הכרעת דין בתיק תפ"ח 1120/03 - פסקדין

כב' השופט א' טל

1.          הנאשם, יליד 1977, מואשם ברצח חברתו, טייקו הילו (להלן: "המנוחה" או "טייקו"), לאחר שירה בה 7 כדורים מאקדח שהיה ברשותו בתוקף עבודתו כמאבטח בקניון רמת-אביב.

            הרצח הנטען בוצע בין התאריכים 10.4.2003-8, כאשר הנאשם והמנוחה נמצאו בחדרו של הנאשם במעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב (להלן: "החדר"), ובעוד המנוחה ישנה.

            לאחר שהנאשם ירה במנוחה, הוא ירה בראשו וניסה לשים קץ לחייו. הוא הועבר במצב אנוש לבית-החולים "איכילוב", משם הועבר ביום 28.4.2003 למרכז הרפואי "רעות" ובתאריך 23.7.2004 נחקר, נעצר, והוגש נגדו כתב-אישום.

2.          בישיבת ההקראה ביום 22.9.2003 טען בא-כוח הנאשם כי הנאשם אינו יכול לדעת מה קרה עובר לניסיון ההתאבדות שלו.

            בתגובת הנאשם לאישום, שנמסרה מפי בא-כוחו ביום 2.11.2003, הוא טען שאינו יודע מה קרה, הוא היה במקום באותו יום וזוכר שירה בעצמו (ראו עמ' 2 לפרטיכל).

            הנאשם אמר באותו דיון שהוא לא עשה זאת, שאינו זוכר כלום מה היה והוא      זוכר "ש(המנוחה - א.ט.) דיברה בטלפון" (ראו עמ' 3 למעלה).

            בפתח שמיעת הראיות ביום 17.12.2003, טען בא-כוח הנאשם כי בגלל חוסר שיתוף-פעולה וחוסר אמון של הנאשם הוא אינו יכול לומר מה הגנתו של הנאשם.

3.          התביעה סומכת גירסתה בכל הקשור למעשי הנאשם שגרמו למות המנוחה ולניסיונו להתאבד, על ההודעה ת/19, כפי שנמסרה ביום 23.7.2003 לחוקר גדי בן-עזרא (להלן: "החוקר") שהוקלטה בקלטת ת/19א' ותומללה בתמלילים ת/16 ועל ההודעה       ת/23 לחוקרת רס"ל הדר עמר (להלן: "החוקרת"), שהוקלטה בקלטת ת/23א' ותומללה בתמליל ת/17.

            באשר להודאותיו של הנאשם טען בא-כוחו ב עמ' 6 לפרטיכל כדלקמן:

"אנחנו טוענים שעם מסירת הודעתו הראשונה של הנאשם הסביר לו החוקר שדבריו לא יתועדו וכך גרם לנאשם להבין שדבריו לא ישמשו למעשה כראיה בהליך כלשהו עתידי. הדברים נאמרים ע"י החוקר מספר פעמים במהלך גביית ההודעה מהנאשם והדברים מוקלטים גם ואנחנו סבורים שבכך נשללה יכולתו של הנאשם למסור דברים מרצון טוב וחופשי...

סוג שני של הטענות הוא מצבו הנפשי של הנאשם בזמן גביית ההודעות אשר על פי מסמכים רפואיים בזמן גביית ההודעות שהנאשם היה עצור הנאשם היה נתון במצב שלא איפשר לו להתמודד עם דברים שהוצגו בפניו ע"י החוקר. בתוך ההודעה החוקר ממש מכניס לו גירסה לפיו והנאשם בצורה כזו או אחרת מקבל אותה."

4.         באשר לחקירתו של הנאשם העידו מטעם התביעה החוקר ( ראו עדותו בעמ' 83-71 לפרטיכל); החוקרת ( ראו עדותה בעמ' 90-84); ראש הצח"מ אבי עובדיה ( ראו עדותו מטעם ההגנה בעניין חקירת הנאשם בעמ' 137-125); ופקד אביגדורי, שהשתתף בשחזור שערך הנאשם ביום 28.7.2004.

באשר למציאת גופתה של המנוחה, העידו מטעם התביעה פקד אביגדורי, שביקר בדירה סמוך לאחר האירוע (ראו המסמכים ת/2, למעט ת/2ו'; ועדותו בעמ' 33-27); יואל ודיר, מנהל המעונות באוניברסיטת תל-אביב ברמת-אביב, שנכנס ראשון לחדר בו נמצאו הנאשם והמנוחה (ראו עדותו בעמ' 15-12 לפרטיכל); עובד המעונות יהודה מימון (ראו עדותו בעמ' 18-15 לפרטיכל).

כמו-כן העידו מטעם התביעה אריה כהן, מנהל סניף רמת-אביב של חברת "השמירה" בה עבד הנאשם וממנה קיבל את האקדח שבו ירה (ראו עדותו בעמ' 12-10) והסטודנט מיכאל פרחנצקי, שותפו של הנאשם לדירה (ראו עדותו בעמ' 23-19 לפרטיכל).

מטעם התביעה הוגשה חוות-דעת מומחה באשר לאקדח ת/4; אישורי מטווחים שערך הנאשם בימים 19.3.2002 ו-17.3.2003 ותעודת הרשאה לשאת אקדח (ת/10-ת/11); חוות-דעת לגבי מכתבים שכתב הנאשם אשר נמצאו בדירה - ת/5 ו- ת/17; חוות-דעת פתולוגית של הרופא המשפטי ד"ר לוי ת/9א'-ג'; דו"ח עיכוב של הנאשם - ת/12; והודעתה של דליה נחושתן, מזכירת מעונות הסטודנטים ת/13.

            נסיבות האירוע

5.          בתאריך 10.4.2003 בשעות הבוקר, הזעיק שותפו לחדר של הסטודנט מיכאל פרחנצקי, שותפו לדירה של הנאשם, את השרתים במעונות הסטודנטים שבאוניברסיטת תל-אביב, לאחר שהריחו ריח צחנה בוקע מהחדר מאז יום קודם לכן.

השרתים ניסו לפתוח את דלת החדר במפתח, ומשלא הצליחו, מאחר ומפתח היה תקוע מבפנים, וראו בעזרת מראה שתריסי הדירה סגורים, הזעיקו את מנהל ועובד המעונות, יואל ודיר ויהודה מימון, שפרצו את הדלת ונכנסו לדירה (ראו עדותו של הסטודנט, בעמ' 23-22 לפרטיכל).