בכתב האישום שהוגש בחודש מאי 2011 הואשם הנאשם בתקיפה חובלנית של בת-זוגו לשעבר, המתלוננת שרדה (שרית) אגדס לויזאדה, ב-17.2.06:
אין מחלוקת, כי במהלך תקופה מסוימת שקדמה לתקיפה הנטענת, היו המתלוננת והנאשם בני-זוג (אף שהנאשם נשוי לאחרת, במולדתו תורכיה). המתלוננת הלוותה לנאשם סכום כסף, והוא נותר חייב לה סכום זה או חלקו גם לאחר שיצר קשר זוגי עם אחרת, העדה מריסל קסטיו, וניתק את הקשר עם המתלוננת.
בכתב האישום נטען, שבתאריך האמור בשעה 23:00, ליד מועדון לילה ברחוב אלנבי בתל-אביב, תקף הנאשם את המתלוננת, הכה אותה וגרם לנפיחות ושריטות באצבעותיה, שטף דם מתחת לציפורן בכף ידה והתערערות אחת משיניה במקומה.
הנאשם מצידו השיב וטען, שאכן היה במועדון בעת הנטענת, עם בת-זוגו מריסל, אך המגע הפיזי בינו לבין המתלוננת התמצה בכך שהפריד בין המתלוננת לבין מריסל כשנוצר עימות פיזי בין השתיים, ביוזמת המתלוננת.
המתלוננת העידה ומסרה, שהגיעה עם חברתה למועדון האמור, ראתה את הנאשם, וניצלה את ההזדמנות לדרוש ממנו את החזר החוב, לאחר התחמקות של שנים. מריסל התערבה, החל להתפתח ויכוח, ולכן ביקש מהם בעל המועדון לצאת. כשיצאו השלושה, הורה הנאשם למריסל להסתלק, ואז החל להכות את המתלוננת, הכה באגרופו בפיה ותפס בשיערה. המתלוננת פנתה לשוטרים שנמצאו בסמוך, התלוננה, ואז נלקחו השניים לתחנת משטרה, שם נגבו הודעותיהם. במכותיו גרם הנאשם למתלוננת את החבלות הנטענות, בידיה ובשן. המתלוננת ציינה, שהנאשם הוא "בחור חבל על הזמן, בחור ישר", ושהאירוע קרה כשהיה בגילופין.
המתלוננת הכחישה שתקפה את מריסל, ושהיתה בעצמה שיכורה, וכן דחתה את הטענה שהתנפלה על הנאשם ועל מריסל מקנאתה לנאשם.
השוטר דיגורקר שהיה במקום, רשם בדו"ח
ת/1 שהמתלוננת פנתה לשוטרים וטענה שבן-זוגה לשעבר "נתן לה שתי סטירות" כי באה לבקש את החזר החוב. הנאשם אמר לשוטרים כי הוא לא יכול לשלם את החוב, ונדף ממנו ריח חריף של אלכוהול.
עוד הוגשה תעודה רפואית
ת/5 ובה תועדו החבלות הנטענות בכתב האישום.
במזכר שרשם החוקר סמיונוב [
ת/4], צוין שהמתלוננת לא רצתה להגיש תלונה ואמרה שמה שמעניין אותה זה הכסף שהנאשם חייב לה ואם יחזיר ולו חלק, תבטל את התלונה. מפיה נדף ריח של אלכוהול.
בהודעתו שנגבתה סמוך לאחר האירוע [
ת/3] מסר הנאשם שהמתלוננת הגיעה אליו במועדון, משכה בשיערה של מריסל, והנאשם תפס את ידה, "לא חזק". בעל המקום ביקש מהם לצאת החוצה, והמתלוננת והנאשם יצאו החוצה, עישנו סיגריה, ואז המתלוננת פנתה לשוטרים והנאשם נעצר.
בעדותו חזר הנאשם על גרסתו, הכחיש שהיה שתוי, כאשר נשאל לגבי החבלות שנגרמו למתלוננת, טען שהיא עצמה השתוללה בניידת, משכה בשערותיה והטיחה עצמה בקירות הניידת, בכוונה או עקב שכרותה.
עדת ההגנה מריסל לא ראתה את שהתרחש מחוץ למועדון, שכן הלכה הביתה. לפני שהלכה, ראתה עוד את המתלוננת והנאשם מסתובבים יחד מחוץ למועדון.
עדות המתלוננת נתמכת בממצאים רפואיים ובתלונתה התכופה לשוטרים, במקום ומייד לאחר מעשה, שאף יכולה לשמש כראיה עצמאית ונפרדת, כדין אמרת קורבן לאלימות בסמוך לאחר המעשה.
גרסת הנאשם איננה סבירה, שכן גם לדברי הנאשם ומריסל, המתלוננת לא נחבלה במועדון ולאחר שיצאה עם הנאשם החוצה, התנהלה ביניהם שיחה שבתחילתה היתה רגועה, מלווה בסיגריה:
כיצד אפוא נגרמו החבלות למתלוננת?
כיצד ניתן לקבל את הטענה הלא-סבירה, לפיה המתלוננת תלשה לעצמה שערותיה וחבלה בעצמה, ליד שוטרים שלא תיעדו זאת (אף שרשמו דו"חות)?
אני נותן אפוא אמון מלא בגרסת המתלוננת, שמסרה עדותה מבלי שניסתה להשחיר את פני הנאשם ודוחה את גרסתו הלא-אמינה של הנאשם. עדותה של מריסל אינה מעלה ואינה מורידה לגבי ההתרחשות מחוץ למועדון, כאמור לעיל.
אפילו תיחשב עדותה של המתלוננת כעדות יחידה, די באמור כדי להצדיק הרשעתו של הנאשם.
אני קובע אפוא כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר ומרשיע אותו בעבירה של תקיפה חובלנית של בת-זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.