הכרעת דין בתיק תפ"ח 1046-09 - פסקדין

השופטת נ' אחיטוב, אב"ד :

1. נגד הנאשם, יליד 1973, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים:

האישום הראשון

על פי אישום זה, במועד לא ידוע במהלך חודש יוני 2001, קשר הנאשם, יחד עם חליל אלקני (להלן: " חליל"), מוחמד חואמדה (להלן: " מוחמד"), אחמד חואמדה (להלן: " אחמד"), עבד אל-ע'אני דיב (להלן: " עבד") ואוסאמה לוטפי (להלן: " אוסאמה") (ובשם כולל: " האחרים") לפרוץ לדירתו של אדמונד שמעון (להלן: " אדמונד" או " המנוח"), שהיה אז כבן 67, לתקפו ולקשרו ולגנוב ממנו סכום כסף גדול שחליל אמר להם שנמצא בדירה.   

בהמשך, בתאריך לא ידוע שקדם ל-28.06.01, הגיע הנאשם יחד עם חליל והאחרים לבית אדמונד. הנאשם והאחרים פרצו לדירת אדמונד בעודו ישן, ואילו חליל המתין בסמוך לבית אדמונד. הנאשם והאחרים התנפלו על אדמונד בעודו ישן ותקפו אותו כשהם קושרים את ידיו ורגליו, מכים אותו, כורכים סביב ראשו ופניו שתי גופיות וחמש חולצות ותוחבים לפיו שרוול של חולצה כך שדרכי הנשימה של אדמונד נחסמו והוא נחנק למוות מתשניק מכני.  לאחר תקיפת אדמונד חפשו הנאשם והאחרים כסף וחפצי ערך בדירה ומשלא מצאו דבר, הסתלקו מהדירה ועזבו ביחד עם חליל ומוחמד, אשר הגיע ונהג ברכב שמילט את כולם מהמקום.

בגין מעשים אלו מיוחסות לנאשם בכתב האישום העבירות הבאות: עבירת רצח לפי סעיף 300 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") ועבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 סיפא לחוק.

האישום השני

על פי אישום זה, ביום 13.07.09, (שמונה שנים לאחר אירועי האישום הראשון), הגיעו אנשי משטרה לדירה ביפו על מנת לעצור את הנאשם. הנאשם, שאינו רשאי לשהות בישראל כדין, הזדהה בפני השוטרים כ"עומר לוטפי". כן, נמצאה בכליו תעודת זהות מזויפת על שם עאמר סלאח, בה עשה הנאשם שימוש בעבר, על מנת להזדהות בפני שוטרים שעיכבוהו.

בגין מעשים אלו מיוחס לנאשם בכתב האישום: עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, עבירת התחזות כאדם אחר על פי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ועבירת כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.  

הליכים קודמים

2.         יצוין, כי בגין האירוע עליו נסב האישום הראשון, נוהלו כנגד יתר המעורבים הליכים פליליים קודמים בבית משפט זה בפני מותבים אחרים.

במסגרת ההליך הראשון, תפ"ח 1019/02, הועמדו לדין באשמת רצח המנוח, הנאשמים - עבד, אחמד ואוסאמה, והורשעו לאחר שמיעת ראיות ביום 13.11.03, בעבירה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. ערעור שהגישו על הרשעתם, ע"פ 11426/03, נדחה ביום 31.12.08, קודם להגשת כתב האישום נשוא ההליך שבפנינו.

במסגרת הליך פלילי נוסף, ת"פ 1021/02 הועמדו לדין בגין אותו רצח, הנאשמים - חליל ומוחמד. חליל הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה), לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, וזוכה מחמת הספק מן העבירה של רצח במזיד תוך כדי ביצוע עבירה אחרת, לפי סעיף 300א(3) לחוק העונשין. מוחמד הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (ח) לחוק העונשין, וסיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין בשילוב סעיף 32 לחוק.

ציון ההליכים הקודמים, נועד אך ורק לשם הבנת טענות הצדדים בהליך שבפנינו. הסנגור התנגד לצירוף פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהליך הראשון (אשר סומנו ת/28 ו- ת/29) ואנו בהחלטתנו, בגוף הפרוטוקול, קבענו כי: " ...מובן שלא ניתן לקחת ראיה מתיק אחד שלא נשמע בפנינו לתיק אחר, ובוודאי שלא מהכרעת הדין או הערעור..." (פרו' ע' 13 ש' 17-18).

תגובת הנאשם

3.         הנאשם בתגובתו לכתב האישום, הודה באישום השני וחלק על האמור באישום הראשון. אדגיש, כי הוא לא חלק על מעורבותו באירוע ובקשר הסיבתי שבין מעשי חבריו למות אדמונד, אך לטענתו, הוא לא היה שותף סוד לתכנית העבריינית, אלא הצטרף אליה רק בשלב הביצוע, מבלי שידע שאדמונד יהיה בדירה. בעת שהגיעו לדירה ונתקלו במנוח, הנאשם התווכח עם חבריו וביקש מהם שלא לתקוף את אדמונד. בתגובה איימו חבריו על חייו ולכן תפס הנאשם את ידי אדמונד והאחרים קשרוהו ולאחר מכן עזבו את הדירה. תוך כדי המנוסה הוא המשיך להתווכח עם חבריו עד שביקש שיורידוהו מהמכונית במחצית הדרך, וכך נעשה.

על בסיס עובדתי זה, טען בא כוחו של הנאשם דאז, עו"ד מסארווה, כי למרשו עומדת הגנת הכורח לפי סעיף 34 יב' לחוק העונשין.

קו הגנה זה השתנה בהמשך ההליך, לאחר שעו"ד מסארווה הוחלף בבא כוחו הנוכחי, עו"ד מנחם בלום. אציין, כי השינוי בקו ההגנה בוצע רק בתגובה להערותינו, לפיהן השאלות שהעלה עו"ד בלום בחקירות הנגדיות של שני העדים הראשונים אינן עולות בקנה אחד עם קו ההגנה שהוצג בתחילת ההליך. בתגובה, השיב עו"ד בלום כך:

" לאור הערת בית המשפט, אני מצהיר כי ההגנה שלנו נסבה סביב המילה 'מזיד'... תשובתנו היא: הנאשם מודה שהוא היה במקום יחד עם השותפים שלו, שאיני חייב לפרט מי הם, היה ניסיון לביצוע שוד, במהלך ניסיון זה אכן אדמונד נקשר, איש לא יודע מבין הנוכחים באיזה אופן הוא נקשר וגם לא במה הוא נקשר, אבל אין ספק שאדמונד היה בחיים ע"פ דברי האנשים עצמם, כשהם עזבו את הדירה, אף אחד מהמעורבים לא ציין שאדמונד נפטר או אפילו העלה את הסברה שאדמונד נחנק מתשניק מכני, וכל המעורבים העלו סברות שאדמונד מת ממכות ולכן כל אחד הפריז מאוד בחלק של המכות... לשאלת בית המשפט האם אני חוזר בי מכל טענות ההגנה של קודמי ובכלל זה טענת הכורח, אני משיב שכל זה עורבא פרח..." (פרו' ע' 35 ש' 20 - ע' 36 ש' 9-10).