1. נגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שסירב להיבדק בבדיקת נשיפה.
בשלב ההקראה, הנאשם לא כפר בעצם הנהיגה אך עובר לשמיעת הראיות הסתבר שהגנתו מבוססת על שני אדנים: האחד - שהוא היה בעצירה מוחלטת והשני - שסירובו להיבדק היה כדין, הן בשל תרופות שנטל וגם נוכח בקשתו המפורשת להיבדק בבדיקת דם.
יאמר מיד, כי לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ע"י הצדדים, שוכנעתי שהתביעה הרימה את נטל ההוכחה הרובץ על שכמה וכי יש מקום להרשיע את הנאשם במיוחס לו, שכן הוכח שהנאשם היה בנהיגה וכי סירב להיבדק שלא כדין וחרף העובדה שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב.
2. עדי התביעה בתיק זה היו שניים: סמ"ר שירי מזרחי (להלן: "שירי") ורס"ב עפיף סמניה (להלן: "עפיף"). שירי היתה השוטרת אשר רשמה את הדו"ח וכן ערכה דו"ח עיכוב ודו"ח פעולה. בדו"ח התנועה נרשם, כי
סימנה לרכב לעצור וכי ביחד עם עפיף ניגשו לרכב והריחו ריח של אלכוהול. הנאשם סירב לבדיקת נשיפון ובהמשך גם לבדיקת ינשוף ונרשם במפורש כי הוסברה לנאשם משמעות הסירוב וכי נהג שמסרב לבצע את הבדיקות רואים אותו כמי שנוהג תחת השפעת אלכוהול.
בשים לב להתרשמותי מעדותה של שירי, אני מאמין לה שאכן הסבירה לנאשם את משמעות הסירוב וכי הוא נעצר על ידה לאחר שהרכב היה בתנועה. הסבריה של שירי לפיהם אם הרכב היה בעמידה היתה כותבת "
עצרתי לידו", ולא כך נכתב, מקובלים עליי.
3. אני מקבל את עדותה של שירי (ובכך למעשה דוחה את טענת הנאשם) כי הנ"ל לא ציין בפניה שהוא מסרב להיבדק בינשוף בגלל שהוא חולה ובשל תרופות שהוא נוטל. דבריה של שירי כי אם הדברים היו נאמרים, הרי שאין לה כל אינטרס שלא לרשום אותם, מקובלים עליי.
במאמר מוסגר אציין, כי אומנם בדו"ח העיכוב שערכה שירי (ת/2) לא נרשמה תגובתו של הנאשם לעיכוב וניתן היה לצפות שתגובה זו אכן תרשם שם, אך אין בכך כדי לפגוע באמינותה ובמשקל עדותה, הן לעניין עצירתו של הנאשם תוך כדי נהיגה והן לעניין העובדה כי הסבירה לו את משמעות הסירוב להיבדק.
4. הוא הדין באשר לעדותו של עפיף שאף הוא הותיר רושם חיובי ואמין ועדותו היתה מהימנה, תוך שהיא תומכת ומחזקת את עדותה של שירי ואת המיוחס לנאשם.
אני מקבל את עדותו של עפיף לפיה הבחין בנאשם תוך כדי נהיגה, וכי אם היה מבחין בו יושב בתוך רכב מונע בעצירה הוא היה רושם זאת במפורש ולא היה משתמש במונח "נעצר נהג לבדיקה שגרתית".
אני מקבל את עדותו של עפיף לעניין ההסברים שניתנו לנאשם לעניין משמעות הסירוב להיבדק כפי שנרשם על ידו שבמזכר שערך (ת/4), וכי בחלקו השני של המזכר ההסברים נגעו לסירוב להיבדק
במכשיר הינשוף, קרי - שסירוב זה משמעותו שהנהג שיכור וכי הנאשם עמד על סירובו (בתוקף) חרף ההסברים שניתנו לו בטענה ש"
הוא לא מאמין במכשיר".
5. סוגיה נוספת שהועלתה על ידי ההגנה בעת חקירת העדים ובסיכומים, מתייחסת למועד רישום דו"ח העיכוב שנרשם לאחר 3 דקות מרגע המפגש עם הנהג. בעניין זה הסבירו שני השוטרים כי הדו"ח ממולא בסמוך לעצירתו של הנהג מאחר והטיפול במי שחשוד כנוהג בשכרות לוקח זמן ממושך, מעבר ל- 20 דקות, ומכאן הצורך במילוי הדו"ח בעייתי בסמוך לעצירתו של הנהג.
כאן אציין, כי על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 דו"ח העיכוב אמור להיערך "עם תום העיכוב" אם המעוכב הובא לתחנת המשטרה או זומן אליה או אם עוכב לפרק זמן של עשרים דקות או יותר. מילוי הדו"ח דקות ספורות לאחר עצירתו של הנהג, אינו בהתאם ללוח הזמנים דלעיל, אך אין בכך כדי לפגוע בעדות שני השוטרים, משקלה ותקינות הפעולות שנעשו על ידם, כמו גם במהימנותם, שעה שסיום מילוי הדו"ח נעשה בשעה 01:30 (כפי שציינה שירי בסעיף 9 לדו"ח), דהיינו עם תום העיכוב ושחרורו של הנאשם.
6. למעשה, הנאשם בעדותו בפניי, בסופו של יום, לא הכחיש את העובדה כי משמעות ומהות הסירוב הוסברה לו ע"י השוטרים. טענת הנאשם היא, כי גם בשים לב להשכלתו הרי שאין הוא מאמין במכשיר הינשוף ומשכך סירב להיבדק, חרף העובדה שמשמעותו המשפטית של אותו סירוב הוסברה לו. טענה זו למעשה מחזקת את עדותם של השוטרים לעניין ההסבר שניתן לנאשם ותומכת בקיומה של החזקה בדבר היותו של הנאשם שיכור נוכח סירובו.
אין בבקשה שהעלה הנאשם לבדיקת דם כדי לפטור אותו מחובתו להיבדק במכשיר הינשוף שהינו מכשיר אמין ומהימן שיש בו כדי לספק ראייה לעניין כמות האלכוהול בגוף.
7. על מנת להשלים את התמונה אציין, כי דבריו של הנאשם בעדותו שלא היה בנהיגה אלא בעצירה, נדחים על ידי. טענה זו של הנאשם הינה טענה כבושה והייתי מצפה כי תועלה על ידו בהזדמנות הראשונה, קרי - בישיבת ההקראה. עם זאת, הרי שגם אם הייתי מקבל את טענתו, ומאחר שעפ"י עדותו הוא עמד במקום 5 דקות בלבד לאחר שהגיע בנהיגה מאולמי הנסיכה, המשמעות היא שמדובר בזמן מיידי וסמוך מאוד לעצירתו וניתן בהחלט להחיל את החזקה לעניין הסירוב גם לזמן הנהיגה עצמה. ויודגש, כי האמור הינו למעלה מהצורך, שכן ראיתי לאמץ את עדותם של השוטרים ולקבוע שהנאשם היה בנהיגה.
8. גם הטענות שהעלה הנאשם לעניין היותו חולה וכי הוא נוטל תרופות ראיתי לדחותן, מאחר ומדובר בטענות מאוחרות שלא הועלו על ידו לא בפני השוטרים וגם לא בשימוע בפני הקצין ואף לא הוגש בגינן כל תיעוד רפואי. כאמור, טענתו של הנאשם לכל אורך הדרך היא כי אין הוא מאמין "במכשירים של משטרת ישראל" וזו הסיבה שהוא סירב להיבדק. נימוק זה אין בו כדי לשמש פטור מפני החובה למסור דגימת נשיפה לבדיקת שכרות ומשכך, הנני קובע, כי לא עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה העומדת לחובתו.
9. נקודה נוספת שראוי לעמוד עליה היא העובדה שבדו"ח המאפיינים צוין כי הופעתו של הנאשם היתה מסודרת וכי הוא מגיב לעניין. אין בקביעות אלה כדי לסתור את החזקה שבדין, מה עוד שבאותו טופס עצמו נרשם כי השוטרים הריחו מהנאשם ריח של אלכוהול ועובדה זו, מעבר לסירוב, יש בה כדי לפעול לרעתו של הנאשם.
10. העולה מכל האמור ולאחר שקילת מכלול הראיות שהובאו בתיק זה והתרשמותי מהעדים, ומשלא הצליח הנאשם לסתור את החזקה לעניין הסירוב, אני קובע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשם נהג בהיותו שיכור ועל כן החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.
11.
המזכירות תשלח לצדדים עותק הכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ולמתן גזר דין ליום 27.10.11 בשעה 09:30.