הכרעת דין בתיק ת"פ 32572-05-10 - פסקדין

לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בכך שבתאריך 28/7/09 ביציאה מבית החולים "בילינסון" , תקף את י.פ, הוא המתלונן, וזאת בעקבות ויכוח שפרץ בין אביו לבין המתלונן וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות.

המתלונן סיפר כי במועד הרלבנטי עבד בעבור הישבה בה שהה, הוא נהג לשהות ברחוב ולבקש מאנשים כי יתרמו לישיבה וכי את תרומתם זו לישיבה יתנו באמצעות הוראת קבע בבנק והחתים אותם על הוראות כאלה.

ביום האירוע עמד המתלונן במסגרת פעילותו זו בסמוך לגשר היציאה מבית החולים "בילינסון"

ועצר לשיחה גברת, בדיעבד הסתבר כי היא אימו של הנאשם. הגברת ביקשה בשלב מסויים של השיחה ביניהם לקרוא לבעלה אשר הגיע לכיוונו והשליך לעברו בקבוק של מים ואף דחף אותו. כמו כן היכה אותו הבעל באמצעות מקל בעוד האישה קרעה את הציצית שלו.  המתלונן תאר כי ניסה להסיט את הגבר ממנו וביקש כי יניח לו ולדבריו, הוא לא נגע בגבר.

עוד הוסיף כי הגבר הבהיר לו למתלונן כי הנה גם בנו יגיע למקום ולאחר כ-20 דקות הגיע הבן. במהלך 20 דקות אלה, ניסה המתלונן, כך לדבריו, להמשיך בפעילותו לשוחח עם אנשים נוספים.

המתלונן ציין כי משהגיע הבן - הוא הנאשם, למקום, הוא ניגש אליו ומייד תקף אותו באמצעות מכות אגרוף לפניו וכך נפלו שתיים משיניו למעלה ושתיים למטה.

המתלונן סיפר כי הנאשם היכה אותו באגרוף לפניו כוך הוא נפל אל הקרקע ובזמן זה, היכה הנאשם את אבינועם במכה לפניו ואותו בבעיטות לפניו, לאוזנו ולצד גופו.

המתלונן הבהיר כי אבינועם הוא אבינועם צוברי העובד עימו, אך חושש להעיד.

עוד סיפר המתלונן כי בעקבות האירוע פנה לבית החולים לקבל טיפול ושניו קובעו למקומן, אך יחד עם זאת עד היום יש לו קשיים באכילה ובדיבור.

משהוטחה במתלונן טענת הנאשם כי משהגיע למקום הבחין באביו היושב כאשר הוא חבול וחולצתו קרועה ועל כן פנה אל המתלונן בשאלה האם תקף את אביו, השיב המתלונן כי בשקר מדובר וכי הוא זה אשר הוכה ואשר הציצית שלו נקרעה והוסיף כי אמו של הנאשם לא רק שקרעה מעליו את הציצית אלא אף ניסתה לחנוק אותו ואת אביו של הנאשם היה צורך למשוך מעליו וחרף ניסיונותיו להסיטו ממנו, לא חדל האב מלתקוף אותו.

הוטחה במתלונן טענת הנאשם כי בתום האירוע הוא נעמד על רגליו וצעק תודות לאל וכי הנאשם יטפל בשיניו. המתלונן הכחיש את הדבירם וציין כי אמר לנאשם כי לא יצליח להימלט וכי אכן יטפל בתוצאות מעשיו. הוא אישר כי שיניו נעקרו ממקומן ונזקקו לטיפול ממשי וכי לו אין כסף לכך ועל כן אמר לנאשם כי עליו לטפל בכך.

המתלונן ציין כי למיטב הבנתו ולאור פתק שהשליך האב מידו הרי שהאב יצא מבית החולים.

בחקירה הנגדית אישר המתלונן כי טרם האירוע עבד כמספר חודשים בעבור הישיבה ושכרו היה בקבלת אחוזים מהתרומות. הוא ציין כי אמו של הנאשם כיבדה אותו והקשיבה לדבריו עד אשר קראה לבעלה ו"הוא עשה את הבלאגן". המתלונן הבהיר כי לא מדובר היה בקבלת כסף מזומן אלא שהוא ביקש כי תחתום על הוראת קבע בסכום של 77 ש"ח כאשר התורם יכול לבחור את מספר הפעמים הרצוי לו לתרומה.

עוד אישר המתלונן כי בזמן שהוא שוחח עם אמו של הנאשם, הרי שהאב המשיך בהליכתו וכמעט שסיים את חציית הגשר ואזי קרא לאם ואמר לה דבר מה בשפה שאינה מובנת לו, כאשר הוא כולו עצבני ואף השליך לעבור בקבוק.

ב"כ הנאשם הטיח במתלונן כי הוא עלה אל הגשר ומשך משם את אבי הנאשם ותקף אותו כיוון שהלה אמר לאשתו לבל תחתום על הוראת קבע ואילו המתלונן הכחיש טענה זו וציין כי אין לו כל אינטרס לסחוט מאנשים וכי בזמן זה יכול היה להחתים עשרה אנשים אחרים.

המתלונן הכחיש כי קרע לאביו של הנאשם את החולצה או את השרשרת שעל צווארו ולדבריו לא הרים עליו יד. הוא חזר והדגיש כי האב השליך אליו בקבוק ותוך כיד כך ירד חזרה במדרגות הגשר לכיוונו ואז החל לתקוף אותו כאשר הוא הפציר בו כי יחדל ממעשיו אך לא הרים עליו יד וכן ציין כי תוך כיד אירוע זה אמר לו  האב כי כל הדתיים גנבים וכי הוא אחד מהם.

הוא שב והכחיש את כל הטענות שהוטחו בו על ידי ב"כ  הנאשם כי חבט באב או כי נגח בו וכיו"ב.

המתלונן הבהיר כי סיפר במשטרה כי קיבל בעיטות רבות מאוד ואזי היה בלחץ ובבית המשפט הבהיר כי בעיטה אחת קיבל מהאב בעת שירד במדרגות כפי שתאר ואת הבעיטות הנוספות קיבל מבנו - הנאשם.

המתלונן אישר כי הפתק של אבי הנאשם מבית החולים נשאר ברשותו וכך ידע גם על פרטיו המזהים. הוא הכחיש כי חטף מידו פתק זה וציין כי במהלך הדחיפות נותר הפתק בידו.