מחלוקת כי לא הוצבה במקום ניידת משטרה, אלא רכב של עיריית ירושלים, כך שלכאורה ניתן להגיע למסקנה סבירה כי הנאשמת סברה באמת ובתמים שגם עידן אטיאס הוא פקח עירייה כמו שתי הפקחיות שהיו עמו, לפחות עד לשלב שבו הזדהה עם תעודת המינוי שלו.
12. יוצא אם כן, שבשלב הראשון בו הורה השוטר לנאשמת לעצור ואף פתח את דלת הנהג, גם אם נקבל הטענה כי לא צייתה להוראה, הרי שלא ידעה כי הוראה זו הגיעה משוטר ולכן מתעורר ספק סביר בדבר ביצוע העבירה של אי ציות לשוטר. יתכן מאוד שאזרח ישראלי דובר עברית או גם זר שאינו דובר השפה אך לא עיקש כמו הנאשמת, לא היה נקלע לסיטואציה כזו ולא היה מסלים את האירוע על ידי צעקות שבר, אלא היה מוסר פרטיו ולוקח לידיו דו"ח החניה בטרם יעזוב המקום, ולמרות זאת, אין תכונותיה של הנאשמת עומדים לדיון כי אם בחינת הוכחת היסודות העובדתיים של עבירת אי הציות להוראת שוטר.
13. משקבעתי כי בשלב ההוראה לעצור לא היה ברור לנאשמת שמדובר בשוטר, הרי שגם אם לא צייתה להוראה, אין בכך משום ביצוע עבירה. השוטר לא טען כי הנאשמת סירבה לעצור את רכבה
לאחר שהציג בפניה את תעודת המינוי שלו, אלא טען שבשלב זה היא סירבה להזדהות.
האם סירוב להזדהות מהווה עבירה על תקנה 23א'?
14. עוד בטרם אבחן השאלה שבמחלוקת בין הצדדים - האם הנאשמת ניאותה להזדהות
לאחר שהוצגה בפניה תעודת המינוי של השוטר, או שעמדה במריה, נראה כי שאלה זו אינה רלוונטית כלל לאישום שבפני. במה דברים אמורים?
בע"פ (מחוזי י-ם) 40350/07
בורנשטיין נ' מ"י הובהר כי: