השופט א. ואגו:
כללי:
עניינה של הכרעת דין זו הוא באחד משני כתבי אישום שהוגשו כנגד מי שנטען כי הם מעורבים בפרשת רצח כפול שהתרחש בבאר-שבע לפנות בוקר של 18.8.10, כאשר נורו למוות, מטווח קרוב, ביריות אקדח, שני צעירים, ששהו ביחידת דיור בשכונת נחל בקע. היו אלה משה אחייב ז"ל, יליד 8.7.87 (להלן:
"המנוח")וידידתו ורוניקה קו ז"ל, ילידת 27.7.92 (להלן:
"המנוחה").
כתב האישום כנגד ארבעה נאשמים אחרים, שהמאשימה מייחסת להם במישרין את ביצוע מעשי הרצח, הוגש בנפרד, במסגרת תפ"ח 50292-03-11, לפי שהמאשימה חפצה להעיד במסגרתו את הנאשם 1 מבין נאשמי התיק הנוכחי. כתב האישום הנוסף מתברר בפני הרכב אחר של בימ"ש זה.
הנאשמים בתפ"ח 50292-03-11, ואשר חלקם בפרשה מפורט גם בכתב האישום הנדון בפנינו, הם מיכאל טנסקי (להלן:
"טנסקי"), סרגיי אמירוב (להלן:
"סרגיי"), דימיטרי סקורדוק (להלן:
"דימיטרי")ואיגור צירוני (להלן:
"איגור").
הנאשמים בתיק הנדון בפנינו נמנים, לגרסת המאשימה, על המעורבים ב"פריפריה" ובמעגל המשני של מעשי הרצח הללו, כפי חלקם הנקוב בכתב האישום שיפורט להלן. שני נאשמים נוספים בכתב האישום, המתברר בפנינו, הנאשמים 3-4 (להלן:
"אכרם" ו-
"היימן"), הודו, בפתח המשפט, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם -
עבירות נשק (החזקת נשק) לפי
סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (לגבי אכרם), ו
החזקת נשק לפי הסעיף הנ"ל -
רישא (לגבי היימן), ודינם נגזר, תוך אימוץ ההסדר גם לגבי העונשים שהומלצו על-ידי הצדדים.
משנדחתה (החלטת כב' האב"ד, ס.נ. השופטת ר. יפה-כץ, מיום 13.2.12) בקשה של המאשימה, לאחד, בכל זאת, את הדיון בשני כתבי האישום הנפרדים שהוגשו בפרשה, ולפצלו פעם נוספת, עם סיום שמיעת ראיות התביעה, שמענו את הראיות בעניינם של שני הנאשמים שנותרו בתיק זה, והם הנאשמים 1-2, רוסלן אגייב וולדימיר ליולקו, כתום פרשת ההוכחות הגישו פרקליטי הצדדים סיכומים כתובים.
הכרעת דיננו זו ממוקדת, לפיכך, בעניינם של שני הנאשמים הללו.
כתב האישום:
כתב האישום אוחז שלושה אישומים. האישום השלישי, שיוחס לנאשם 1 בלבד, עסק בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט, ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר 18.8.10, אולם, במסגרת סיכומיה, הודיעה ב"כ המאשימה, עו"ד אליזבט אברהם, כי אין בדעתה להוכיח אישום זה. לפיכך - הנאשם 1 מזוכה הימנו.
האישום הראשון
- הוא זה המרכזי, והמפרט את חלקם הנטען של הנאשמים 1 ו- 2 (להלן:
"הנאשמים", לפי שהנאשמים 3 ו- 4 כאמור לעיל כבר נדונו), באירועים שהסתיימו במותם הטראגי של המנוחים. נטען, כי ביום 12.8.10, סמוך לשעה 03:00, הגיע המנוח לפיצוציית בון בון בבאר-שבע ביחד עם חברו אורי פריצקר, ולאחר מכן הגיעו לשם רובשן שלומוב (להלן:
"רובשן"), ושני נוספים, שי חננשווילי ואהרון צדיק, שלושתם כונו "התוקפים". לאחר שאחד התוקפים נטל בקבוק שתיה מבלי לשלם, חברו של המנוח, שעבד במקום, בשם אליק מטטוב (להלן:
"אליק"), פנה אליהם בעניין זה, והתפתח דין ודברים גם בין המנוח לתוקפים, שבמהלכו אלה היכו את המנוח במכות אגרוף והשליכו לעברו כיסא, שפגע בעינו. הוא בתגובה היכה את התוקפים במכות אגרוף, וגם אליק שניסה להפריד, הוכה אף הוא. המנוח הצליח להתגבר על התוקפים ועזב את המקום עם חברו אורי.
אחיו של רובשן, ששמו ראוף שלומוב (להלן:
"ראוף"), שהה, בזמן הרלוונטי, באותו אגף, בכלא אשל, שם היה מצוי טנסקי. טנסקי התקשר מהכלא ביום 12.8.10 בשעה 18:00 לאדם בשם מ.מ., שלימים הפך להיות עד מדינה בתיק (להלן:
"עד המדינה"). הוא ביקש לברר מעד המדינה פרטים אודות הקטטה הנ"ל, ובמסגרת שיחה זו, ושיחות נוספות, שבהן טנסקי עודכן על כך שרובשן הוכה על-ידי המנוח, גם נמסר לו שאביו של אליק, רומה אדמוב (להלן:
"רומה"), הגיע לבאר-שבע עם אנשים נוספים כדי לפגוע ברובשן.
לאור האמור, החליט טנסקי כי יש להמית את רומה או את המנוח. הוא פנה לסרגיי וביקש ממנו לעשות זאת, וסרגיי, שנענה לפנייה, פנה לדימיטרי ולאיגור, אשר נענו והסכימו להמית את רומה או את המנוח. במסגרת הקשר הזה, הורה טנסקי ביום 16.8.10, לעד המדינה, ליצור קשר עם סרגיי, לפוגשו בקריית-גת ולעדכנו בפרטי הקטטה, וציין שסרגיי כבר יודע מה לעשות. כמו-כן, הורה לו טנסקי להשיג דירה ולגשת לאדם בשם יבגני כדי לקבל ממנו כסף לביצוע הקשר. בו ביום, סמוך לשעה 14:00, נסעו עד המדינה והנאשם 1 לקריית-גת ונפגשו עם סרגיי. לאחר שזה עודכן בתיאור הקטטה וגם בכך שברשות עד המדינה יש דירה בבאר-שבע, אמר סרגיי לעד המדינה כי בשעות הערב יגיעו לבאר-שבע שני בחורים. לאחר מכן, וכפי שהורה טנסקי, עד המדינה והנאשם 1 נסעו לאותו יבגני וקיבלו ממנו 1,500 ש"ח.
באותו יום, 16.8.10, סמוך לשעה 19:20, הגיעו דימיטרי ואיגור לבאר-שבע, עד המדינה והנאשם 1 פגשו אותם, רכשו עבורם אוכל ושתיה, והובילו אותם לדירה ברח' בר-גיורא 21 בבאר-שבע (להלן:
"הדירה").
הנאשם 1 ועד המדינה הכירו את המנוח, וידעו כי הוא מתגורר ביחידת הדיור שברח' מנחם אבידום 10 בשכונת נחל בקע בבאר-שבע. הנאשם 1 הגיע בשעות הערב של 16.8.10 ליחידת הדיור של המנוח והזהיר אותו על כך שבעקבות הקטטה התקבלה החלטה להמית אותו, וכי הגיעו אנשים, שבשמם לא נקב, מחוץ לבאר-שבע, כדי לעשות זאת. הוא חזר על האזהרה בנוכחות שני אנשים נוספים, אחיו של המנוח, בני אחייב, ומר נאום אדמוב, ואף אמר למנוח שעליו לעזוב את העיר למספר ימים.
במסגרת הקשר האמור, באותו יום, סמוך ל- 23:30, הגיע סרגיי, ביחד עם נאשם 2, לדירה שבה שהו עד המדינה, נאשם 1, דימיטרי ואיגור. נאשם 2 החזיק באקדח חצי אוטומטי, CZ 9 מ"מ )להלן:
"האקדח") שאותו מסר נאשם זה לסרגיי אשר הצטייד בו לשם ביצוע הקשר. בהמשך, הסביר סרגיי לדימיטרי ואיגור, בנוכחות עד המדינה והנאשם 1, כי עליהם להמית את רומה או את המנוח, וכי
"צריך לעשות את זה בשביל אחינו הגדול ראוף". לטענת המאשימה, בשלב זה, הצטרפו הנאשם 1 ועד המדינה לקשר שתואר. סרגיי עזב את הדירה בעוד דימיטרי ואיגור נשארו ללון בה. סרגיי חזר לדירה למחרת, 17.8.10.
ביום זה, 17.8.10, סמוך ל- 19:42, עודכן טנסקי, לאחר שהתקשר מהכלא לעד המדינה, בכך, שככל הנראה רומה לא נמצא בבאר שבע. לפיכך - הורה טנסקי לעד המדינה כי יש להמית את המנוח.
סמוך לשעה 23:30 התקשר עד המדינה לנאשם 3 (שנדון כאמור) וביקש לרכוש ממנו כדורים לאקדח, וזאת לבקשת סרגיי, דימיטרי ואיגור. כתב האישום מפרט רכישת 10 כדורים לאקדח, סמוך לשעה 00:30, של 18.8.10 (אירוע שהנאשם 1 נכח בו, הגם שבכתב האישום נפלה בעליל טעות סופר. נאמר שהדבר היה "בנוכחותו של
נאשם 4," הכוונה לנאשם 1, משום שנאשם 4 מוזכר מלכתחילה כאחד ממשתתפי הפגישה. גם הנאשם 1 אישר נוכחותו שם), ויחד עם הכדורים, מסר עד המדינה לסרגיי גם אקדח נוסף (להלן:
"האקדח השני"), שאותו קיבל, בשלב כלשהו, מהיימן (שאף הוא נדון, כזכור). מאחר שלא נמצאה תחמושת מתאימה לאקדח השני, בדק דימיטרי את תקינותו של האקדח (הראשון - כאמור לעיל), והוחלט כי רק זה ישמש לביצוע הקשר. סרגיי החליט לא להמתין עד שרומה יאותר בבאר-שבע, והורה לדימיטרי, לעד המדינה ולנאשם 1 (משום מה בכתב האישום נאמר כאילו הוראה זו נתן סרגיי גם לעצמו, כנראה הכוונה לאיגור) להמית את המנוח באותו הלילה, ולאחר מכן להמית את רומה, המתגורר בבת-ים, שם גם גרים דימיטרי ואיגור.