הכרעת דין בתיק תת"ע 1513-08-12 - פסקדין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 27.09.11 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב,  בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום  04.12.12 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העידה עדת התביעה השוטרת רס"ר בתיה רוקח, שערכה את הדו"ח לנאשם,  והוגש הדו"ח מסוג ברירת קנס (ת/1).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 27.09.11 בסמוך לשעה 13:02 נהג הנאשם פרטית מרצדס בתל אביב, ברחוב אבן גבירול מצפון לדרום, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי,  והתקרב לצומת עם רחוב בן גוריון.  אותה עת נסעה ברחוב אבן גבירול בכיוון נסיעת הנאשם ומימינו, השוטרת עדת התביעה שהייתה רכובה על קטנוע משטרתי,  וחלפה לדבריה בנסיעה איטית מצידו הימני של רכב הנאשם.

לדברי השוטרת כאשר חלפה על פני רכב הנאשם כמתואר, הבחינה בנאשם כאשר הוא אוחז לטענתה בידו הימנית ובצמוד לאוזן ימין, מכשיר טלפון נייד.  השוטרת סימנה לנאשם לעצור את רכבו בצד וכך עשה.

לדברי השוטרת שמרה על קשר עין רצוף עם הנאשם, והיא הבחינה בנאשם מחזיק במכשיר טלפון כאמור ביד ימין צמוד לאוזן ימין, כל זאת דרך החלונות הימניים של הרכב.

תגובת הנהג כפי שנרשמה בדו"ח הייתה קצרה: " אני לא השתמשתי ולא  דברתי בטלפון נייד".

בכך טוענת המאשימה כי הנאשם עבר עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באמור וטען לגרסתו כי לא השתמש ולא דיבר כלל במכשיר טלפון נייד. הנאשם חזר על כפירתו בנוסח דומה גם בישיבת ההקראה, ולפיכך נדחה התיק לשמיעת ראיות.

העיד בפני הנאשם ופרס את גרסתו. לדבריו אכן נסע במקום ברכבו במסלול שתארה השוטרת, והוא מסכים כי השוטרת אכן עצרה את רכבו במקום ובשעה הנקובים בדו"ח.

טוען הנאשם כי לא השתמש כאמור במכשיר.  ביום ההוכחותץ הוסיף ופרט כי לטענתו לא אחז במכשיר ובוודאי שלא דיבר, חטענתו יש לו דיבורית ואף אזניה וביום בו עצרה אותו השוטרת לא דיבר ולא אחז כלל בכל מכשיר טלפון נייד.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.         עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח המפורט שרשמה תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום רכב הנאשם ביחס אליה, מסלול נסיעת הנאשם, תאור היד האוחזת במכשיר בצמוד לאוזן, והכל עובדות ממין העניין שמצאתי אותם רלוונטיות לאישום.

2.         אף עדותה של עדה התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ומצאתי כי לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.                הנאשם אישר בתשובה לשאלת התובע בחקירה נגדית כי מסר לשוטרת בתגובתו הראשונה במקום "לא השתמשתי ולא דיברתי בטלפון נייד". הנאשם אישר כי לא הוסיף על כך.  הנה כי כן תגובתו של הנאשם בפני השוטרת כפי שנרשמה בדו"ח נרשמה על ידה באופן מדוייק.

            ודוק, הנאשם לא העלה בפני השוטרת במקום הטענה כי יש לו דיבורית ואף כי הוא        משתמש באזניה. גירסה זו שמענו מהנאשם לראשונה רק בישיבת ההוכחות. אני      מוצא לפיכך לדחות גרסה מאוחרת זו על פניה,  בהיותה גירסה כבושה. 

4.                גרסת הנאשם כפי שמסר בפני הייתה  בין היתר כי:-  

" אני ראיתי אותה מצד שמאל שלי. בן אדם שמדבר בטלפון הוא שקוע     בטלפון  ואם הייתי מדבר לא הייתי שם לב, אבל עצרתי בצד".