הכרעת דין בתיק תפ"ח 2965-06-11 - פסקדין

השופט בן ציון גרינברגר

פתח דבר - כתב האישום והרקע הדיוני:ב

1.            לפנינו כתב אישום בו מייחסת המאשימה לנאיף שרחה (להלן:ו"הנאשם") את העבירות כדלקמן: מעשה סדום - עבירה לפי סעיף 347(ב) ע״פ סעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין, התשל״ז-1977(להלן: החוק); מעשים מגונים - עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק; חטיפה - עבירה לפי סעיף  369לחוק; והדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

עובדות כתב האישום

2.            במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה הנאשם בקשרי ידידות, לא אינטימיים, עם ע׳, ילידת 1985 (להלן: המתלוננת) ואחותה א׳, ילידת 1989 (להלן: א' או האחות). במהלך יום שישי, 30.5.10, התקשר הנאשם מספר פעמים לא׳, וביקש לפגוש אותה ואת המתלוננת. א׳, שלא רצתה לפגוש בנאשם, דחתה את בקשות הנאשם בתואנות שונות. בסמוך לשעה 19:00 אסף הנאשם את חברו, מוראד שמאסנה (להלן: מוראד) ונסע עמו ברכבו מסוג פולקסווגן (להלן: הרכב) לבילוי בירושלים. במהלך הערב אמר הנאשם למוראד כי הוא ״ חרמן״, וכי בכוונתו ״ לשכב עוד הלילה עם החברה שלו״.

3.            אחרי ניסיונות התקשרות רבים נוספים, הצליח הנאשם ליצור קשר עם המתלוננת וא׳, אשר בילו באותה עת במועדון ״הקמפוס״ בתלפיות (להלן: המועדון). א׳ אמרה לנאשם כי יוכל לפגוש אותה ואת המתלוננת רק כשיצאו מהמועדון, כדי להסיע אותן הביתה. הנאשם ומוראד הגיעו למועדון, והמתינו ליציאת המתלוננת ואחותה. בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר יצאו המתלוננת ואחותה מהמועדון, פגשו בנאשם ובמוראד, ועלו לרכב. במקום שיסיע אותן הביתה, הנאשם הסיע את המתלוננת ואחותה לאולם השמחות ״גוטניק״ בגבעת שאול, בו עובד מוראד ובו הוא נוהג ללון מפעם לפעם, והארבעה ישבו שם בחדר.

4.            במשך שהייתם באולם גוטניק ניסה הנאשם שוב ושוב לגעת במתלוננת, לרבות עת נרדמה מתוך עייפות; והנאשם המשיך בניסיונותיו למרות שביקשה ממנו להפסיק. לאחר שהבינה המתלוננת כי לא תצליח לשים סוף לניסיונות הנאשם לגעת בה, נעמדה, ואמרה לנאשם שיסיע עכשיו אותה ואת אחותה אל ביתה של א׳ בשכונת קריית יובל בירושלים. הנאשם והמתלוננת יצאו אל הרכב, בעוד מוראד וא׳ מתעכבים כדי לסגור את האולם. ברגע שנכנסה המתלוננת לרכב, והתיישבה בכיסא שלצד הנהג, נעל הנאשם את הדלתות, ונסע מהמקום, כשהוא מותיר את מוראד וא׳ מאחור. המתלוננת שאלה את הנאשם לפשר מעשיו, וביקשה מהנאשם לחזור ולאסוף את אחותה, אך הנאשם לא ענה, והמשיך בנסיעה לעבר יער ירושלים.

5.            במהלך הנסיעה צלצל מכשיר הטלפון של המתלוננת. כשביקשה המתלוננת לענות, חטף הנאשם מידיה את מכשיר הטלפון הסלולרי, והניח אותו בדלת הנהג.

6.            למרות תחינותיה של המתלוננת, המשיך הנאשם בנסיעה, עד שעצר את הרכב בפינה נסתרת ביער ירושלים. הנאשם החל לגעת בחזה של המתלוננת. המתלוננת סילקה את ידיו של הנאשם ואמרה לו להפסיק, אך הנאשם התעלם מבקשתה, וניסה לפתוח את מכנסיה של המתלוננת.

7.            בשלב זה יצא הנאשם מהרכב, פתח את דלת הקדמית הימנית של הרכב, התיישב צמוד למתלוננת במרווח שלפני מושב הנוסע עליו ישבה, והמשיך לגפף את גופה. המתלוננת המפוחדת בכתה וביקשה מהנאשם שלא יאנוס אותה. המתלוננת ניסתה לשכנע את הנאשם להניח לה, ולשם כך היא סיפרה לו כי כבר בעבר עברה אירוע טראומטי של אונס, ואמרה כי היא נמצאת בתקופת המחזור החודשי שלה.

8.            הנאשם, בתגובה, חיבק וליטף את המתלוננת, אך המשיך לשלוח את ידיו לעבר איבר מינה, ודרש מן המתלוננת להוכיח לו כי היא במחזור. על מנת לעשות כן, המתלוננת פשטה מעט את בגדיה, הוציאה מאיבר מינה טמפון כדי להוכיח את אמיתות דבריה, הראתה אותו לנאשם, וביקשה ממנו שיניח לה. ואולם, הנאשם שגמר אומר לבעול אותה, התעלם מכל בקשותיה, והחליט להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. הנאשם יצא ונעמד מחוץ לרכב, הוא חשף בכוח את ישבנה של המתלוננת, וסובב אותה לעברו בכוח, כשישבנה של המתלוננת מופנה כלפיו. הנאשם פשט את מכנסיו ותחתוניו, והחדיר בכוח את איבר מינו אל תוך פי הטבעת של המתלוננת.

9.             הנאשם ביצע תנועות משגל, כשאיברו בתוך פי הטבעת של המתלוננת, כשהוא מחזיק את המתלוננת בכוח, עד שבא על סיפוקו. כל אותה העת בכתה המתלוננת בשל הכאב הרב שחשה ובשל תחושת ההשפלה.

10.         הנאשם התלבש, חזר אל כיסא הנהג, וצעק למתלוננת להסתלק מהרכב. המתלוננת התחננה בפני הנאשם שיחזיר אותה לביתה. הנאשם הסכים, ונסע חזרה לכיוון גבעת שאול. במהלך הנסיעה קילל הנאשם את המתלוננת ואמר לה: ״גם אחותך מזדיינת עכשיו״.

11.         הנאשם הגיע לאולם השמחות, שם המתינו מוראד וא׳. א׳ החלה מיד לצעוק על הנאשם ושאלה את הנאשם: ״למה ברחת?״, אך המתלוננת, שפחדה מהנאשם, אמרה לאחותה לשתוק, ולעלות לרכב. א׳ ומוראד עלו אל הרכב, והנאשם נסע אל ביתה של א׳.

12.         רק לאחר שנסע הנאשם מהמקום, סיפרה המתלוננת בבכי לאחותה את אשר אירע לה. א׳ התקשרה מיד לנאשם, קיללה אותו ואמרה לו שהוא אנס, ושהוא עוד ישלם על מעשיו. הנאשם אמר לא׳ כי הוא רוצה לבוא ולדבר אתה, אך א׳ אמרה לו שלא יעז לבוא. הנאשם ומוראד חזרו בכל זאת לביתה של א׳, ובקשו להיכנס. הנאשם נכנס והתחנן בפני א׳ שלא תלך למשטרה, ובתמורה ידאג לפצות את המתלוננת בפיצוי כספי.

13.        במעשיו האמורים לעיל כפה הנאשם על המתלוננת בכוח ובאיומים ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, ביצע במתלוננת מעשים מגונים תוך שימוש בכוח ואמצעי לחץ אחרים, לשם גירויו וסיפוקו המיני, וניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום שלא בהסכמתה החופשית, ותוך התעללות בה לפני המעשה, בזמן המעשה ואחריו. כמו כן ניסה הנאשם להניע אדם שלא ימסור הודעה בחקירה על פי דין, בדרך של מתן טובת הנאה.

תשובת הנאשם לכתב האישום

14.        לפי גרסת הנאשם, בתקופה הרלוונטית קיים עם המתלוננת קשרי ידידות, ברם לגרסתו היו ביניהם גם קשרים אינטימיים עובר לאירוע המתואר בכתב האישום.

15.        במהלך אותו יום, 30.5.10, הנאשם התקשר מספר פעמים למתלוננת ולאחותה, ולגרסתו, תחילה קבעו הוא והמתלוננת כי הוא יפגוש אותה ואת אחותה ברמות. בהמשך הערב, אסף הנאשם את חברו מוראד ברכבו, ונסע עמו לבילוי בירושלים. במהלך הערב, הנאשם אכן הביע בפני חברו את רצונו לקיים יחסי מין עם המתלוננת, כפי שלטענתו עשה מספר פעמים בעבר (אם כי אינו זוכר האם התבטא בצורה המיוחסת לו בכתב האישום).