על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו, XXX, מיום 16/05/2012 ועד יום 14/10/2012, בסך הכל 152 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.
·
ניתנה היום,
16/12/12
,
ג' טבת תשע"ג
, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.
________
שופט
גזר - דין
הנאשם, טוראי ד.ע, הורשע על פי הודאתו בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדר מיחידתו במשך 152 ימים, עד להתייצבותו.
הנאשם גויס לצה"ל בחודש מרץ 2010. לחובת הנאשם עונש מאסר מותנה, בן ארבעים וחמישה (45) ימים, שהינו בר הפעלה, ואשר הוטל עליו במסגרת תיק בית דין ח"א (מחוזי) 6/12 (ת/6), אשר אף במסגרתו הופעל, בחופף, עונש מאסר מותנה בן שישים (60) ימים שהוטל על הנאשם בגין שפיטתו במסגרת תיק בית דין קודם. זוהי אפוא ההיעדרות השלישית של הנאשם מן השירות הצבאי עליה הוא נותן את הדין בפני בית דין צבאי. בנוסף, הנאשם הורשע במספר משמעותי של הזדמנויות, בדין משמעתי, בגין היעדרויות נוספות מן השירות הצבאי.
הובאו בפני בית הדין בהרחבה ראיות הצדדים לעניין העונש, תוך שאף הנאשם העיד במסגרת ראיות ההגנה.
התובע המלומד הפנה לנסיבות החומרה המתקיימות בנוגע להיעדרותו של הנאשם, תוך שטען כי הגם שגורמי המערכת הצבאית השתדלו להקל עם הנאשם בנוגע לתנאי שירותו, נעדר הנאשם פעם אחר פעם מן השירות הצבאי, וזאת מבלי שעלה, כך לגישת התביעה, כי קיימות נסיבות שיש בהן להקל באופן ממשי בנוגע למעשהו של הנאשם. התובע אף הפנה לאמרת הנאשם, בה מסר הנאשם כי הוא מבקש להשתחרר מן השירות בצבא. בכלל נסיבות אלה עתרה התביעה לכך שעל הנאשם יוטל, בגין ההיעדרות הנוכחית, עונש מאסר בפועל שאורכו כמשך היעדרותו של הנאשם, וזאת לצד הפעלתו במצטבר של עונש המאסר המותנה שהוטל ב-ת/6.
הסנגורית המלומדת הפנתה, מאידך גיסא, בעיקר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כפי שעלו בעיקר בעדות הנאשם. ההגנה הטעימה, כי הנאשם התגייס זה מכבר לשירות ביטחון, כשהוא חדור מוטיבציה, תוך שביקש לשרת בעבר כלוחם על אף מצבו הכלכלי הסבוך מבית, ותוך שלמרות נסיבותיו הספיק לשרת תקופה משמעותית ביותר בצבא. עוד טענה ההגנה, כי היעדרותו הנוכחית של הנאשם החלה בעקבות סירוב יחידתו לאפשר לו חופשה "מיוחדת", אותה ביקש על מנת להחזיר חובות אישיים ועל מנת לסייע בביתו, ותוך שהנאשם זכה לקבלת הטבות ת"ש מצומצמות ביותר, אשר, כך לגישת ההגנה, לא היה בהן כדי לקדם באופן ממשי את הקשיים עימהם התמודד. בכלל נסיבות אלה עתרה ההגנה לכך, כי בית הדין יקל עם הנאשם בעת גזירת הדין, תוך שיושת עליו עונש מאסר בפועל שאינו עולה על משך מעצרו עד כה.
הנאשם העיד כאמור בפני בית הדין, במסגרת ראיות ההגנה לעונש. בעדותו מסר, כי שני הוריו לוקים באופן של ממש בבריאותם, תוך שאמו אינה עובדת בשל כך ואביו עובד בעבודה חלקית, במסגרת עמותה, ותוך שלעיתים אף לא משולמת לו משכורתו. הנאשם פירט אודות כך, שפרט להוריו, מתגוררים בבית המשפחה חמשת אחיו הנוספים, אחד מהם קטן ממנו בגילו ולומד בבית ספר. הוא הוסיף, כי אחד מאחיו מצוי כעת בכליאה. לדברי הנאשם, משפחתו סובלת ממצוקה כלכלית, המלווה בתביעות משפטיות ובהליכי הוצאה לפועל, ותוך שקיימת סכנה לעיקול מטלטלין מבית המשפחה. עוד מסר, כי אף הוא נתבע באופן אישי בגין חובות (ס/3). הנאשם עמד על כך, כי במשך כחמישה חודשים (5), לאחר שסיים ריצוי של תקופת מאסר קודמת, שירת ללא בעיות משמעת כלשהן, תוך שאף פנה לקבלת סיוע ממערך הת"ש, אך הסיוע היחיד לו זכה היה הטבה כספית בסך מאה עשרים (120) ש"ח ב"חוגר", אשר אף היא שולמה לו במשך שלושה חודשים (3) בלבד, עד שפסקה. בשל מצבה הכלכלי של משפחתו, כך מסר הנאשם, הוא ביקש חופשה "מיוחדת", והובטח לו כי הדבר יינתן לו בתוך חודשיים מעת הגשת בקשתו, אם ישרת ללא בעיות משמעת, תוך שלדבריו שירת באופן תקין במשך חמישה חודשים (5), אך לא זכה לבסוף לקבלת אותה חופשה, ונאמר לו, כך לדבריו, כי הוא נדרש לשרת "תקופה יותר ארוכה" באופן תקין. לטענתו, בשל הנסיבות הסבוכות הנ"ל נעדר משירותו הצבאי, מחוסר ברירה. הנאשם השיב, כי אחיו הקטן מתקשה בהסתגלות למסגרות לימודיות, וכי הוא זה שמסייע להחזירו לתלם. עוד השיב הנאשם, כי הוא שירת ביחידתו בתנאי "יומיות", תוך שהיה משלים את יום העבודה עד השעה "4,5". הנאשם השיב לשאלת התובע, כי באמרתו לא פירט שמצבו הכלכלי מבית הינו קשה מאוד, מאחר שהבין "שזו הפעם שיוציאו אותי מהצבא, לציין את זה שיש לי מצב כלכלי קשה לא יעזור לי אם יודעים שאני הולך לצאת מהצבא".
הנאשם נעדר פעם אחר פעם משירותו הצבאי, תוך שזו היא לו הפעם השלישית (3) בה הוא נותן את הדין בפני בית דין צבאי בגין היעדרות ממושכת מן השירות הצבאי. הנאשם, כפי שטענה ההגנה, אכן משרת בצבא מאז חודש מרץ 2010, אך לחובתו תקופות היעדרויות רבות המצטברות לכדי למעלה משלוש מאות (300) ימים. היעדרויותיו, כך עולה מתדפיסו האישי, החלו עוד בשנת 2010, ונמשכו, פעם אחר פעם, לכל אורך תקופת שירותו. מפקדתו של הנאשם חיוותה דעתה, כי שירותו של הנאשם התאפיין בבעיות "מאז ומעולם" (ת/3). דומה, כי מדובר במי שעושה, ואף עשה בעבר, דין לעצמו. הנאשם טען כי במשך כחמישה (5) חודשים שירת באופן תקין לחלוטין עובר להיעדרותו הנוכחית, תוך שעל אף שנאמר לו כי לאחר כשני חודשי שירות תקינים יזכה לחופשה מיוחדת, לא ניתן לו הדבר, ולפיכך, כך לטענתו, "נאלץ" להיעדר זו הפעם משירותו הצבאי. דא-עקא, שהנאשם סיים את ריצוי תקופת המאסר שנגזרה עליו במסגרת ת/6 ביום 23/02/2012, תוך שהיעדרותו הנוכחית החלה בחלוף פחות משלושה חודשים (3) מאז סיים את ריצוי המאסר שהוטל עליו. מעבר לכך שאין באי מתן חופשה "מיוחדת" משום הצדקה כלשהי לביצוע היעדרות, הרי שגם טענתו של הנאשם כי המתין ושירת באופן תקין כחמישה חודשים (5) עד לתחילת היעדרותו הנוכחית, אינה מדויקת כלל ועיקר. הנאשם למעשה הציב בפני רשויות הצבא "עובדה מוגמרת" בדבר היעדרותו. מבלי להקל ראש בטענות הנאשם אשר לקשיים כלכליים עימהם מתמודדים הוא ומשפחתו, הרי שלא הוצג בראיות מצב כלכלי חריג במיוחד לרעה. גם המסמך ס/2 אליו הפנתה ההגנה, עניינו, לכאורה, באי תשלום משכורת לאב הנאשם עבור תקופה שהינה מאוחרת באופן של ממש למועד תחילת היעדרותו של הנאשם. עוד יש להזכיר, כי מפקדתו של הנאשם חיוותה דעתה, ש"באנו לקראתו בתנאי שירות לפי רצונו", אך גם בכך לא היה כדי להביא את הנאשם להמשיך ולשרת באופן תקין. הוא עצמו מסר כי שירת בתנאי "יומיות", תוך שהיה יוצא מבסיסו בשעה שאינה מאוחרת ל-17:00.
באמרתו, עת נשאל הנאשם מדוע ביצע את ההיעדרות המיוחסת לו, השיב "רוצה לצאת מהצבא".
באתי, אפוא, בהסתמך על כלל הראיות שהובאו בפני בית הדין, לכלל מסקנה, כי ברקע היעדרותו הממושכת של הנאשם מן השירות הצבאי מצוי רצונו שלא להמשיך ולבצע שירות צבאי. בסופו של יום, אף הוחלט על ידי מפקד מיטב לפטור את הנאשם משירות צבאי.
יש בהיבט זה כדי להשליך על חומרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אותה ביצע הנאשם.
נתתי דעתי, בעת קביעת מתחם העונש ההולם, לערך החברתי החשוב והמשמעותי, בדבר ביצוע שירות ביטחון במציאות הביטחונית בה מתקיימת מדינת ישראל, בו פגע הנאשם באופן חמור בהיעדרותו הממושכת.
כן נתתי דעתי למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כגון דא, ואשר במסגרתה מוטלים חודשי מאסר ממושכים בעבירות בעלות נסיבות חומרה דומות.
הגם שנתתי דעתי לשיקולי שיקומו של הנאשם, לא מצאתי כי במקרה דנן יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם - לקולה או לחומרה.
בהתחשב במהות העבירה ובמשך היעדרותו של הנאשם מן השירות, מצאתי, כי בעת גזירת הדין יש מקום להידרש אף לשיקולי הרתעת הרבים, וזאת במסגרת מתחם העונש ההולם כאמור ולא כחריגה לו.