הכרעת דין בתיק ת"פ 35965-09-10 - פסקדין

מבוא

1.              ביום 19.9.10, בסמוך לשעה 20:45, על כביש 57 וכ- 20 מ' מערבית לצומת בית-ליד, נהג הנאשם ברכב מסוג "אאודי" מ.ר. 91-116-62 (להלן: " הרכב"), לכיוון העיר נתניה, כשבמושב הנוסע שלידו יושב הנאשם 1 (להלן: "איאד"). ארבעה בלשים - ה"ה מרקוביץ, פרינצ'י, פרכר וסירוטה (להלן ביחד: " הבלשים"), כרזו לנאשמים באמצעות מערכת כריזה וסימנו באמצעות אורות מהבהבים כחולים ובידיהם על מנת שיעצרו את הרכב בצד הדרך.

אז, זרק איאד מידו הימנית, דרך החלון הקדמי הימני של הרכב, כפפת גומי ובתוכה סם מסוכן מסוג "קוקאין" במשקל של 19.93 גר' נטו, כשהוא מחולק לשתי מנות (להלן: "הסם המסוכן").

כך עולה מעובדות כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים.

איאד הודה בהחזקת הסם המסוכן במסגרת הסדר טיעון ודינו נגזר, בין היתר, לריצוי מאסר בפועל.

המאשימה טוענת כי שני הנאשמים החזיקו בסם המסוכן ו            כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7 (א) ו- (ג) רישא ו- 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973. הנאשם זוכה, מבצוע עבירות שיבוש מהלכי משפט והכשלת שוטר, לפי סעיפים 244 ו- 275 בהתאמה לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שנמחקו מכתב האישום וביוזמת המאשימה בסוף פרשת התביעה.

2.         הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי לא היה לו חלק בהחזקת הסם המסוכן, משלא ידע על הימצאותו בחזקת איאד באותה כפפת גומי, לא החזיק בה ולא השליכה. עוד ציין הנאשם כי הוא נעדר עבר פלילי.

הנאשם הוסיף וטען, כי איאד הודה שהסם המסוכן שלו, כי הוא זה שנהג ברכב ואין המדובר בכמות של סם מסוכן שהנה ברורה ונראית לעין, משהוחבאה ונמצאה בכיסו של איאד. עוד הפנה כי עצר את הרכב לבקשת "ניידת" שעברה בסמוך וכי במועד זה, הכניס איאד את ידו לכיס מכנסיו וזרק את הכפפה ובה הסם המסוכן. הנאשם הדגיש מפורשות, כדברי בא כוחו, כי היה ער להתרחשות זו בזמן אמת.

3.         בעתירתה להרשיע את הנאשם במיוחס לו, ביקשה המאשימה להסתמך על מוצגים שהוגשו בהסכמה - ת/1-ת/30, חלף חקירות עדי המאשימה.

4.         במבוקשו לעורר את הספק הסביר במיוחס לו, הסתמך הנאשם על עדותו שלו ועל עדות איאד.

5.         אין חולק בין הצדדים באשר לשעת האירוע, זהות הנוכחים ברכב, תפקיד הנאשם כנהג, תפקידו של איאד כנוסע, זריקת הסם המסוכן מהרכב על ידי איאד ועצירת הרכב על ידי הנאשם, שהתבקש לכך על ידי הבלשים.

במוקד הדיון ניצבת השאלה, האם מפגשו של הנאשם באיאד ונסיעתם המשותפת ברכב ובו הסם המסוכן, מאפשרים היתכנות לאפשרות סבירה אחרת לקרות האירועים, לבד מזו המפלילה את הנאשם.

6.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, נסיבות העניין ואותות האמת שנגלו במהלך הדיון, שוכנעתי כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. התרשמתי כי הנאשם כשל בהצגת גרסה מהימנה וסבירה, המתיישבת עם אדנים של עובדות והיגיון, שתלמד נוכחות תמימה מטעמו ברכב בזמן ובנסיבות, כטענת ההגנה.

שוכנעתי כי נוכחות הנאשם ברכב נועדה לאפשר לאיאד להמשיך ולהחזיק בסם המסוכן, מהלך הסעתו ברכב נותר תמוה ואין די בהסברים התיאורטיים שהעלה הנאשם, שהנם בגדר השערות קלושות שלא נתמכו בראיות.

הנאשם כשל בהצגת רקע סביר למפגשו באיאד, על יחסיהם העלומים. לא הובהר די הקשר בין השניים, שיצדיק נסיעתם המשותפת למימוש מטרות אישיות נטענות של הנאשם. הנאשם כשל בהצגת הסבר סביר לנהיגתו ברכב יחד עם איאד למטרה אחידה וסבירה, שתבהיר את שליטתו המלאה ברכב ובו אסיר משוחרר, שבכליו סם מסוכן.

הנאשם כשל בהצגת הסבר סביר לתהייה כיצד אדם צעיר בגילו, קבלן שיפוצים כטענתו, מבצע שליחויות ללא תמורה בעבור אחרים - בעל הרכב ורעייתו, המבוגרים ממנו בשנים רבות. לא הובהר די כיצד מצוי הנאשם בביתם של אלו, במשך כשבעה ימים בשבוע ומשמעות יחסיו עימם נותרה לוטה בערפל. אין מלפניי ולו ראשיתה של התחייבות בין הנאשם לבין אותם אחרים למתן שירותים, או ראשיתה של ראיה לתמורה שהתקבלה בגינם.

הנאשם כשל מלספק הסבר סביר לשימושו ברכב יקר הערך ששוויו כמיליון ש"ח, שאינו בבעלותו וברי שלא נועד מטבעו לשמש ל"שליחויות" שונות. לא הובהר כיצד רכב זה ניתן לנאשם, "ללא הסברים", כטענת ההגנה.

בעל הרכב - מר צ'ארלי אבוטבול, לא הגיע לבית המשפט למסור עדות אודות נסיבות מסירת הרכב לנאשם והקשר ביניהם המיישב זאת. בהעדר נתונים אובייקטיביים מכוחם ניתן ליצור את הזיקה ההדוקה הנטענת אליה מפנה הנאשם בינו לבין בעל הרכב - לא נמצא די באמירותיו  מן הפה אל החוץ.

ההגנה כשלה מליישב בין שלוש גרסאות שונות וסותרות, שנשמעו לעניין מטרת השימוש שעשה הנאשם ברכב בעת הרלוונטית. גם בהקשר זה לא הובא עד קריטי מטעם ההגנה - קבלן השיפוצים שנכח בבית הנאשם, כטענתו, על מנת לאששה או למצער ליישב את הסתירות העולות בהשוואת גרסאות ההגנה.