1. בהתאם להוראות סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 אני מודיעה, כי החלטתי לזכות הנאשם, מכיוון שהתביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר את עובדות כתב האישום.
2. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334+ 335 (א)(1) בחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), החזקת סכין, לפי סעיף 186 בחוק וחבלה במזיד, לפי סעיף 413ה בחוק.
בפרק העובדות שבכתב האישום נטען, כי ביום 11.10.10, סמוך לשעה 6:40, בעיסוויה בירושלים, פצע הנאשם את ראיד עביד ואת כרים עביד (להלן: "המתלוננים"). בעת שראיד נהג ברכבו (להלן: "הרכב"), ונסע לאחור, ניפץ הנאשם את שמשת החלון הקדמי השמאלי שברכב, כשהוא מחזיק סכין, ואף ניסה לדקור את ראיד בחזהו. בתגובה לכך, ראיד נשכב ברכב כשראשו לכיוון דלת הנוסע הקדמי ימני, וניסה להדוף את הנאשם באמצעות רגליו. הנאשם המשיך בניסיונותיו לדקור את ראיד, ואף הצליח לדקור ולפצוע אותו, בכף רגל ימין. באותה עת, עבר במקום כרים, ומשהבחין בנעשה, חש לעזרת ראיד. משלא הצליח לסייע לראיד ופני חששו שיפגע, ניסה לעזוב את המקום. הנאשם הבחין שכרים הפנה את גבו לעברו ודקרו בירכו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נזקקו המתלוננים לקבלת טיפול רפואי שכלל תפירות הפצעים.
בנסיבות אלה, החזיק הנאשם סכין מחוץ לתחומי ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. כמו כן הרס הנאשם במזיד חלק מהרכב.
3. בתשובה לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו, הכחיש כל קשר לאירוע של חבלה ברכב והעלה טענת אליבי, לפיה כלל לא נכח במקום. הוא הוסיף וטען, כי באותה שעה היה בביתו וכי המתלוננים הותקפו בבתיהם. לדבריו, מדובר בעלילה על רקע סכסוך משפחתי. כמו כן, טען הסנגור שאין מחלוקת ביחס לפציעות אולם אין קשר סיבתי בין מעשי הנאשם, לתוצאות הרפואיות, וכי היו מחדלי חקירה חמורים.
4. ראיות התביעה
מטעם התביעה נשמעה עדות יחידה של ראיד והוגשו בהסכמה, הודעת הנאשם במשטרה [ת/1] תעודות רפואיות, גיליון שחרור של ראיד [ת/2] וגיליון שחרור של כרים [ת/3], הודעותיו של ראיד במשטרה [ת/4, ת/5, ת/6] ודו"ח עימות [ת/7].
כרים לא התייצב למתן עדות, על אף שבית המשפט הבהיר לו כי עליו להתייצב, וניתנו לו הזדמנויות להגיע ולהעיד.
עדות ראיד
בהודעה שנגבתה מראיד, ביום 11.10.10, עת שהה בחדר מיון בבית החולים, סיפר כי בעת שנסע ברכבו, הגיע הנאשם, ניפץ את חלון הנהג ברכב, וניסה לדוקרו בחזהו. ראיד ניסה להתגונן ודחף הנאשם באמצעות רגליו. משכך, דקר הנאשם את רגלו הימנית. בהמשך הגיעו אנשים שהרחיקו את הנאשם, אך זה לא הרפה והחל ליידות אבנים על רכבו של ראיד. ראיד הוסיף כי האירוע דנן התרחש על רקע תלונה שהגיש אחיו כנגד הנאשם לפני ארבע שנים, וכי מאז הנאשם מנסה לעשות בעיות ובעיקר לאחיו הקטנים, לשון ראיד. ראיד תאר את הסכין, כ-20-30 ס"מ ובעלת ידית שחורה. בהמשך סיפר כי כרים עבר במקום האירוע והנאשם דקר גם אותו, אך ציין כי הוא עצמו לא ראה זאת. ראיד הוסיף כי הנאשם תקף אותו כשהיה לבדו ובהמשך הצטרף אליו אביו, שלדבריו,
"דפק על האוטו בידיו ואמר לי 'תעוף מפה יא משת"פ'.." [ת/4, עמ' 2 ש' 18-19]. לשאלת החוקר, אמר ראיד כי עובר לדקירה לא היתה קטטה כלשהי עם הנאשם.
בבית המשפט, תאר ראיד את שארע,
"אני ב-11 באוקטובר בשנה שעברה הלכתי לבקר את אמא שלי וכשיצאתי מאצל אמא שלי ראיתי את מוחמד סמי מחזיק בסכין והוא בא אלי במהירות, זה הנאשם. ראיתי אותו בא אלי בסכין , באותו רגע אני ישבתי על הכיסא ברכב והוא בא אלי כדי לדקור אותי בסכין בחזה שלי, אני ישנתי על הכסא שליד הנהג ואז דחפתי אותו ברגליי ונפצעתי ברגלי" [עמ' 2, ש' 16-19]. ראיד הסביר כי הנאשם שבר את חלון הרכב באמצעות רגלו, עוד בטרם דקר אותו. וכי עובר לדקירה כאשר ניסה לדחוף את הנאשם, הלה הוריד לו את נעליו. ראיד העיד כי אורך הסכין ששימשה לדקירה הוא למעלה מעשרים ס"מ, כי ראשה חד ומעוגל וכי הידית בצבע שחור. הוא הוסיף כי משהגיעו למקום אנשים ותפסו את הנאשם, האירוע הסתיים והוא עצמו הובהל לבית החולים.
בחקירתו הנגדית סיפר ראיד, כי הנאשם הוא למעשה בן דודו מצד אימו. כאשר ראיד נשאל האם לפני כמה שנים, הכה את הנאשם באמצעות צינור ברזל, השיב
"שקר, הוא שקרן" [עמ' 4,ש' 15]. ראיד העיד כי ביום האירוע לא היה מקרה של תקיפת ביתו של הנאשם והוסיף כי אותה שעה היה בבית החולים יחד עם אחיו. ראיד הוסיף כי נסע לבית החולים, לבדו, באמצעות רכבו מזדה לבנה, מודל. ראיד העיד כי בעת האירוע היה סביבו אנשים, והוסיף כי בשל התקיפה המפתיעה, לא היה מרוכז, ולגרסתו, אינו מכיר את אותם אנשים, משכך, לא מסר את שמותיהם. גם כאשר ב"כ הנאשם ניסה לדלות מראיד פרטים לגבי אותם אנשים אשר היו באזור האירוע, הוא עמד על כך כי אינו מכירם על אף שגדל בשכונה וחי בה שנים רבות
"...אני מכיר את השכונה, אבל אני לא מכיר את האנשים.." [עמ' 8, ש' 12]. עוד העיד כי כרים ראה את חלון הרכב שבור. באשר לרכב, העיד כי לא לקחו למשטרה וכן כי הציע הן לשוטר מבית החולים והן לחוקר כי ילכו לראות את הרכב,
"אמרתי לו שהנה הרכב והרכב שבור" [עמ' 10, ש' 3], ולדבריו, החוקר אף רשם זאת.
ב"כ הנאשם הציג בפני ראיד את הודעתו והסב תשומת ליבו לכך שלא רשום שם כפי שהעיד, אך ראיד דבק בשלו,
"אני אמרתי לו אמרתי לו אתה יכול לראות את הרכב לך תראה אותה אבל לא עמדתי על זה" [ש' 11].
ראיד העיד כי לאחר הפציעה, שהה בביתו חודש ימים, לצורך החלמה, ובמהלכו, הקפיד ללכת לבית החולים לצורך בדיקות וטיפול ברגלו. משכך לא התעסק כלל וכלל ברכב, לא צילמו ולא עירב באותה עת את המשטרה. הוא הוסיף כי לאחר שהחלים נסע לאי -זעים ושם הותקן חלון חדש ברכב, אך אין בידו קבלה, משום שמדובר באזור שבשליטת הרשות הפלשתינית. לשאלת ב"כ הנאשם העיד כי החנה את הרכב כשהחלון השבור בצמוד לקיר וכן כי רק בני משפחתו ראו את הרכב. כאשר נשאל האם נסע ברכבו אל המשטרה לצורך העימות עם הנאשם, הוא התמהמה ולבסוף השיב כי נסע באוטובוס. לשאלה, מדוע התמהמה, השיב,
"כי אתה שואל שאלות מוזרות" [עמ' 11, ש' 24]. ראיד שוב הסביר את פשר הדברים באשר לכך שלא הציג הרכב לשוטרים,
"אבל הם המשטרה אחרי חודש תפסו אותו ובזמן הזה כבר התקנתי חלון" [עמ' 12, ש' 3].
ראיד נשאל מדוע לא דאג לזמן מטעמו את העדים שסיפר כי היו באזור האירוע, והשיב,
"האנשים לא שומעים לי והם לא מסכימים ללכת. ככה זה אצלנו" [עמ' 14, ש' 7]. ובהמשך,
"אפילו אם אתן את השמות שלהם, הם לא יעידו. אפילו אם יזמינו אותם, לא יגיעו". ראיד נשאל שוב מדוע לא צילם הרכב אם המשטרה, לטענתו, לא דאגה לצלם והשיב
, "יש לי מכשיר פלאפון ישן שאי אפשר לצלם בו ואני סמכתי על זה שהגשתי תלונה. בנוסף לכך פעם ראשונה שאני נמצא במעמד כזה ולא ידעתי ואני התלוננתי למשטרה" [ש' 13-14]. בהמשך נשאל מדוע לא ביקש מצלם מעיסוויה לצלם והשיב כי היה עסוק בהחלמתו מהפציעה ומקץ שבועיים, תיקן את שמשת הרכב. לשאלת ב"כ הנאשם, העיד ראיד כי מקץ שלושה ימים מיום האירוע נשוא האישום, פנה אל המשטרה, בשל שיחת טלפון מהנאשם, בה אמר לו האחרון כי אם לא יבטל את התלונה, ישתמש נגדו בנשק. ראיד המשיך והעיד כי כרים הגיע לבית החולים וסיפר לו כי הנאשם דקר גם אותו באותו אופן, והוסיף כי לשיטתו, הגיע אדם ותפס את הנאשם וזה, שבר את השמשה אך בשל מצבו הטראומתי לא הבחין במי מדובר. הוא הוסיף כי הנאשם שבר הזכוכית ברגלו של אותו אדם שתפס אותו.
ב"כ הנאשם הקשה על ראיד שוב ושוב באשר לכך שלא זיהה את האנשים שהתאספו, לדבריו, באזור האירוע, וראיד המשיך בשלו וטען,
"אני יודע דבר אחד, שהוא החזיק בסכין ותקף אותי ברכב" [עמ' 16, ש' 8]. באשר לידויי האבנים העיד כי נסע רוורס במטרה לנסוע לבית החולים ואז שם לב שהנאשם זרק לעבר רכבו אבן אחת. עוד הוסיף, כי אביו של הנאשם נכח באירוע וכי זכור לו כי נתן לו מכת אגרוף בפניו וכן כי דפק בגג הרכב. ב"כ הנאשם טען בפניו כי האב כלל לא נכח באירוע. ראיד המשיך וטען כי הוא נכח והכה אותו אך למרות זאת לא התלונן עליו במשטרה. ב"כ הנאשם טען בפני ראיד כי הנאשם סיפר על אירוע בו ראיד ושניים נוספים הגיעו לביתו של הנאשם בעת ששהה שם יחד עם אמו ואחיותיו, יידו אבנים על הבית, שברו חלונות, התיזו גז ואחד מהם אף השליך בקבוק תבערה לעבר הבית וירה באוויר. ראיד אמר בתגובה כי הנאשם סיפר זאת לאחר שהתלונן נגדו בגין הדקירה. ראיד חזר ואמר במהלך חקירתו הנגדית כי הדברים התרחשו כפי שתאר וכי אין הוא מעליל על הנאשם. עוד העיד ראיד על סכסוך מלפני ארבע שנים במסגרתו נהג אביו של הנאשם לצעוק על ילדים קטנים ממשפחתו של ראיד ואלה פחדו ממנו. משכך, ובשל כך שהנאשם היה צד לעניין, הגישו נגדו תלונה והוא זומן לתחנת המשטרה. מאז התפתחו העניינים עד כדי האירוע דנן. עוד הוסיף כי ערכו סולחה, לא רשמית, כדי לנסות ולהציב גבולות.
בחקירה החוזרת, נשאל מדוע אותם אנשים שסיפר כי נכחו באירוע אינם באים לבית המשפט ומעידים, והשיב,
"אה.. כי אצלנו האנשים מפחדים מהפדיחה ואצלנו הערבים מחשבים את זה בגידה..." [עמ' 20, ש' 5-6]. באשר לדקירתו של כרים, העיד,
"אני ידעתי שהוא גם דקר את האדם שתפס אותו כי אני שמעתי אותו אומר לו ליד החלון כרים, תעזוב אותי יא כרים. זהו" [ש' 21-23].
יש להוסיף ולציין, כי ביום 23.11.10 , ראיד נחקר כחשוד בכך שביום 11.10.10 ביחד עם אחרים, יידה אבנים לעבר בית משפחתו של הנאשם וגרם נזק לרכוש. בחקירתו הכחיש כל קשר למיוחס לו וטען כי באותה עת היה בבית החולים עקב הפציעה, שם שמע כי אימו ואחיותיו של הנאשם, יידו אבנים לעבר ביתו של כרים. לגרסתו, כרים סיפר לו בבית החולים כי הפריד בינו לבין הנאשם בעת שהאחרון דקר אותו. הוא הסביר את ההבדל בין הודעתו לבין העימות [ת/7], בכך שהנאשם קרא לו שוב ושוב "שקרן".