השופטת צ. צפת
- נאשם 1 (להלן: "נאשם 1" או "הנאשם"), הואשם ביחד עם נאשמים 2-3, ברצח גב' ציונה סאמין ז"ל (להלן: "המנוחה") בביתה באשקלון תוך כדי ביצוע מעשה שוד בביתה. לנאשם מיוחסות עבירות של רצח, לפי ס' 300(א)(3)-(4) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); התפרצות לדירה, לפי ס' 406(ב) לחוק; שוד בנסיבות מחמירות, לפי ס' 402(ב) לחוק.
- הנאשמים 2-3 הודו לאחר שמיעת ראיות במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן וביום 22.2.10 נגזר עונשם בהתאם להסדר הטיעון. על נאשם 2, שהורשע בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, סיוע להריגה, הזדהות כאחר וגניבה, הושתו 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן שנתיים וכן הופעל מאסר על תנאי בן 20 חודשים במצטבר; על נאשם 3, שהורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע, הושת מאסר בפועל בן שנתיים ו- 18 חודשי מאסר על תנאי.
כתב האישום:
- מעובדות כתב האישום עולה, כי במועד בלתי ידוע למאשימה, לפני 2.7.08, פנה הנאשם 1 לנאשם 3 וסיפר לו כי בכוונתו לשדוד את ביתם של בני הזוג סאמין, שם מצוי כסף רב. נאשם 3 שיתף במידע את נאשם 2. סמוך לאחר מכן קשרו השלושה קשר להתפרץ לביתה של המנוחה, שהיא אישה מבוגרת, בשעה שתשהה שם לבדה ולגנוב את רכושם וכספי בני הזוג תוך כפיתתה של המנוחה; סוכם כי נאשמים 1-2 יכנסו לבית ואילו נאשם 3 ימתין להם מחוץ לבית ויכנס לסייע להם במידת הצורך. במסגרת הקשר, הצטיידו נאשמים 1-2 בסרט הדבקה אפור, בחוטי ניילון, בחפץ חד, בכפפות ובכובעי גרב וביום 2.7.08, סמוך לשעה 12:35, הגיעו לבית המנוחה.
הנאשמים 1-2 תצפתו על בית המנוחה וביום 2/7/08 לאחר שסברו שהיא לבדה בביתה, נקשו על אחת מדלתות הבית, עת עוטים הם על ידיהם כפפות ועל ראשם כובעי גרב, ונכנסו מדלת אחרת. המנוחה הבחינה בנאשם 1 במטבח והחלה לצעוק, הנאשם תפס את המנוחה, חסם את פיה בסרט דביק, המנוחה נאבקה בו ושרטה אותו בציפורניה, הנאשם התגבר על המנוחה, כפת אותה בידיה וברגליה באמצעות סרט דביק וחוט ניילון, עד שהפסיקה להיאבק, הפיל אותה, גרר אותה לסלון. באותה עת נכנס נאשם 2 לדירה והחל לחפש בה תכשיטים וכסף ולאחר מכן נעלו נאשמים 1-2 את דלת הכניסה מבפנים. בשלב זה הצטרף הנאשם לנאשם 2 בחיפוש אחר כסף ודברי ערך אולם כל שהעלו בידם הוא מעט תכשיטים וסך של כ- 20 ש"ח, לאחר שנטלו רכוש זה, שב הנאשם אל המנוחה ודרש ממנה לספר היכן נמצא הכסף תוך שהוא חונק אותה ודוקר אותה ארבע פעמים בישבנה באמצעות מכשיר חד על מנת להניע אותה לספר לו היכן נמצא הכסף. בשלב כלשהו, איבדה המנוחה את הכרתה וחדלה לנשום, הנאשם הבחין בכך, הסיר את הסרט הדביק מעל פיה ושפך עליה מים, משהבין שהמנוחה אינה נושמת ואין לה דופק, נמלטו נאשמים 1-2 מהבית כשהתכשיטים וסכום הכסף בידם.
סמוך לשעה 14:30, שב הרב סאמין, בעלה של המנוחה, לבית ומצא את המנוחה מוטלת בסלון כפותה ומחוסרת הכרה, הזעיק את שכניו, אלו הזמינו את מד"א, צוותי מד"א הגיעו למקום וניסו לבצע החייאה אך ללא הועיל, בשעה 15:58 נקבע מותה של המנוחה.
גדר המחלוקת
- הנאשם הודה בחלק הארי של העובדות המיוחסות לו, אך כפר בכוונה להמית את המנוחה ובקשר הסיבתי בין מעשיו ובין מותה של המנוחה.
- אין חולק כי הנאשם ביצע את עבירות התפרצות לדירה ושוד בנסיבות חמורות המיוחסות לו. נותר אפוא לברר האם מותה של המנוחה נגרם בעטיים של מעשי הנאשם ונופל בגדרי עבירת הרצח לפי ס' 300(א)(3) ו (4) לחוק.
גרסת הנאשם
- הנאשם מסר תשע הודעות במשטרה (ת/1-9) וביצע שחזור למעשיו ביום האירוע (ת/10-11). הודעותיו של הנאשם נמסרו בשפה הרוסית ותורגמו לשפה העברית. תחילה הכחיש את המיוחס לו לרבות היכרות עם יתר הנאשמים בתיק, יחד עם זאת הודה שהתגורר בעבר בשכנות למנוחה (הודעתו מיום 21.8.08- ת/1) ויכול להיות שראה את המנוחה ובעלה אך אינו מכירם (הודעתו מיום 29.8.08- ת/5).
- לאחר שהנאשם עומת עם ממצאי בדיקות DNA שנמצאו בזירה התואמות את הפרופיל הגנטי שלו, חלה תפנית בחקירה, ביום 31.8.08 התעקש הנאשם לשוחח עם ד"ר אלכס, פסיכיאטר מבית חולים "ברזילי" באשקלון טרם שימסור את הודעתו. בסופו של יום, הנאשם נפגש עם ד"ר אלכס ולאחר שעות ספורות בלבד מסר הודאה מפורטת (ת/6) בה גולל בנשימה אחת את כל אשר אירע ביום 2.7.08, היום בו מצאה המנוחה את מותה.
לגרסתו, יצא מביתו בשעה 9:00 או 10:00 בבוקר, הלך לכיוון רחוב מגדל במטרה למצוא חברים מהם יוכל להלוות כסף, הסתובב עד השעה 11:00, 11:30, הגיע למשרד של עורך דינו, עו"ד ארנסט, על מנת לברר מתי תתכנס הוועדה הרפואית בעניינו, הוא לא היה, "ישבתי עוד שעה או יותר", הלך הביתה. רצה למצוא מישהו שילווה לו כסף לקנות לחם, כבר שלושה ימים לא היה בבית לחם, כבר השאיר את ת.ז. שלו בחנות במקום כסף, צעד ברחוב בן גוריון לכיוון תחנה מרכזית, היה מאוד חם, הלך משעה 13:00 עד 14:00, הבחין בשקית על פח זבל שעמד ליד המדרכה, נגע בשקית, למעלה הייתה חולצה לא כ"כ נקייה; לקח את השקית, התיישב מתחת לעץ ובחן את תכולתה, היו בה נעליים בצבע חום, מדד אותן והן לחצו לו, מכנסיים לגבר בצבע כהה, מברג קטן בערך 15 סנטימטר, סקוץ' בצבע חום, שני חוטים בצבע לבן, כובע לא עבה, ספורטיבי, בצבע כחול כהה, חבש אותו, הגיע לו עד הגרון. הבחין באישה יוצאת מהדלת האחורית, "ניערה משהו מתחת לחבלים", לקחה משהו ונכנסה פנימה, "לי בפנים איזה קול אמר ללכת ולגנוב בפנים". בשקית היו גם כפפות דמוי עור בצבע שחור. חבש את הכובע ועטה על ידו האחת כפפה, דפק בדלת כניסה, "חשבתי שהיא תלך לפתוח את הדלת הראשית ושאני יכנס מאחורה", הקשיב לצעדיה והלך לדלת האחורית, או אז תיקן עצמו וטען כי דפק תחילה בדלת האחורית ומשלא נענה, דפק בדלת הכניסה אך שוב לא נענה וניגש לדלת האחורית, "עמדתי מאחורי הפינה והסתכלתי באיזה צד תפתח הדלת", שמע את הדלת הראשית נפתחת קמעא, "זזתי הצידה ורצתי 5-6 מטר לדלת הצדדית, התחלתי לדפוק חזק ומיד חזרתי לדלת הראשית". כיסה את פניו עם הכובע ונכנס לבית, המנוחה הבחינה בו וצעקה, לא הבין מה, אמר "שקט", רץ לעברה ותפס אותה "בראש מהצד עם היד שלי והצמדתי אליי", אמר לה שהוא רוצה קצת כסף, המנוחה השיבה שאין כסף, "שמתי אותה על הרצפה", כסא כנראה התהפך, "אני קשרתי אותה עם סקוץ', עם יד אחת החזקתי אותה בגרון ועם השנייה קשרתי לה את הפה עם הסקוץ' הזה ועוד קשרתי מסביב לגוף וגם רגליים". סגר את דלת הכניסה עם הלשונית, בשלב זה עטה על שתי ידיו כפפות, "הרמתי אותה מהגוף והעברתי כמה מטרים למקום אחר ליד החלונות", החליף נעליים ודאג להותיר את טביעות הנעל בכל האזור על מנת "שיחשבו שהיו הרבה אנשים", לאחר 4-5 דקות, המנוחה התחילה לזוז ועל מנת למנוע את השתחררותה מכבילתה, "לקחתי עוד את החוטים האלו, קשרתי לה את הידיים", נטל את החלוק שהיה מונח על הספה וקשר באמצעותו את ידי המנוחה. לאחר שסיים הלך לחפש כסף ברחבי הבית. לפתע שמע רעש חזק, חשב שמשהו נפל, הלך לחלונות, התריסים היו שבורים בקצה, הסכית והתבונן אך לא ראה ולא שמע דבר, הסתובב ופניו למנוחה והבחין שאיננה זזה, ניגש אליה, נתן לה מספר "סטירות קלות בפנים עם הידיים", היא לא הגיבה, הרים את כובעו מעל פניו, הוריד את הסקוץסקוץ' מעל פיה של המנוחה, שפך על פניה מים קרים מהמקרר והרים את ראשה, "ראיתי סימנים מיוחדים שהיא לא זזה", לחץ 4 פעמים על חזה, התכופף להאזין לליבה אך לא שמע דופק, "אבל אני לא רופא. אני הרגשתי והבנתי למה הביאו המעשים שלי", היה לי חום גבוה, אני שם איבדתי את ההכרה, כמה זמן אני לא יודע, אולי 2-3-4 דקות, מתי שחזרתי לעצמי, אני קמתי משם, יצאתי מהדלת הצדדית החוצה" (עמ' 3), או אז נמלט בריצה דרך סמטה, באחד הרחובות "ראיתי גבר עם רכב מונע ואני ביקשתי ממנו להקפיץ אותי לברזילי", אמר לו שידו שבורה ואין לו כסף, לא מכיר אותו, אח"כ נכנס למגרש כדורגל הממוקם ליד ביתו ועמד על שללו, לא מצא פריט יקר ערך, השליך לפח את השלל ביחד עם הבגדים שלבש בדירת המנוחה, ישב עוד קצת והלך לביתו, "זהו. אני לא רציתי להרוג אותה, אני פשוט רציתי לקחת את הכסף, אני מאוד מצטער שהמעשים הלא מחושבים לי גרמו למוות של בן אדם" (עמ' 3). לא הזמין עזרה ראשונה היות וחשב שהיא מתה, מסר תיאור של בית המנוחה, היה שם "אולי 40 דקות", המנוחה לא התנגדה, היה רגע אחד שדחפה אותו כשקשר אותה, הבחין יותר מאוחר כשהגיע לביתו שהוא נשרט בפנים.
- באותו היום (31.8.08), בשעה 20:35, שחזר הנאשם את מעשיו בפני חוקריו (ת/10-11). הנאשם הובילם במסלול צעידתו, דרך פח האשפה בו טען כי מצא את השקית וכלה בביתה של המנוחה. שמע קולות שאמרו לו לגנוב, חבש את הכובע ודפק בדלת הכניסה, אח"כ בדלת האחורית ושוב, עד שהמנוחה פתחה את דלת הכניסה והוא נכנס מהדלת האחורית, המנוחה הבחינה בו וצעקה, הוא התנפל עליה, אחז בגרונה וציווה עליה לא לצעוק, כסא נפל, החזיק אותה עם כף היד, קשר אותה עם סקוטש בצבע חום שמצא בשקית מפח הזבל, קשר לה את הפה ואח"כ את הגוף, המנוחה התנגדה אבל הוא החזיק אותה ביד אחת ובשנייה קשר אותה, לאחר מכן סגר את הדלת, חלץ נעליו ונעל אחרות וצעד באותו אזור על מנת להטביע טביעות נעל שונות במקום, היות וחשב שרואים את המנוחה מהחלון, גרר אותה ברגליה למקום אחר, המנוחה התחילה לזוז ולצעוק, לכן על מנת שלא תשתחרר, קשר את פניה, ידיה ורגליה באמצעות חלוק שהיה בבית ובאמצעות חבלים שהיו בשקית. הלך לחפש בבית, עלה לקומה השנייה, שמע רשרוש חזק, ירד למטה, הלך לחלון, היה חלק שבור בחלון, הקשיב לנעשה בחוץ, הסתובב אל המנוחה, הבחין שאינה זזה, ניגש אליה, שחרר את הסקוטש שהוצמד לפיה, לא הוריד אותו, "רצתי, פתחתי את המקרר, לקחתי בקבוק אחד של מים.... רצתי אליה עוד הפעם" (עמ' 17-18), שפך עליה מים "בשביל להחזיר אותה לחושים", "ולא קרה לה כלום", אח"כ ניסה לבצע בה החייאה אך גם זה לא עזר. היה לו "התקף של זה", נפל לידה, לאחר דקה או שלוש דקות קם, חזר לעצמו, לקח את השקית וברח מהבית. כשנתבקש להדגים היכן קשר את המנוחה, הצביע על פיה וסיפר כי ליפף סביב פיה את הסקוץ' "לא שלוש פעמים, יותר" (עמ' 19), המשיך לקשור את חלקי גופה "עם חתיכה אחת של סקוטש", הסקוץ' נקרע פעם אחת, אח"כ הוא החליף נעלים וצעד הלוך וחזור, "עם יד אחת אחזתי אותה מתחת לגב" וגרר אותה לפינה אחרת, המנוחה התנגדה, קשר לה את הידיים עם חבל, לקח את החבל מהשקית שמצא בפח הזבל. בשחזור לא הצליח הנאשם לקשור בעצמו את השוטרת ששימשה בתפקיד הקורבן, אך שב וטען כי עשה הכל לבדו. חזר ואמר שלא רצה להרוג אותה, לא התכוון, בא לעזור לה, "מה שאני הרגשתי שהיא מתה, שזה המעשים שלי שהובילו למוות של בן אדם. וזהו" (עמ' 30). לאחר שצפה בסרט השחזור, אמר "נכנסתי במטרה לגנוב.. ויצא ככה.. כזה אסון" (עמ' 37).
- בהודעתו מיום 10.9.08 בשעה 10:34 (ת/7), זיהה הנאשם את חוט הניילון בו קשר את המנוחה, לא זיהה את הסרט הדביק, הכחיש שדקר את המנוחה בישבנה, טען שלא השתמש במברג, טען שנכנס לדירה במקרה וביצע את השוד לבדו. מסר כי תפס את המנוחה בגרונה באמצעות כף ידו, קשר את ידיה מקדימה. הוטח בו שהושתל מדובב בתא המעצר בו ישב בקרית גת ולדברי המדובב, הנאשם אמר לו, בין היתר, כי היה זמן רב במעקב על הבית וידע שיש שם כסף במעטפות, שיש שם אזעקה וניתן להיכנס רק כשהמנוחה שוהה בבית; הנאשם הכחיש את הדברים.
- בעת גביית הודעת הנאשם מיום 16.9.08, בשעה 15:18 (ת/8), הטיחו בו חוקריו, כי נאשם 2 אמר למדובב שהוא, נאשם 2, איים על המנוחה שאם לא תגיד איפה הכסף הוא יחנוק אותה, החזיק את המנוחה והנאשם חנק אותה. עוד הוטח בו, כי נאשם 3 סיפר למדובב שנאשמים 1-2 נכנסו לבית, נאשם 3 חיכה בחוץ ביחד עם אדם נוסף, השוד הפך לרצח והם נמלטו. הנאשם הכחיש את גרסתם וטען שהוא עשה למנוחה החייאה, שפך עליה מים קרים אבל לא היה לה דופק.