הכרעת דין בתיק ת"פ 57101-09-11 - פסקדין

1. הנאשם עומד לדין בכתב האישום, בעבירות של ניסיון גרימת נזק לרכוש במזיד ובעבירת איומים. כנטען בכתב האישום, ביום 23.9.11 ניסה הנאשם לשבור את שיש המטבח בבית אמו, גב' מסעודי וייצמן ילידת 1937 (להלן: " המתלוננת"). בהמשך קילל אותה כי יהיה לה סרטן ואיים עליה כי אם תזמין משטרה, הוא יהרוג אותה ואת המשטרה.
2. בפתח הכרעת הדין אציין כי זיכיתי את הנאשם מהעבירה של נסיון להיזק לרכוש במזיד.
3. עוד יצויין, כי בעת הדיון בבית המשפט התפרץ הנאשם שוב ושוב בצעקות רמות לעבר התובע, והודיע כי הוא יפריע לדיון אם ישב באולם ולכן הוא הוצא מן הדיון. הנאשם המתין עם סוהרי הליווי בסמוך לדלת האולם, והוסבר לו כי אם יבקש להיכנס לאולם ולשמור על שקט, יתיר לו בית המשפט לחזור לאולם בית משפט.

מסכת הראיות -

4. דו"חות השוטרים הוגשו בהסכמה, מהם עולה כי ביום 23.9.11, בשעה 13:00 התקבלה הודעה כי הנאשם מתפרע ומאיים על אמו.
   השוטר טימסית כותב בדו"ח ת/3, כי כאשר הגיע לזירה, פגש את המתלוננת שמסרה שהנאשם מאיים עליה שירצח אותה. הנאשם נראה לשוטר עצבני והוא קילל וצעק.      
   השוטר אבנר בדו"ח ת/4, מציין כי הנאשם נראה שיכור וכי האם-המתלוננת ציינה כי הוא צעק עליה שיעשה צרות, שבר קרמיקה ואיים שיפגע בה. עוד הוא מציין כי הנאשם התנגד למעצרו ולכן נחבל בידיו.         
   
   מדו"ח המעצר ת/5 עולה שכאשר נעצר הנאשם ונאמר לו כי סיבת המעצר הינה איום כלפי אמו הוא השיב: " זאת סתם אמא. אני לא מדבר עם שוטרים. תעצרו אותי. אני רוצה לבוא לדבר עם שופט על שחיתות" (במקור מופיע: "שחיטות").
5. עד התביעה הראשון היה אחיו של הנאשם דוד וייצמן.     
   האח דוד סיפר, כי כאשר חזר ביום שישי מהעבודה, ראה שהנאשם שתוי מאוד, הוא קילל ושבר אריח קרמיקה, הוא היה כעוס מאוד, קילל את האם המתלוננת ואיים עליה.           
   לאחר שהאח דוד לא זכר את נוסח הדברים, אפשרתי לעד לעיין בהודעתו. הוא ציין כי בהודעה כתוב שהנאשם אמר לאם "אני יהרוג אותך". העד אישר כי הוא זוכר שהיו איומים, הוא לא זוכר את הנוסח המדויק, אבל הוא היה משוכנע שהנאשם אמר כמה פעמים דברים בנוסח הזה.    
   בחקירתו הנגדית ציין האח, כי האריח ששבר הנאשם נשאר מבנייה, והוא חסר כל ערך.
6. העדה המרכזית היא המתלוננת, גב' מסעודי וייצמן, אמו של הנאשם.        
   המצב בו אם צריכה למסור עדות נגד בנה איננו מצב פשוט. כבר בפתח עדותה היא אמרה: " אני מבינה שעלי להגיד את האמת אבל תרחמו עליו, הוא מסכן, הוא עשה צבא ומילואים, הוא אדם טוב" (ע' 7 ש' 8-9 לפרוטוקול).        
   בהמשך עדותה הייתה המתלוננת עדה עוינת. היא טענה שוב ושוב כי הנאשם רק אמר שטויות ולא עשה כלום. לפי עדות האם, היא הזמינה משטרה רק משום שהיא פחדה שהנאשם ימות מרוב שתייה. כאשר עומתה המתלוננת עם הדברים שמסרה בהודעתה במשטרה, היא ציינה כי היא לא זוכרת את הדברים, והיא לא זוכרת שהוא איים עליה. בהתאם לכך הכרזתי על העדה כעדה עוינת ואפשרתי לתובע לחקור אותה בחקירה נגדית. בהמשך עדותה של המתלוננת היא הדגישה שהיא אוהבת את בנה, שלא נעים לה לראות אותו במאסר וכי היא סולחת לו.        
   כאשר היא נשאלה ברחל בתך הקטנה, אם הנאשם איים עליה, היא השיבה: " אולי בלי כוונה, הוא לא יודע מה שהוא אומר" (ע' 10 ש' 17 לפרוטוקול).
   כאשר היא נשאלה שוב, אם הנאשם אמר לה שאם היא תזמין משטרה הוא יהרוג אותה ואת המשטרה היא השיבה: " לא יודעת, זה סתם, הוא לא יעשה ככה ... לא זוכרת" (ע' 10 ש' 25-27 לפרוטוקול). מכאן שאין הכחשה מלאה של דברי האיום.
7. הסנגור הסכים להגשת אמרתה לצורך הוכחה שהדברים נאמרו ואף ויתר על חקירת גובי האמרה, ולפיכך הוגשה אימרתה של המתלוננת וסומנה ת/6, זאת בהתאם להוראות סעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 (להלן: " הפקודה").