הכרעת דין בתיק תיק צבאי 147/13 - פסקדין

על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות של:

1. הוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיף 77 (א)(2) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
2. אי קיום הוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133 (א)(2) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו- 1955.
3. התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31/07/2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

       ____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

              אב"ד                            שופט                             שופט      

גזר - דין

הנאשם, רס"ל י.מ., הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיף 77 (א)(2) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955; אי קיום הוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133 (א)(2) לחוק השיפוט הצבאי; והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי.

כעולה מכתב האישום המתוקן ומהפרטים הנוספים, בחודשים אפריל-מאי 2012, בשלוש או ארבע הזדמנויות נטל הנאשם, ששימש אותה עת כנגד מטבח בגדוד XXX, את רכב המ"פ, נסע באמצעותו לאזור פלוגת האחזקה ביחידתו, והעמיס עליו גלילי הליום המכילים כל אחד 7 מ"ק גז. לאחר מכן שינע אותם הנאשם לבאר שבע, שם פרק את הגלילים במקלט שכונתי, בניגוד להוראות המקצועיות המחייבות בצבא. יצוין, כי המדובר בגז המשמש את היחידה להפרחת בלונים טקטיים, המשמשים כאמצעי תצפית. הנאשם הוציא בדרך זו 15 גלילי הליום, ששווים מעל 21,000 ש"ח, ומכרם לאזרחים. ממכירה זו הרוויח הנאשם סכום שנע בין 3,000-4,000 ש"ח.

באותה תקופה, בחמש עד שבע הזדמנויות שונות, נטל הנאשם את רכב המ"פ והגיע עמו למכולת מזון "קשות" ביחידתו. הנאשם הצמיד את הרכב למכולה, העמיס עליו מוצרי מזון ונסע עמו לעיר באר שבע, שם מכר את המוצרים לאזרח. הנאשם הוציא בדרך זו ארגזי טונה, שמן סויה וקפה שחור, ששוויים הכולל הינו כ- 7,200 ש"ח, וממכירתם הרוויח סכום שנע בין 500-600 ש"ח בכל מכירה.

חקירתו של הנאשם החלה בעקבות חשד שהעלה סמנכ"ל של חברה פרטית, העוסקת בתחום גלילי הליום. האזרח, המעורב במעשה, הועמד לדין בבית משפט השלום בקרית גת, הורשע לפני כחודשיים בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, ונדון במסגרת הסדר טיעון למאסר על-תנאי ולקנס כספי. יצוין, כי האזרח ריצה באותה עת תקופת מאסר בגין תיק אחר.

במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה התביעה הצבאית תדפיס אישי, טופס 630 וכן גיליון מרשם פלילי של הנאשם. ממסמכים אלה עולה, כי עובר לגיוסו של הנאשם לצה"ל בחודש אוגוסט 2005, נדון הנאשם (ללא הרשעה) בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב (שני אירועים) וקבלת דבר במרמה והוטלה עליו התחייבות להימנע מעבירה ופיצוי. עוד מסתבר, כי בשלהי חודש מאי 2012, היינו בסמוך לאחר האירועים נשוא כתב האישום, הורשע הנאשם בדין משמעתי בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, בגין ניסיונו לקחת פריטים מהמטבח ללא אישור, תוך ששיתף חייל אחר במעשה. 

הסנגור מצידו הציג מסמך רפואי עדכני, המצביע על בעיה רפואית ממנה סובל הנאשם וכן מסמך כלכלי עדכני, ממנו ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי הבעייתי של הנאשם.

בטיעוניה לעונש הצביעה התובעת המלומדת על היבטי החומרה, לשיטתה, המצויים בעניינו של הנאשם. לדבריה, הנאשם, במעשיו המתוכננים והשיטתיים, פגע באמון שניתן לו על-ידי הצבא בכלל ומפקדיו בפרט; כמי שנטל יד ברכוש הצבא, בעת ששימש כאחראי על המטבח והיה אמון על הציוד שברשותו. כן ציינה התובעת את הכישלון הפיקודי המובהק במעשיו של הנאשם, במיוחד באירוע עליו נתן את הדין במסגרת היחידה, ואשר מצביע על דפוס התנהגות פסול, חוזר ונשנה, מצידו. כן פירטה התובעת אודות הנזק הכלכלי הנרחב שנגרם לצבא עקב מעשי הנאשם, לא רק במישור הצבאי אלא אף ביחס לחברות אזרחיות המספקות את בלוני ההליום והעומדות בקשר עסקי עם הצבא; התנהלות הפוגעת גם באמון הציבור בצבא. נדבך נוסף בטיעוניה ייחדה התביעה להיבטים הבטיחותיים והביטחוניים הטמונים במעשי הנאשם, הן באופן השינוע והאחסנה של בלוני ההליום; והן - ובעיקר - בפגיעה האפשרית בכוננות ליחידה עקב המחסור שנוצר בגז לבלונים, המשמשים כאמצעי תצפית ביחידה. לטעמה של התביעה, יש לאבחן את עניינו של האזרח השותף למעשה, וכן לשים בקרן זווית את נסיבותיו האישיות של הנאשם. התביעה עתרה, על כן, להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שיהלום את חומרת העבירות, מאסר על תנאי, הורדה לדרגת טוראי וכן קנס ופיצויים.

הסנגור המלומד, מצידו, ביקש להימנע, ככל הניתן, מהשתת מאסר בכליאה ממשית ולשים דגש על רכיבים עונשיים כלכליים. ההגנה סבורה כי לא נגרמה כל פגיעה לביטחון המדינה עקב מעשי הנאשם, ולטעמה המוקד במעשי הנאשם מצוי בפן הרכושי-כלכלי; דבר המתיישב עם המניע לביצוע העבירות - מצוקה כלכלית בה היה שרוי הנאשם, שהינו המפרנס היחיד במשפחתו. הסנגור הצביע על שורה של טעמים, המובילים להתחשבות בעונש הראוי לנאשם, ובהם: גדיעת מסלול הקבע של הנאשם ושחרור משירות שהוביל לערעור הביטחון הכלכלי, מצבו המשפחתי (כאשר הנאשם מפרנס את רעייתו ובנו הפעוט), והודאתו של הנאשם הן בשלב החקירה במצ"ח והן בבית הדין. הסנגור שם דגש בטיעוניו על עונשו של האזרח, שהיה שותף לנאשם בביצוע המעשים, שלא נדון למאסר בכליאה, וסבר כי לא ניתן לחרוג בצורה ממשית מעונשו של האזרח.

בדברו האחרון הביע הנאשם חרטה על מעשיו.

העיקרון המנחה בענישה, כפי שנקבע בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, הינו עיקרון ההלימה. בקביעת מתחם העונש ההולם, שהינו מתחם "נורמטיבי-אובייקטיבי" (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (18.7.13)) על בית הדין להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ובהן התכנון שקדם למעשה העבירה, חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, הנזק שנגרם או שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה ועוד).

בנסיבות העניין, סברנו כי במעשיו של הנאשם טמונה חומרה רבה. באופן שיטתי ונרחב, שלח הנאשם יד ברכוש הצבא עליו היה מופקד וניצל את נגישותו לרכוש הצבאי וכן את מעמדו ותפקידו על-מנת לבצע מעשים פליליים מובהקים. פעם אחר פעם, בתקופת זמן קצרה, נטל הנאשם רכב צבאי המצוי בבסיס והוציא מרשות הצבא מזון שנועד לחיילי היחידה. הנאשם הרהיב עוז ואף הוציא מרשות הצבא גלילי הליום, שנועדו לשימוש בפעילות ביטחונית מובהקת, במיוחד בשים לב לתפקידה של היחידה ולמיקומה. אף אם לא הוכח כי נגרמה פגיעה ממשית בפעילותה הביטחונית השוטפת של היחידה, הרי שאין ספק כי, למעשה, גלילי הליום רבים, שנצרכו לתפקידם הצבאי בזמן זה או אחר, הוצאו במודע על-ידי הנאשם והועברו לאזרח, תמורת הפקת רווח כספי (ראו והשוו: ע/101/05 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ל הרשטיק (2005)). שינועם של גלילי ההליום, באופן בו נעשה, ולאחר מכן אחסנתם במקלט שכונתי, היינו במקום אזרחי, ללא פיקוח מתאים - עומדים בניגוד מובהק להוראות המקצועיות המחייבות בנושא, ואשר מטרתן בטיחותית.