הרקע וכתב האישום
1. הנאשמים הואשמו ביחד עם שלושה אחרים בכתב אישום שתוקן מספר פעמים. עניינם של שלושת האחרים הסתיים. על פי כתב האישום המתייחס לשני הנאשמים שנותרו, ביום 20.4.10 אבטחו השוטרים
שלי מרדכי (
השוטרת),
בועז מזרחי,
שי תירם ומתנדב (מיקי כהן) את חגיגות יום העצמאות בעיר יהוד. בסמוך לשעה 01:30 נצפה הנאשם על ידי השוטרים כשהוא בגילופין וסוטר לעוברים ושבים, ללא כל סיבה נראית לעין. השוטר מזרחי פנה לנאשם וביקש לעכבו. הנאשם בתגובה אמר למזרחי: "אני אתן למי שאני רוצה סטירות ואני רוצה לראות מי יתלונן עלי, אני שם זין על כל יהוד". משביקש השוטר מזרחי מהנאשם לחדול ממעשיו החל הנאשם לתקוף אותו בכך שדחף אותו, והעליב אותו בכך שאמר לו, בין היתר: "תזדיין מי אתה בכלל?". משביקש השוטר מזרחי לעצור את הנאשם, הוא התנגד לכך, בכך שהתפרע והיכה את השוטר מזרחי בבעיטות ובאגרופים.
בהמשך לכך, משהבחינה הנאשמת (שהינה אחייניתו של הנאשם ובתו של אחר שהואשם בתיק זה וענינו הסתיים) במתרחש, העליבה את השוטרת בכך שאמרה לה, בין היתר: "יא מזדיינת את לא תגידי לי מה לעשות. זה אבא שלי". בהמשך תקפה הנאשמת את השוטרת בכך שאחזה בנשקה ומשכה אותו לאחור. נוסף על כך, איימה הנאשמת על השוטרת בכך שאמרה לה: "יא בת זונה, מזדיינת, אני אזיין אותך ואת אמא שלך, זה יהיה הסוף שלך, חכי חכי". תוך כדי ניסיון ההשתלטות של השוטרת על הנאשמת תקפה אותה הנאשמת בכך שמשכה בשערה והכתה אותה באגרוף באפה. כתוצאה ממעשיה של הנאשמת ניגר דם מאפה של השוטרת והיא נזקקה לטיפול רפואי.
בעת שהנאשם נכבל והובל לניידת הוא איים על השוטרים בכך שאמר להם ש"יזיין אותם" ו"ירצח אותם" והשוטרים ישלמו על כך בחייהם.
2. לאור אלה, הואשמו הנאשם והנאשמת ב
תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 ל
חוק העונשין, תשל"ז-1977 [
החוק], ב
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, ב
הפרעת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, וב
העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק.
3. יצויין כי שלושת האחרים שענינם הסתיים הורשעו בכתבי אישום מתוקנים, במסגרת הסדרים, כדלקמן:
אליעזר יחיא, שהיה נאשם 1, הורשע באיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו;
מנשה סרבי, שהיה נאשם 2, הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו;
ששון גומה, שהיה נאשם 5, הורשע באיומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והכשלת מעצר. יצוין, כי ששון הוא אחיו של הנאשם ואביה של הנאשמת.
תשובת הנאשמים
4.
הנאשם כפר בכתב האישום. לדבריו, לא היה בגילופין ולא סטר לאיש. השוטר הוא שתקף אותו. התפתח ביניהם ויכוח, השוטר ניסה לכבול אותו בזמן ששוטר אחר היכה אותו. הנאשם לא איים על השוטרים.
5.
הנאשמת כפרה אף היא בכתב האישום. היא אמנם היתה במקום אך שמעה את חברתו של אביה צועקת לעזרה וראתה אותה מתעלפת. היא ניסתה להגיע אליה על מנת לסייע לה ואז דחפה אותה השוטרת והכתה אותה, גם כשהיתה על הרצפה. הנאשמת לא תקפה, לא איימה ולא קללה. יתכן שתוך כדי ניסיון ההתגוננות נפגעה השוטרת אך אין מדובר בתקיפה מצד הנאשמת. הנאשמת עצמה הגיעה לתחנת המשטרה כשהיא חבולה, עם פנס בעין.
דיון
יש לחלק את הדיון לשני חלקים, שכן ענינו של הנאשם נפרד לחלוטין מענינה של הנאשמת. לא היה שלב שבו הארועים הנוגעים להם חפפו וגם הראיות המתייחסות לכל אחד - נפרדות.
הנאשמת
6.
גרסת התביעה
לענין הנאשמת מבוססת כולה על עדות השוטרת. אף אחד מהעדים האחרים לא העיד כי ראה מה שקרה איתה והנאשם העיד במפורש שלא ראה אותה כלל, עד שנפגשו בתחנת המשטרה.
השוטרת מרדכי העידה כי הנאשמת הגיעה לזירה כשהשוטרים כבר הגיעו לניידת עם הנאשם (שהינו דודה של הנאשמת), אשר ענינו התפתח קודם לכן. היא צעקה "אבא אבא", השוטרת הסבירה לה שלא ניתן לעבור וכי אינה יכולה לדבר עם אביה כי הוא עצור. הנאשמת אמרה שזה לא מענין אותה, שאבא שלה שם והיא תעשה מה שהיא רוצה, ולמרות שהשוטרת חסמה את המעבר בידיה, הנאשמת החליטה שהיא רוצה לעבור. היא אף אחזה את הנשק של השוטרת בחגור. בשלב זה הדפה אותה השוטרת לאחור, על מנת להתגונן ולהגן על הנשק, או אז נפלה הנאשמת על הארץ, תוך כדי שהיא מקללת את השוטרת: "יא בת זונה, אני אזיין אותך, אני אזיין את אמא שלך, אני אגמור אותך". השוטרת הודיעה לה כי היא עצורה וניסתה להרים אותה מהקרקע. אלא שאז בעטה הנאשמת בשוטרת, משכה לה בשערות ונתנה לה אגרוף באף. את החבלות שנגרמו לשוטרת באף ניתן לראות בצילומים שסומנו
ת/2. נגרם לשוטרת דימום באף והיא קיבלה טיפול רפואי. השוטרת הרימה את הנאשמת, הצמידה את חלק גופה הקדמי לניידת על מנת לכבול אותה כשידיה מופנות לאחור, על הגב, תוך שימוש בכח סביר, אך הנאשמת התנגדה, המשיכה לבעוט, התפרעה עם הידיים וכל הזמן קיללה ואיימה שתהרוג את השוטרת, שתזיין אותה, אמרה לה שהיא כלבה, שהיא בת זונה, ושכאשר השוטרת תוריד לה את האזיקים - היא תראה לה מה זה. השוטרת היא שערכה את דוח המעצר של הנאשמת (
ת/7) ובתגובת הנאשמת לחשדות נגדה השיבה הנאשמת "יא שרמוטה". היא הכחישה כי נגרמה לנאשמת חבלה בעין כתוצאה מהארוע, ציינה כי חבלה בעין צריכה להגרם מאגרוף והיא לא נתנה לנאשמת אגרוף, וציינה כי השריטות של הנאשמת, שאף נרשמו בדוח הפעולה, עולות בקנה אחד עם הארוע שהתרחש, שכן הנאשמת נפלה ארצה כשהשוטרת הדפה אותה, ומאחר שלבשה גופיה - נשרטה. היא לא ידעה לומר ממה נגרמה לנאשמת אדמומיות באזור העין.
7.
הנאשמת העידה
כי ראתה את
נירית, חברתו של אביה (ששון), רצה, נופלת ומתעלפת. היא ניסתה להתקרב אליה ונירית צעקה לה "אבא שלך, אבא שלך", והיא לא הבינה מה קרה. לפיכך ניסתה להתקרב למקום ההתרחשות, אך השוטרת לא איפשרה לה לעשות כן והתחילה לדחוף ולקלל אותה. השוטרת הרביצה לנאשמת, הפילה אותה על הרצפה, נתנה לה אגרופים, כבלה אותה והמשיכה להרביץ לה. הנאשמת ניסתה להגן על עצמה ולזוז מהשוטרת, אך זו גם קראה לה "שרמוטה". אז אולי הנאשמת השיבה לה "זונה". היא הכחישה כי תקפה את השוטרת או איימה עליה. "יכול להיות שהיא הרביצה לי אז כשהתנגדתי אולי היא קיבלה מכה, אבל לא הרבצתי לה ולא היה לי מטרה לפגוע בה או לשבור לה את האף כמו שהיא אמרה". לטענתה היה לה פנס בעין ובמשך כשבועיים היו לה שריטות וכחולים בגוף.
בחקירתה הנגדית הודתה הנאשמת כי השוטרת אמרה לה להתרחק והיא לא נענתה להוראה, אך הסבירה זאת בכך שלא יכלה לעבור לסדר היום כשראתה מולה אישה על הרצפה מעולפת, בפרט כשמדובר באדם קרוב. כאשר נשאלה האם ציינה בחקירתה במשטרה שיש לה פנס בעין וסימנים כחולים בגוף היא טענה שבמשטרה צילמו אותה, אך אינה יודעת למה אין תמונה. עוד ציינה כי החוקר שראה אותה ראה את הפנס בעין (ואכן בטופס חקירתה במשטרה,
ת/9 נרשם כי הצביעה על עין ימין שנראית אדומה והצביעה על שריטות ביד שמאל). אין לנאשמת אישור רפואי על הנזקים שנגרמו לה, לדבריה. כאשר פנו אליה ממח"ש לא רצתה להגיש תלונה, כי "לא חושבת שאני יכולה לעמוד מולם, הם יותר חזקים ממני... המשטרה, אז אין לי מה להגיש נגדם תלונה. לא רציתי גם שימשיכו להציק לי על זה, העדפתי לעזוב את זה ככה".