הכרעת דין בתיק תפ"ח 1120-08 - פסקדין

            השופטת ו. מרוז:

מבוא

1.                 אמליץ לחבריי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מהנימוקים המפורטים להלן.

2.                 בכתב אישום מקורי שהוגש נגד הנאשמים, ציון לחיאני (להלן: "לחיאני") וניסים פרץ (להלן: "הנאשם") יוחסו להם העבירות להלן: ללחיאני, המבצע העיקרי על פי כתב האישום המקורי, יוחסו עבירות של אינוס, מעשים מגונים, תקיפה וגניבה ולניסים פרץ, הנאשם דנן, עבירות של סיוע למעשה אינוס, סיוע לתקיפה, גניבה ומעשים מגונים.

3.                 על פי עובדות כתב האישום המקורי, בתאריך 24.5.08, בשעת לילה מאוחרת, פגשו הנאשמים בצעירה, ה.א. (להלן: "המתלוננת"), כאשר זו הייתה בגילופין. הנאשם העלה אותה לרכבו, מסוג  GMC (להלן: "הרכב") והושיב אותה בין מושבו, מושב הנהג לבין מושב הנוסע, בו ישב לחיאני. הנאשמים אמרו לה כי יסיעוה לביתה. בפועל, הם הסיעוה למקום חשוך ומבודד, בסמוך לאצטדיון בעיר מגוריה.

4.                 בשלב מסוים במהלך הנסיעה, נגעו הנאשמים בחלקי גופה השונים של המתלוננת ונישקוה. משנגע הנאשם במתלוננת, היא דחפה אותו, ובתגובה חדל הנאשם ממעשהו ויצא מהרכב. בשלב זה, תפס לחיאני את המתלוננת, הכה אותה, הוריד את בגדיה, הוציא את איבר מינו והחדירו בכוח לאיבר מינה של המתלוננת, עד הגיעו לסיפוק מיני. המתלוננת התנגדה למעשהו, דרשה כי יחדל וניסתה לדחוף אותו באמצעות רגליה וידיה ובתוך כך, בכתה ונחבלה בידה. אחת מנעליה נשמטה מרגלה ונותרה ברכב.

5.                 משסיים לחיאני לבצע זממו במתלוננת, עזבו הנאשמים את המתלוננת במקום, כאשר היתה במצב קשה.

6.                 ממקום האירוע, הגיעה המתלוננת היישר למשטרה. מצבה הנפשי והפיזי היו בכי רע, היא הגיעה יחפה ונעל אחת אחזה בידה.

7.                 כתב האישום המקורי מייחס לנאשמים עבירות נוספות, של גניבת כסף וכרטיס סים טלפון מהמתלוננת.

ההליך

8.                 במהלך המשפט לקה לחיאני במחלה קשה. בתום שמיעת ראיות התביעה ובהינתן מצבו הרפואי שהלך והתדרדר וכן, בנסיבותיו האישיות, לרבות קשיים ראייתיים שהתעוררו - הגיעו הצדדים להסדר טיעון ביחס ללחיאני,  לפיו, תוקן כתב האישום, באופן שיוחסו לו עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין ותקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

9.                 לחיאני הודה והורשע בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר וכן עונשים נלווים, בין היתר, הוא חויב לפצות את המתלוננת בסך של 15,000 ש"ח. חודשים ספורים לאחר שנגזר דינו, נפטר לחיאני.

10.             על יסוד ההסדר שהושג ביחס ללחיאני ז"ל, הוגש כתב אישום מתוקן בהתאמה נגד הנאשם, לפיו, יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה, סיוע למעשה מגונה (במקום סיוע למעשה אינוס) וסיוע לתקיפה. 

הנאשם, אשר כפר בעובדות כתב האישום המקורי, שב וכפר גם בעובדות כתב האישום המתוקן.

הראיות

11.              בהליך דנן עומדות זו מול זו, עדותה של המתלוננת אל מול עדות הנאשם (לחיאני נפטר טרם פרשת ההגנה). בעדותה, התמקדה המתלוננת, מטבע הדברים, במעשה האינוס שבצע בה לחיאני, לשיטתה. הנאשם, גבי דידה, נטל תפקיד משני ושולי באירוע. את זעמה הטיחה בלחיאני, על שניצל את חולשתה, את שכרותה ואת ההיכרות המוקדמת ששררה ביניהם, לשם ביצוע מעשה מיני בגופה, בכוח, בניגוד לרצונה וחרף התנגדותה. היה זה לחיאני עמו ביקשה המתלוננת לבוא חשבון. הנאשם נשכח הימנה, נזנח כלא היה. היא לא ייחסה למעשהו כל חשיבות, לנוכח יחסו המשפיל והמבזה של לחיאני כלפיה.

גרסת המתלוננת

12.             מיד לאחר האירוע, הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה, נסערת. ריח אלכוהול נדף מפיה, הופעתה היתה מוזנחת, היתה יחפה ובידה נעל אחת. ניכר עליה, כך על פי עדויות השוטרים שקבלו את פניה, כי עברה חוויה קשה וטראומתית זה עתה.

13.             המתלוננת, צעירה כבת 23. גורלה לא שפר עליה. בגיל עשרים ילדה בן, אשר נלקח ממנה כשהיה כבן שנה וחצי. היא נעדרת מסגרת חיים קבועה ומסודרת. נוטה לשתות לשכרה. את לחיאני הכירה טרם האירוע, "מהשכונה", ועל כן נענתה, לדבריה, להזמנתו להצטרף אליו ואל הנאשם לנסיעה לאצטדיון. הנאשם לא היה מוכר לה, אף את שמו לא ידעה וכינתה אותו "החבר של ציון". במהלך הדיון היא לא זיהתה את פניו וכאמור, לא באה אליו בטרוניה.