הכרעת דין בתיק ת"פ 48501-05-10 - פסקדין

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של הפרעה לעובד ציבור ולהרשיע אותו בעבירה של העלבת עובד ציבור.

כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום, ביום  11.7.09 סמוך לשעה 10:00, התיישב הנאשם  יחד עם אחרים (להלן: "הפעילים") על גבעת הדגל הסמוכה לכפר סוסיא (להלן: "המקום"), אשר הוכרז לפני כן שטח צבאי סגור על ידי סא"ל שי סבאג, סמח"ט יהודה, ואף ניתן צו בעניין.

אל המקום הוזעקו כוחות משטרה וצבא, בפיקודו של רס"ן עידן מורג (להלן: "מורג" או "הסמג"ד"), אשר הכריז בפני הנאשם והאחרים כי מדובר בשטח צבאי סגור, הציג בפניהם את הצו המורה על כך, וביקש מהם להתפנות מהמקום תוך זמן סביר, אולם הנאשם והאחרים סרבו להתפנות.

לאחר שעוכב הנאשם על ידי מורג וחייליו, קרא הנאשם לעברם "פושעי מלחמה".

בגין מעשים אלו מואשם הנאשם בעבירה של הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק.

תשובת הנאשם

2. במענה לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. הנאשם אישר כי נכח במקום אולם לטענתו הצו שהוצג לנוכחים במקום היה בלתי חוקי ועל כן לא הייתה סמכות לפנות אותו מהמקום והפינוי נעשה שלא כדין, דבר אשר משליך על הרכיב הנסיבתי שבעבירת הפרעה לעובד ציבור. 

לעניין עבירת העלבת עובד ציבור, העלתה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לפיה  התביעה פעלה בחוסר סמכות עת הגישה כתב האישום בגין עבירת העלבה, שכן הגשתו עומדת בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה ולפסיקת בית משפט.

השאלות שבמחלוקת

3. המחלוקת בין הצדדים, בעיקרה משפטית היא, הן בנוגע לחוקיות הצו והן בנוגע להתגבשות עבירת העלבת עובד ציבור.

חוקיות הצו

ניתוח הראיות

4. בהודעתו ת/4 סיפר הסמג"ד כי הכריז על המקום שטח צבאי סגור לאחר שהבחין בכ- 20 פעילי שמאל שיושבים ועושים פיקניק על גבעת הדגל הסמוכה לסוסיא. לדבריו הכריזו על הצו בעברית, אנגלית וערבית ואף הציג לנוכחים את הצו. בהודעתו ציין הסמג"ד כי הצו חתום על ידי מח"ט חברון (הדגשה לא במקור ח.מ.ל.), הכולל גם תצלום אווירי של השטח. לדבריו הפעילים שמעו את ההכרזה ואף צילמו את הצו במצלמת וידאו וסטילס. העד מציין כי לאחר כ- 5 דקות ומשראה שהפעילים מסרבים להתפנות, זיהה את הנאשם כאחד המנהיגים במקום ועיכב אותו יחד עם עוד שני פעילים לרכב הצבאי בגין הפרת צו שטח צבאי סגור.

5. בעדותו בבית משפט הוצג לסמג"ד הצו (ת/5) והוא אישר כי הוא זה שחתם על הצו, והוסיף והסביר שהצו והמפה המצורפת הוצאו ואושרו על ידי המח"ט והסמח"ט: "מי שחתום בכתב יד, זו חתימה שלי. המח"ט והסמח"ט לא יכולים להיות בכל מקום, ולכן הם מאצילים את הסמכות למג"ד או סמג"ד, בתיאום שלהם, לחתום על הצו. הם כתבו אותו, והמפה היא מפה שלהם, גזרתית שאושרה. ניסוח שאושר, זה לא אני כתבתי" (עמ' 16 ש' 29-31).

הסמג"ד ציין כי הכריז על השטח כסגור לאחר שהתקבל דיווח מהחמ"ל שיש התקהלות ליד הישוב סוסיא שלא אושרה. לאחר שהגיעו למקום והבחינו בפעילים שאסור להם לשהות במקום ובהתאם לאישור שקיבלו הכריז שטח צבאי סגור (עמ' 17 ש' 5-7).

בחקירתו הנגדית הסביר מה הביא אותו להכריז על השטח כסגור: "...אני חששתי שיהיה שם איזה שהוא התלקחות או שיהיה עימות. זה שטח שאסור לפי הנהלים בגזרה כמו שאני זוכר אותם היום שלוש שנים אחרי, אסור להיות בו ולכן ביקשתי מהם להתפנות וכשלא הסכימו להתפנות, הפעלתי את הצו" (עמ' 20 ש' 16-18).

ב"כ הנאשם שאלה את הסמג"ד, אם ביקש מהפעילים להתפנות עוד לפני שהפעיל את הצו והוא השיב: "אני לא זוכר. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא" (שם ש' 20).

בהמשך ביקשה ב"כ הנאשם להבין מדוע היה צריך להכריז על המקום כסגור אם ממילא אסור לשהות שם, ומדוע למעשה אין צו כללי וארוך. אז השיב הסמג"ד: "לא בכל מקום מפעילים כל הזמן שטח צבאי סגור. אנשים יכולים להסתובב איפה שאפשר וכשאנו מבינים שצריך להפעיל, אנו מפעלים נקודתית" (שם ש' 25-26).