1. בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנני מודיע, בפתח הכרעת הדין, על זיכויו של הנאשם מס' 1, מהעבירה של הונאה בכרטיס חיוב אשר יוחסה לו בכתב האישום.
כפי שיפורט להלן, ראיתי להרשיע את שני הנאשמים ביתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
כתב האישום
2. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים כולל שני אישומים, כאשר באישום הראשון מיוחסת לנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") עבירת גניבה לפי סעיפים 383 + 384 + 29 לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין"), ואילו לשני הנאשמים יחדיו מיוחסות עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 וסעיף 29 לחוק העונשין. באישום השני מיוחסות לנאשמים שתי עבירות - קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 + 29 לחוק העונשין ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין.
בשלב הסיכומים, בקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשמת בסיוע לשוד בלבד, על פי סעיף 31 לחוק העונשין, ולא בעבירה המלאה. זאת מאחר ובתיק המקביל תוקן כתב האישום כנגד שותפתה של הנאשמת לעבירה, במסגרת הסדר טיעון, באופן שיוחס לה סיוע לשוד. הנאשמת כאן בחרה אמנם לנהל את התיק עד הסוף אך כיוון שמדובר באותה מסכת עובדתית, סבורה המאשימה כי מן הראוי להחיל דין דומה על שתי המעורבות.
3. בעובדות האישום הראשון נאמר כי עובר ליום 20.12.11 הכירה חברתה של הנאשמת, איילה עסל (להלן: "איילה") את המתלוננת, ש.מ, ילידת 1937 (להלן: "המתלוננת") בבית קפה בכרמיאל. במהלך היכרות זו התבררו לאיילה פרטי המתלוננת, לרבות כתובתה והעובדה כי היא מתגוררת בגפה.
בשעות הערב של יום 20.12.11 הגיעה הנאשמת יחד עם איילה לביתה של המתלוננת בעוד הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") ממתין להן בחוץ. במהלך הביקור, נטלו הנאשמת ואיילה את תיקה של המתלוננת, מבלי שזו שמה לב לכך, ללא הסכמתה ובכוונה לשלול את התיק שלילת קבע. בהמשך, נסעו הנאשמים ואיילה לבית ג'אן, שם השתמשו בכרטיס האשראי של המתלוננת לצורך תדלוק הרכב וכן רכשו "פקטים" של סיגריות. למחרת ביצעו הנאשמת ואיילה רכישות נוספות באמצעות כרטיס החיוב הגנוב באופן שסך כל השימוש בכרטיס הגנוב הסתכם בכ-2,000 ש"ח.
4. האישום השני מתייחס לאירוע שהתרחש כחודש לאחר מועד האירוע הראשון, בתאריך 21.1.12. במועד זה קשרו הנאשמים קשר יחד עם איילה ואחד, חאלד עבאס, (להלן: "חאלד") לשדוד את המתלוננת, אותה הכירו מהאירוע המתואר באישום הראשון. על מנת להוציא לפועל את הקשר, הגיעו הנאשמים יחד עם חאלד ואיילה סמוך לביתה של המתלוננת. הנאשם וחאלד פנו לעבר בית המתלוננת, ניסו לפתוח את הדלת באמצעות מפתח שהיה ברשותם מהאירוע הקודם ומשלא הצליחו, דפקו על הדלת בחוזקה ובהמשך הזדהו כשוטרים וביקשו מהמתלוננת לפתוח את הדלת. במקביל, המתינו הנאשמת ואיילה בתחנת אוטובוס סמוכה לבית המתלוננת במטרה להתריע בפני הנאשם וחאלד במידה ותגיע המשטרה או יחול שיבוש כלשהו בתכניתם.
המתלוננת בסברה כי מדובר בשוטרים, פתחה את הדלת. הנאשם וחאלד דחפו את הדלת ואת המתלוננת, הפילו אותה על הרצפה, ליפפו צעיף על פניה על מנת שלא תוכל לזהותם, ערכו חיפוש בבית ונטלו כסף מזומן וכרטיסים שונים. בזמן זה תצפתו הנאשמת ואיילה סמוך לבית המתלוננת.
בהמשך לאמור, כאשר הגיעה המשטרה לביתה של המתלוננת נמלטו הנאשם וחאלד דרך החלון ונעצרו בסמוך לבית. הנאשמת ואיילה עזבו את המקום ונעצרו מספר ימים מאוחר יותר. כתוצאה מהאירוע נחבלה המתלוננת בפניה.
5. יוער כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו שני הנאשמים בני זוג והתגוררו תחת קורת גג אחת. עוד יצוין כי הנאשם הנו אחיה של איילה וזו בת זוגו לשעבר של אחיו של חאלד.
לצורך הבהירות אדון להלן בנפרד בכל אחד משני האישומים.
האישום הראשון
6. המאשימה הציגה בפניי שתי הודעות שנגבו מאת הנאשמת - האחת מיום 24.1.12 (ת/10) והשנייה מיום 26.1.12 (ת/11).
בהודעותיה, ככל שהן מתייחסות לאירוע נשוא האישום הראשון, הודתה הנאשמת כי התלוותה לאיילה לביתה של המתלוננת, במועד הנטען. לדבריה, אמרה לה איילה כי היא רוצה לבקר את המתלוננת ואף ללון בדירתה. במהלך אותו ביקור ישבה הנאשמת במטבח דירתה של המתלוננת ושתתה קפה ואילו איילה יצאה מהדירה ואמרה לה כי מיד תשוב ואכן, היא חזרה לאחר חמש דקות. בחלוף זמן קצר אמרה איילה לנאשמת כי הן הולכות משם. עוד הוסיפה הנאשמת כי היא לא הבחינה בגניבת התיק של המתלוננת וכי לראשונה נודע לה על כך כשהיא ואיילה היו כבר ברכב. לדבריה, נסעו השתיים לבית ג'אן שם תדלקו את הרכב באמצעות כרטיס החיוב הגנוב ואיילה קנתה שני "פקטים" של סיגריות מסוגL.M לייט ופרלמנט. את ה- L.M לייט היא נתנה לנאשמת ואילו את הפרלמנט לקחה לעצמה. הנאשמת אישרה כי בהמשך רכשה באמצעות כרטיס החיוב הגנוב בגדים במרכז המסחרי בירכא, בסך כולל של כ-990 ש"ח.
לגבי חלקו של הנאשם באירוע זה, משנשאלה הנאשמת אם בזמן שהיו בבית המתלוננת המתין להם מישהו בחוץ, השיבה בשלילה. בהמשך, כשנשאלה באופן מפורש באם הנאשם המתין לה ולאיילה ברכבה בחוץ, השיבה "אני לא יודעת" (ת/10 ש' 28). מיד לאחר מכן, משנשאלה בשנית, ענתה "תומר לא המתין בהונדה" (ש' 34). לגבי הרכישות בירכא, שהיו למחרת היום, אישרה הנאשמת כי תומר ואיילה נסעו יחד איתה ברכב שלה, אלא שלדבריה, תומר נשאר ברכב ואילו היא ואיילה נכנסו לחנות.
7. בהודעתו במשטרה מיום 25.1.12 (ת/7) הכחיש הנאשם כי המתין לנאשמת ולאיילה שעה שנכנסו לגנוב את תיקה של המתלוננת וכי ידע אודות המטרה לשמה נכנסו השתיים לדירתה. בנוסף, הכחיש הנאשם כי יצא יחד עם הנאשמת ועם איילה למסע קניות באמצעות כרטיס החיוב הגנוב.
8. בעדותה בפניי, ובניגוד להכחשתה במשטרה, אישרה הנאשמת כי שעה שהיא ואיילה נסעו לביתה של המתלוננת, היה הנאשם ברכבה. לדבריה, במועד הרלבנטי נתגלע סכסוך בינה לבין הנאשם ולכן הוא נהג לישון ברכב. לגרסת הנאשמת, כפי שעלתה מעדותה בפניי, ישן הנאשם במהלך כל הנסיעה לביתה של המתלוננת, וגם כשחזרו היא ואיילה מבית המתלוננת, המשיך הנאשם לישון ולא הרגיש דבר עד שהגיעו לבית ג'אן.
אף הנאשם דבק בגרסה זו, לפיה הוא ישן ברכב ולא הרגיש דבר, לא כשהנאשמת ואיילה נכנסו לרכב ונסעו לביתה של המתלוננת ולא כאשר חזרו לרכב והמשיכו בנסיעה לכיוון בית ג'אן. לפי דברי הנאשם, בכל העת הזו הוא ישן ולא הרגיש דבר.