הכרעת דין בתיק ת"פ 5653-08-08

כתב האישום

1.                 כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירה של תקיפת קטין, עבירה על סעיף 368 ב(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בכך שבתאריך 27.1.06 סמוך לשעה 17:00, עת שיחק הקטין ע', יליד 3.1.93 (להלן:"המתלונן"), במשחק הוקי גלגליות, יחד עם חבריו, במגרש המשחקים בישוב נופית (להלן: "המגרש"), הגיעה קבוצה של שלושה ילדים, ביניהם בנו של הנאשם. בין הקבוצות התפתח ויכוח בגין שימוש בשטחי המגרש, כאשר בשלב מסוים הגיע הנאשם לקרבת מקום, השקיף על המגרש, ולפתע נכנס למגרש, נעמד מול המתלונן ונגח בפניו. כתוצאה מנגיחה זו נפל המתלונן אל הקרקע, ואז החל הנאשם לבעוט בו בבטנו וברגליו. למתלונן נגרמו חבלות במצחו וברגלו הימנית.

2. בתשובתו לאישום כפר הנאשם באופן בו נגרמו החבלות למתלונן, וטען שהוא והמתלונן התנגשו, כתוצאה ממשיכת מקל ההוקי מידי המתלונן, וכי הוא לא בעט בו. להוכחת האישום העידו מטעם המאשימה 7 עדי תביעה והוגשו 9 מוצגים. מטעם ההגנה העידו הנאשם ועוד 4 עדי הגנה, והוגשו 7 מוצגים.

ראיות התביעה

המתלונן

3. המתלונן תיאר בעדותו בפניי את ההתרחשות במגרש, קודם לאירוע נשוא כתב האישום, באופן הבא (פרוטוקול מיום 14.3.11 עמ' 23 שורה 28 עד עמ' 24 שורה 12):

"שיחקנו יום שישי אחר הצהריים הוקי גלגליות במגרש בנופית. שלושה חברים ואני, השמות רשומים בתיק: א . , מ . וג . . שיחקנו הוקי, הגיעה למגרש קבוצת ילדים שביקשו לשחק. לא נתנו להם, הם עזבו וחזרו לאחר זמן כלשהו עם האמא של אחד הילדים. האמא ביקשה שניתן להם לשחק בחצי מגרש. הבן של הנאשם היה בין הילדים ... ולבן של הנאשם קוראים א .

...

הם היו יותר קטנים ב-3 שנים. האמא הגיעה כי לא נתנו לילדים לשחק. היא ביקשה שניתן להם לשחק. נתנו להם חצי מגרש והמשכנו לשחק. הם על חצי ואנו על חצי. ... בשלב מסוים הכדור עבר לחצי שלהם. האמא תפסה את הכדור ואמרה לנו עוד פעם הכדור יעבור, אני מזמינה משטרה. המשכנו לשחק, הכדור עבר שוב פעם לצד של המגרש. היא ישר לקחה את הכדור והלכה לכיוון הבית. הלכנו אחריה עם הגלגליות הרולרים ועצרנו את המשחק. ביקשנו ממנה להחזיר את הכדור. היא הסתובבה והיא פשוט זרקה לנו את הכדור לכיוון שלנו והלכה. היא זרקה לכיוון חבר שלי עופר. ... חזרנו למגרש והילדים חזרו איתה הביתה " .

4. המתלונן המשיך ותיאר את אירוע תקיפתו ע"י הנאשם (עמ' 24 שורות 16-27):

" לאחר מכן חזרנו למגרש והתחלנו לשחק. הילדים חזרו. שאלנו אותם אם הזמינו משטרה, הם אמרו, לא, ארגנו לכם הפתעה גדולה.

...

חבורת הילדים חזרו, הם אמרו ארגנו לכם הפתעה יותר גדולה. אחרי כמה דקות ראיתי את האבא (מצביע על הנאשם) יש גן משחקים שנמצא ליד המגרש. ראיתי אותו מסתכל לכיווננו, הנחתי שהוא קשור לילדים. אמרתי לחברים שלי הנה אבא של הילדים. המשכנו לשחק במגרש. אחרי כמה דקות הנאשם ירד למגרש והצביע עליי וביקש שאבוא אליו עם תנועת אצבע, ביקשתי מחבר שלי שילך אליו, למיקי, הוא אמר עם היד לא והצביע עליי ואמר לי בוא. התקרבתי אליו, הוא תפס אותי בכתפיים, אמר לי למה אתה קורא לי בן זונה, למרות שלא אמרתי את זה, נגח בי והעיף אותי אחורה. אני נפלתי אחורה על הרצפה וקיבלתי בעיטה חזקה מאוד לצלעות מהנאשם"

5. המתלונן סיפר כיצד תחילה הנאשם נגח בו, באופן בו "הוא תפס אותי מהכתפיים, צעק לי למה אתה קורא לי בן זונה, משך אותי בכתפיים ונתן לי נגיחה. הייתי עם רולר בליידס ונפלתי אחורה על הרצפה" , ולאחר מכן תיאר שהנאשם בעט בו, ובמילותיו "הנאשם נתן לי בעיטה חזקה מאוד לצלעות ובבעיטה השנייה הוא פגע בי ברגל ונפל אחורה" (עמ' 24 שורות 29-31). לשאלת ב"כ המאשימה אם הנאשם אכן בעט בו בזמן ששכב , השיב ש "כן. אני בטוח" (עמ' 24 שורה 33). ובהמשך אמר ש "הנאשם בעט בי. אני הייתי בהלם. גלים של חום בכל הגוף. לא יודע איך לתאר את זה בדיוק. הוא נפל על הרצפה, לקחתי (צ"ל- לקח לי, ז.פ.) את המקל הוקי שלי והוא יצא מהמגרש" .

6. המתלונן נשאל האם הנאשם עזר לו לקום, והשיב "ממש לא" (עמ' 26 שורה 8). בהמשך סיפר כי "אני ביקשתי טלפון וחייגתי לאמא שלי ואמרתי לה להזמין משטרה ושתבוא למגרש כי היכו אותי ואני מרגיש את הראש שלי מסתובב ... אני לא יודע איך לתאר את ההרגשה הזאת במילים" (עמ' 25 שורות 7-10). לדבריו, לפני שהמשטרה הגיעה, ותוך כדי שהוא מתקשר לאימו, הלכו חבריו מ. ו-א. אחרי הנאשם, וביקשו ממנו שיחזיר את המקל ו "הנאשם הניף את המקל באויר וצעק לי אם אתה גבר בוא לפה והסתובב והלך" (עמ' 25 שורות 11-12 ועמ' 26 שורות 8-10).

7. המתלונן סיפר שכתוצאה מהאירוע התאשפז בבית חולים, וכי "אמרו לי בבית חולים שאני נשאר לביקורת, אמרו לי זעזוע מוח קל, דם בשתן" (עמ' 25 שורה 15). ב"כ המאשימה הפנתה לתמונות שצולמו באותו היום לפני הנסיעה לבית החולים, שסומנו על ידי ת/4, שם אכן רואים את מצחו הנפוחה של המתלונן.

8. המתלונן דחה את גרסת הנאשם, שטען ששניהם התנגשו, וכי לא הייתה נגיחה מכוונת, באומרו שבמועד האירוע היה בן 13, כך שלא ייתכן שראשו וראש הנאשם היו קרובים, ובמילותיו "...הייתי בן 13. אולי הגעתי לו למותניים. הייתי ממש נמוך. לא משנה אם אבוא עם מקל, אני לא מסוגל לפגוע בו מבחינת חוזק פיזי. הוא בן 40 פלוס. אין ממש אפשרות שאפגע בו" (עמ' 25 שורות 28-30). המתלונן הוסיף ואמר, שלנאשם לא היתה סיבה למשוך לו את המקל, וכדבריו: "בטח שלא הרמתי את המקל. באתי עם המקל מופנה כלפי למטה, כמו כל שחקן הוקי. זה החוק אצלנו לא להרים את המקל. ... בוודאי שלא הרמתי את המקל, לא באתי בצורה מאיימת כלשהי, לא היתה סיבה לנאשם למשוך את המקל ובטח שלא היה מצב שהראשים שלנו מתנגשים. מאיזו סיבה הוא צריך למשוך את המקל?" (עמ' 25 שורות 25-33).

9. המתלונן שלל קללות מצידו לעבר הנאשם, כשזה נכנס למגרש, והוסיף שלא היתה לו ולחבריו כל סיבה לקלל אותו, מכיוון שהם לא ידעו את הקרבה המשפחתית בין הילדים לנאשם והוסיף: "הייתי בטוח שהוא בא אולי לדבר איתי, אולי לנסות להרגיע, בדרכי נועם ושלום" (עמ' 26 שורה 14). ב"כ הנאשם טען שהמתלונן סתר את עצמו בחקירתו הנגדית, שעה שאישר שראה מישהו עומד מלמעלה ומשקיף ואמר כי "ניחשתי שזה האבא" (עמ' 33 שורה 25). במהלך חקירתו הנגדית, הטיח ב"כ הנאשם במתלונן, שאחד החברים שלו אמר שהיה הילד הכי מפותח ביניהם, ותשובתו היתה ש "לא בהכרח ... הייתי מפותח יחסית למ. וג." (עמ' 26 שורות 24-25). המתלונן התבקש להדגים כיצד החזיק את מקל ההוקי כשהגיע לאב, וסיפר, תוך כדי הדגמה, ש "עם המקל מכוון כלפי מטה, חד וחלק. כך ניגשתי אליו (מדגים) לא עובר את גובה המותניים" (עמ' 27 שורות 4-5). המתלונן נשאל האם יכול להיות שהחזיק את המקל לרוחב החזה, והשיב: "לא. הכי גבוה שהחזקתי לא עובר את גובה המותניים" (עמ' 27 שורה 7).

10. ב"כ הנאשם תחקר את המתלונן אודות אירועים מעברו (עמ' 27 שורה 33 עד עמ' 30 שורה 15):

"ש. גם אתה וגם ג. עשיתם כמה מעשים פרועים?