הכרעת דין בתיק תת"ע 10157-11-11

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בתאריך 4.3.11 בשעה 00:30 נהג הוא בקטנוע מס' 5470250 בנמל תל-אביב ולא ציית הוא עפ"י הטענה לאות עצור שניתן לו ע"י שוטר במדים, וזאת בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

השוטר מר אלדו אלגריסי (ע.ת.1) אשר במסגרת עדותו הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1).

קצין המשטרה מר דורון קמינר (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח פעולה (ת/2) שני מזכרים (ת/3, ת/4) וכן זכרון דברים (ת/5).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ,בחנתי את הראיות , ונתתי דעתי מעבר לכך גם לדבר המחוקק בסעיף 27 ב. לפקודת התעבורה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בהכרעת דין זו נדרשתי לשני היבטים:

האחד:  האם עמדה התביעה בנטל ההוכחה כי בוצעה עבירה של אי ציות לאות עצור שניתן ע"י שוטר.

השני:  באם ייקבע שהוכח שבוצעה עבירה כאמור, האם עמדה התביעה גם בנטל ההוכחה כי עבירה זו בוצעה ע"י הנאשם.

בקליפת אגוז אומר כי מסקנתי היא שהתביעה עמדה כנדרש בהוכחת שני ההיבטים.

באשר לעצם התרחשות העבירה הרי שעולה מת/2 ומעדותו של קצין המשטרה (ע.ת.2) שאכן מתגבשים באירוע זה כל יסודות העבירה של אי ציות לאות עצור שניתן ע"י שוטר במדים.

הנאשם בחר לחקור את ע.ת.2 בחקירה נגדית קצרה ביותר וזאת על אף שבית המשפט הסביר לנאשם בסבלנות רבה את חשיבותה ומשמעותה של חקירה נגדית, ונתן לנאשם כל במה לעשות כן.

לא מצאתי כי נסתרה גירסתו המפורטת של ע.ת.2 אודות ההתרחשות בשטח , כמפורט בהרחבה בת/2.

הנאשם לא היפנה אל קצין המשטרה (ע.ת.2) בחקירה נגדית כל שאלה הקשורה למיקום עמידתו ותצפיתו, סימונו, וכיוצ"ב.

קו ההגנה של הנאשם בתיק זה היה כי לא הוא שנהג בקטנוע וכי בכלל לא היה הוא במקום, לטענתו.

מטבע הדברים אם כך, הנאשם גם לא סתר בעדות נגדית את פרטי האירוע של אי הציות לאות השוטר בנמל ת"א כפי שתיאר כאמור בהרחבה קצין המשטרה.

קובע אני לפיכך כמימצא עובדתי שלא נסתר בתיק זה כי אכן בוצעה במקום ובזמן עבירה של אי ציות לאות עצור שניתן ע"י שוטר במדים , בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

כעת נדרשת ראשית התייחסות לשאלה האם זוהה קטנועו של הנאשם.