הכרעת דין בתיק ת"פ 6349-08 - פסקדין

הנאשם הואשם בגרימת חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, בנגרייה שבבעלות הנאשם בירושלים, תקף הנאשם את המתלונן על רקע ויכוח שהתנהל בניהם לגבי תשלום שכר עבודה למתלונן. הנאשם הכה את המתלונן "בחזקה בפניו, ובהמשך נגח בראשו מספר פעמים בבעיטה, עד שהמתלונן נפל לרצפה ועובדים אחרים הרחיקו ממנו את הנאשם. בהמשך, בעוד המתלונן על הרצפה, ניגש אליו הנאשם ובעט בו. כתוצאה מהאמור נגרמו למתלונן שבר בעצם הלחי, ושבר בחזה, וכן סימני חבלה בעצם לחי שמאל ושטף דם מתחת לעין שמאל."

לאחר שמיעת הראיות עולה שאין מחלוקת שהיה ויכוח המלווה באלימות בין הנאשם לבין המתלונן. אולם, לטענת הנאשם, הוא אשר הותקף על ידי המתלונן והוא אשר נחבל בגופו כתוצאה מהתקיפה.

המתלונן העיד שבמהלך הויכוח, הנאשם החל להרביץ לו. כתוצאה מהמכות נגרם לו שבר בפנים. הוא נפל לרצפה ומאותו רגע אינו יודע מה אירע סביבו. לדבריו, אנשים אחרים שהיו נוכחים סיפרו לו  ששפכו עליו מים והוא הופנה לבית החולים באמבולנס.

לדברי העד, לאחר האירוע הנאשם  פנה אליו באמצעות פועלים אחרים על מנת לעשות סולחה ביניהם, אך העד סירב. בחקירה נגדית, הכחיש העד שהוא תקף את הנאשם ובעט בו. העד גם הכחיש ששלח אנשים לאיים על הנאשם בעקבות האירוע. לדבריו, הוא היה מאושפז בבית החולים במשך 5 ימים. לטענתו, מיום האירוע הוא אינו עובד. ב"כ הנאשם ביקש מהעד לעמוד ליד הנאשם כדי להראות לבית המשפט שהעד גדול יותר בממדיו מהנאשם.

בתעודה הרפואית ע"ש המתלונן (ת/3 ו-ת/4) מציינת נפיחות ורגישות בפנים ושבר בעצם הלחי מצד שמאל שטופלה בניתוח. המתלונן העיד על כאבים גם בחזה אך לא הבחנתי ברישום הרפואי של "שבר בחזה".

למרות התנגדות ב"כ הנאשם הוצגו שני תצלומים של העד (ת/5 ו-ת/6) שצולמו כביכול מספר ימים אחרי האירוע. בתצלומים רואים שטף דם באזור הלחי השמאלית, דבר המתיישב לכאורה עם הרישום בתעודות הרפואיות.    

עד התביעה, מר סאלימה מוחמד, העיד שהיה ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן בעניין של כסף. המתלונן הודיע שלא יעזוב את המקום עד שתגיע משטרה. לשאלת בית המשפט מי התחיל במכות, השיב "אריה (הנאשם - ד.פ.). שניהם התחילו לתת מכות. הוא (הנאשם - ד.פ.) רצה להוציא אותו (המתלונן - ד.פ.) מהנגרייה, הוא תפס אותו (המתלונן - ד.פ.) מהחולצה ובתגובה סאאב (המתלונן ד.פ.) התחיל..." (ע' 10  לפרוטוקול שורות 13 -14 - בשלב זה הפרוטוקול נפסק בגלל סכסוך עבודה של הקלדניות ובהסכמת הצדדים שמיעת המשך עדותו של העד נדחה למועד אחר).

בדיון שנקבע להמשך שמיעת עדותו של העד, העד מסר שלאחר שהמתלונן הודיע לו שהוא לא ייצא מהנגרייה עד שתגיע משטרה, הנאשם משך את המתלונן, נגח בו והכה את המתלונן אשר נפל לרצפה. הוא ועובד אחר משכו את הנאשם מהמתלונן. העד התקשר למשטרה והזמין אמבולנס כדי לפנות את המתלונן. בתשובה לשאלה בעניין גרסת הנאשם שהמתלונן הוא אשר הכה את הנאשם השיב "לא נכון. אריה (הנאשם - ד.פ.) הוא זה שהתחיל במכות" (ע' 4 לפרוטוקול מיום 28.4 שורה 24).

בחקירה נגדית השיב העד שהמתלונן לא הכה את הנאשם (ע' 5 כנ"ל שורה 7). העד נשאל לגבי עדותו בדיון הקודם בו אמר ש"שתיהם החלו לתת מכות". העד ענה שהיו דחיפות מצד המתלונן אך לא מכות (כנ"ל שורות 20 - 22). העד אישר שיש תביעות משפטיות הדדיות בינו לבין הנאשם. לדברי העד, הוא תובע מהנאשם סכומי כסף שלטענתו הנאשם חייב לו ואילו הנאשם תובע מהעד פיצוי על גרימת נזק למוצרים בנגריה וגם על גניבות שהוא מייחס לעד.    

מר מוראד שריף, ע"ת, העיד שהנאשם אמר למתלונן לצאת החוצה. הנאשם החל להכות את המתלונן ולנגוח בו בראש כשהמתלונן לא מגיב. העד הגיע אל הנאשם והזיזו החוצה כשהוא קורא לפועל אחר לתפוס את המתלונן. לדברי העד, המתלונן הגיע למצב שהוא שכוב על הרצפה ובעת שניסה להרימו הגיע הנאשם והכה את המתלונן. המתלונן התקשה לנשום והיה מחוסר הכרה. העד שפך עליו מים וניסה להעיר את המתלונן עד שהאמבולנס הגיע כעבור 20 דקות. לדברי העד, היה ניתן להבחין בסימנים כחולים מתחת לעין של המתלונן.

בחקירה נגדית נשאל העד אם הוא ראה את המתלונן בועט ברגלו של הנאשם והשיב בשלילה. העד נשאל מדוע היה צורך לקרוא לאדם נוסף לתפוס את המתלונן אם המתלונן לא הכה את הנאשם. העד השיב שהוא חשש שהמתלונן, שעדיין לא נפל לרצפה, עלול להכות את הנאשם בחזרה. העד אישר שגם הוא מצוי בתביעה משפטית נגד הנאשם לגבי זכויות שלטענתו היה זכאי להן כעובד של הנאשם.   

באמרתו של הנאשם (ת/1)  הנאשם אמר שבעקבות הויכוח המתלונן החל לקללו. הנאשם תפס את המתלונן בחולצתו ומשכו לכיוון הדלת של הנגרייה. המתלונן החל לבעוט בנאשם ורגלו התנפחה. הנאשם דחף את המתלונן והמתלונן "נפל על הישבן, והחל "לעשות הצגה" על אף שלא נפצע. הנאשם הביא מים למתלונן ועזב את המקום כדי לקבל טיפול לרגלו (ראה ת/1 שורות 3 - 20).

הוגשה כראיה מטעם הנאשם תעודה רפואית ע"ש הנאשם (נ/2). על פי התעודה הרפואית הנאשם מסר שהוא קיבל בעיטה בקרסול בעבודה. בבדיקה "אין סימנים בולטים של חבלה רגישות חזק במגע - קשה מאוד עם כל תנועה". האבחנה היא של נקע בקרסול וטיפול באמצעות תחבושת אלסטית.

באמרתו של הנאשם (ת/2) [למעשה תלונתו של הנאשם במשטרה נגד המתלונן] אמר שהתפתח ויכוח בינו לבין המתלונן והמתלונן איים עליו. הנאשם אמר למתלונן לצאת מהמקום ובתגובה המתלונן בעט בו. עובד של הנאשם, אורי, תפס את המתלונן והנאשם עזב את המקום כדי לקבל טיפול רפואי. הנאשם גם מסר שזה עתה קיבל שיחת טלפון בה איימו לרצחו. הנאשם נשאל לגבי פרטי העובד ואמר שאין לו פרטים של המתלונן פרט לשמו ולכך שהמתלונן עובד אצלו כחודש. הנאשם נשאל אם יש עדים למקרה ומסר רק את השם של אורי.  

בהסכמת הצדדים הודעתו של העד אורי הוגשה לבית המשפט (ת/3) מבלי שאורי נחקר בחקירה נגדית. אורי מסר בהודעתו שבמהלך הויכוח בין המתלונן לבין הנאשם, המתלונן קילל את הנאשם, נתן לנאשם סטירה ובעט בו. בתגובה הנאשם דחף את המתלונן כדי להתגונן. המתלונן "נפל על הרצפה, ישב על הישבנים, הסתכל שמאלה ימינה ונשכב ועשה את עצמו כאילו מת גמור. אני נגשתי אליו ושפכתי מים על הפנים" (ת/3 שורות 7 - 8).

לדברי אורי בהודעתו אחרי שהמתלונן נפל על הרצפה, הנאשם היה במקום כשהאמבולנס הגיע ורק אז עזב את המקום. הנאשם עמד ליד המשרד בנגריה כי אורי תפס אותו כדי שלא יתקרב למתלונן (כנ"ל שורה 13). אורי נשאל לגבי עדותם של עובדים אחרים כשהנאשם בעט במתלונן בעת שהמתלונן שכב על רצפה והשיב "את זה לא ראיתי".

ע"ה, מר קטן יצחק, העיד שהוא בעל נגרייה מעל הנגרייה של הנאשם. לדבריו, "יום או יומיים" אחרי האירוע המתלונן הגיע אליו לבקש עבודה. העד לא הבחין בסימני חבלה על המתלונן. בחקירה נגדית אמר העד שהוא לא זוכר ממש אם המתלונן הגיע אליו אחרי יום, יומיים או שלושה ימים אך "זה היה קרוב אחרי האירוע" (ע' 18 שורה 8).

הנאשם בחקירה ראשית תיאר את האירוע. המתלונן החל לקלל את הנאשם במהלך ויכוח והנאשם אמר לו לצאת החוצה. הנאשם התקרב אל המתלונן שסבר שהנאשם רוצה להרביץ לו ובעט בנאשם ברגלו. הנאשם דחף את המתלונן אשר נפל אחרוה והתיישב על הרצפה. הנאשם עזב את המקום כדי לקבל טיפול רפואי לרגלו (ע' 19 10 -15). הנאשם גם הזכיר את המשפטים בינו לבין עדי התביעה וכן את הקשר המשפחתי בין אחד מעדי התביעה לבין המתלונן כגורמים שהשפיעו על עדותם נגדו.