הכרעת דין בתיק ת"פ 7830-02-09

לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום הרי שבתאריך 22/7/08 סטר הנאשם לאשתו - היא המתלוננת.

שרה אברהם, המתלוננת, סיפרה בבית המשפט כי היתה נשואה לנאשם כשתים עשרה שנים ולאחרונה לאחר תקופה של פירוד, התגרשו השניים.

המתלוננת סיפרה כי ביום האירוע הלכה אל חברתה הטובה ובשעה 22.00 לערך, התקשר הנאשם אל החברה ואף הגיע אל המקום ומשפתחה לו החברה את דלת הבית , סטר למתלוננת. המתלוננת תארה כי כאקט של התגוננת החזירה לו ואזי חטף ממנה הנאשם את המפתח של הבית ועזב את המקום.

המתלוננת סיפרה כי אותה עת ידעה מערכת יחסיה עם הנאשם עליות ומורדות כאשר הנאשם הבהיר לה כל העת "אני אעשה מה שאני רוצה מה הם יכולים לעשות לי".

עוד סיפרה המתלוננת כי חברתה, אצלה התרחש האירוע, שמה זהבה והיא לא הגיעה למסור עדות במשטרה כיוון שחששה מן הנאשם וזאת הגם שהמתלוננת שוחחה עימה מספר פעמים והגם שבמהלך חקירת המתלוננת חוקר שוחח עימה ממכשיר הטלפון של המתלוננת.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי אכן כבר אותו יום הזעיקה משטרה לביתה וכן אישרה כי לאחר מכן זומנה להגיעה אל המשטרה וכי במועד שזומנה לא התייצבה. למיטב זכרונה היה זה בשל שהלכה לעבודתה. היא אישרה כי  משהתייצבה נחקרה לאחר אזהרה בשל הסטירה שסטרה היא לנאשם והבהירה כי עשתה כן מתוך הגנה עצמית לאחר שהוא סטר לה קודם לכן. ועוד הבהירה המתלוננת כי אותו יום משהתלונן הנאשם נגדה הוא אף התלונן כי היא מזניחה את הילדים ואף בשל כך נחקרה לאחר אזהרה.

המתלוננת אישרה כי בהודעתה הראשונה שמסרה, בעת /שהיא הזעיקה את המשטרה אכן לא סיפרה כי אף היא סטרה לנאשם. יחד עם זאת עמדה על כך כי אין בהשמטתה זו כדי לומר כי היא אינה אומרת את האמת.

באשר לאירועי אותו יום, ציינה המתלוננת כי הלכה אל חברתה המתגוררת בשכנות מספר דקות טרם הגיע לשם הנאשם וזאת על מנת ליטול ממנה מצרך כלשהו. היא אישרה כי הותירה את ילדיה ישנים בבית, כאשר דלת הבית נעולה. יחד עם זאת, אם טוען הנאשם כי הוא המתין ליד הדלת הנעולה כשעה וחצי הרי שזהו שקר וכזב שכן היא נעדרה למשך מספר דקות בלבד.

היא אף הסכימה כי נושא זה ייבדק באמצעות פלטי שיחות טלפון.

עוד הבהירה המתלוננת כי עתה כבר אינה מצוייה בקשר עם אותה חברה, זהבה והיה זה הנאשם אשר סכסך ביניהן. היא סיפרה כי לא מסרה לשוטר את מספר הטלפון של זהבה כיוון שזהבה חששה מן הנאשם וביקשה ממנה שלא למסור את המספר והיא כיבדה את בקשתה. על כן במהלך החקירה, היא עצמה חייגה את מספרה של זהבה והניחה לחוקר לשוחח עימה.

המתלוננת ציינה כי אין כל בעיה לאתר את זהבה ואף הנאשם יודע היכן היא מתגוררת.

ב"כ הנאשם הטיחה במתלוננת כי הנה היא כה מפוחדת מן הנאשם ובכל זאת העזה לסטור לו. על כך השיבה המתלוננת כי עשתה כן מתוך אקט אוטומטי של התגוננות. לדבריה:

"הוא חטף את המפתח והלך ... הוא מדביק לי את הכאפה של החיים ואני מתגוננת זה בדיוק מה שעשה והלך..."

המתלוננת הכחישה כי הנאשםהוא שפתח בהליכי הגירושין וציינה כי השנים עשו כן במשותף.  היא הכחישה את טענת ב"כ הנאשם כי נעלה את הדלת מפני הנאשם ולא הניחה לא להיכנס וכן דחתה את הטענה כי הנאשם נהג לישון אותה תקופה ברכב, כיוון שכך סיפרה כלל ועיקר לא היה להם רכב.

לדבריה, אותה תקופה הוא חי בבית ואף היה לו מפתחי לבית, הוא הלך ובא כרצונו ובערב האירוע, כך טענה, הרי שלא כדבריו, הוא לא יצא לערוך קניות עבור הבית.

מטעם התביעה העיד אף החוקר אלכס בלטר, אשר מספר מזכרים שרשם במהלך החקירה הוצגו בפני בית המשפט ואלו הם מזכרים ובהם ניסיונותיו לזמן את המתלוננת לחקירה. כן ציין כי בשיחותיו עימה ביקש לדעת את המועד המדוייק בו איים עליה הנאשם וכן ביקש כי משתתייצב במשטרה תביא עימה את פרטיה של השכנה זהבה.

העד אישר כי במהלך חקירתה של המתלוננת היא חייגה לזהבה והוא שוחח עם מי שהזדהתה כזהבה.

בחקירה הנגדית אישר העד כי רק בשיחתו השלישית עם המתלוננת ביקש כי תביא עימה את מספר הטלפון של השכנה ואין הוא יודע להסביר מדוע לא עשה כן קודם לכן.  עוד אישר כי המתלוננת היא שחייגה את מספר הטלפון ועל כן, למעשה, אין הוא יודע עם מי שוחח. יחד עם זאת היא הזדהתה כזהבה. העד ציין כי מאחר שהעדה סרבה להגיע, העדיף דרך זו על פני סרוב בעלמא וללא ניסיון כלשהו לאיתורה. הוא הבהיר כי הסביר לזהבה את חשיבות מתן עדותה ואף הציע כי שוטר יגיע לביתה, אך היא סרבה.

אשר פוקס הוא שוטר הסיור אשר הוזעק לבית המשפחה ואף ערך על כך דו"ח פעולה (ת/1).