הכרעת דין בתיק ת"פ 28454-09-10 - פסקדין

כתב האישום והמענה לו

1.         כתב האישום מייחס לנאשמים תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר - עבירה לפי סעיף 382(א) + 380 לחוק העונשין. בנוסף לנאשם 1 מיוחסת גם תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380. 

על פי העובדות, ביום 1.2.2010 תקף הנאשם 1 את אחיו הקטין יליד 1993, (להלן: הקטין ו/או המתלונן) בכך שאחז בידו וברגלו והשליכו מבעד לחלון הדירה בקומה השלישית בבניין 703/5 באילת בה התגוררו הנאשם 1 הקטין ועוד אחד, שותף לדירה בשם אלכס. הקטין נפל על פרגולה שמתחת לדירה ומשם התגלגל לארץ. בהמשך נאשם 1 השתלשל מהחלון בעקבות הקטין ואילו נאשם 2 ירד במדרגות הבניין.  הנאשמים, אחזו בקטין וגררו אותו אל תוך חדר המדרגות ומשם לדירה תוך שהם תוקפים אותו בבעיטות בבטנו ובחלקים נוספים של גופו. כתוצאה ממעשים אלה נחבל הקטין חבלות בדמות שבר בשורש כף היד שטופל בגבס, סימני חנק בצוואר ודימומים. הקטין אושפז לטיפול והשגחה רפואית בבית חולים יוספטל באילת. 

2.         במענה לכתב האישום כפר הנאשם 1 במיוחס לו. אישר כי נכח במקום ובשעה, אישר כי קפץ מהחלון בעקבות אחיו הקטין בעוד נאשם 2 ירד במדרגות כדי לסייע לו להעלות את אחיהם חזרה לדירה גם אישר חבלות בשורש כף היד ודימומים, אולם הכחיש כי השליך את אחיו מחלון הדירה, לטענתו אחיו הקטין קפץ מהחלון או נפל באופן עצמאי ובכל מקרה יצא מהחלון ללא מגע פיזי ביניהם.

נאשם 2 כפר במיוחס לו, אישר כי נכח במועד ובשעה, אולם טען כי אחיו הקטין נפל או קפץ מהחלון על הפרגולה ומשם קפץ ביוזמתו אל הקרקע ונחבל. עוד אישר כי ירד במדרגות כדי לסייע לאחיו (נאשם 1) להעלות את הקטין לדירה על מנת לטפל בו.

טענות הצדדים

3.         התביעה מבססת עתירתה להרשעת הנאשמים על עדותן של 2 עדות ראיה; הגב' מריה פדרמן, עוברת אורח (ע.ת/7) והגב' חגית כהן, המתגוררת בשכנות לנאשמים (ע.ת/8);עדות הקטין אשר הוכרז במהלך עדותו כעד עוין, לאחר שהוסבה תשומת לבו לכך שעדותו אינה מתיישבת עם תוכן אמרותיו בבית החולים ובתחנת המשטרה והודעותיו הוגשו; עדותו של השוטר רפאל נידם אשר פגש במקום האירוע בעדות הראיה מריה פדרמן וחגית כהן, גבה הודעות מהן, פגש את הקטין בשכבו במיטה חבול ובוכה וערך דו" פעולה, השוטר דין רובין שאף הוא הגיע למקום האירוע ופגש את עדת הראיה מריה פדרמן והעלה את חלקו באירוע בדו"ח פעולה; החוקר טל שמחי שגבה את הודעות הקטין והנאשמים וערך מזכר; תיעוד רפואי של החבלות שנגרמו למתלונן. בנוסף עותרת התביעה ליתן משקל מפליל לשקרים של הנאשמים העולים לשיטתה לרמת סיוע לעדויות שבאו לפני בית המשפט.

המאשימה הגישה דוח פעולה מיום 2.2.2010 (ת/1), דוח פעולה מיום 1.2.2010 (ת/2), דוח פעולה של השוטר דין רובין מיום 2.2.2010 (ת/3), הודעת נאשם 1 (ת/4), הודעת נאשם 2 (ת/5), מזכר מיום 2.2.2010 (ת/6), הודעה שנגבתה מהמתלונן בבית החולים (ת/7), הודעת מתלונן במשטרה (ת/8), מכתב שחרור מבית החולים (ת/9), מפה ציורית (ת/10).

4.         ההגנה מצד נאשם 1 טענה לכשל בחקירת האירוע משום שלא נגבו הודעות עדים נוספים שהיו בדירה יחד עם עדת הראיה חגית כהן, והצביעה על סתירות ותמיהות העולות לשיטתה מעדויות התביעה. להגנתו העיד הנאשם ואלכס משצנוב שותף לדירה בה התרחש האירוע ונכח בשעת האירוע כמו כן הוגשו שרטוטים (נ2 /1 + נ/2).

ההגנה מצד נאשם 2 טענה כי אין לייחס מרבית ועיקר החבלות שנגרמו לקטין כתוצאה מנפילתו מחלון הדירה - לנאשם 1, שכן חלקו באירוע כמתואר בעובדות כתב האישום מתחיל למעשה רק באירוע השני ובחצר הבניין. באשר לחלקו של הנאשם 2 בתקיפת הקטין בחצר הבניין טענה ההגנה כי הנאשם 2 כלל לא יצא לחצר ועדותה של עדת הראיה הגב' מריה פדרמן הינה עדות יחידה המעלה שאלות רבות ולא ניתן לבסס עליה הרשעה. עוד טענה ההגנה לכשל בחקירת האירוע משום שלא נגבו הודעות עדים נוספים שהיו בדירה יחד עם עדת הראיה חגית כהן.

תמצית ראיות הצדדים

5.         מריה פדרמן העידה, כי בליל האירוע עשתה דרכה מעבודתה הביתה, אז שמעה צעקות מקומה שנייה של הבניין, הסתכלה וראתה בחור שגבו מופנה אליה ובחור שני עם פנים אליה, כשהבחור עם הפנים אליה לבש חולצה אפורה והשניים התווכחו ביניהם: "הבחור שהיה עם הפנים אליי תפס את הבחור שהיה עם הגב אליי, יד ורגל כמו שעושים אווירון לילדים - העיף אותו מהחלון של אותה קומה, יש פרגולה ואז מתחת החצר, הוא עף לפרגולה והחבר שהעיף אותו קפץ אחריו לפרגולה, הבחור שאותו העיפו קפץ מהפרגולה בניסיון לברוח לרצפה ושם נשאר שוכב, ואז הבחור שקפץ אחריו קפץ אחריו, והבחור שנפל נשאר שם והבחור שקפץ אחריו גרר אותו בידיים לכיוון השער שהיה שם ותוך כדי שהוא גורר אותו מישהו ירד מכיוון המדרגות ואת כל זה אני רואה תוך כדי הליכה. זה שירד במדרגות החזיק בו באחת מהרגלים ובעט בו בבטן, וזאת בזמן שהשני מחזיק בו בידיים. זה היה כשהייתי ממש  מולם, אחד מהם ראה אותי וצעק לי לעוף משם בשפה עברית ערבית, לא יודעת" (פרו' עמ' 18 שו' 14-22).  

בהמשך חקירתה מצביעה מריה על הנוכחים באולם "כן הבחור עם החולצה הוורודה, הוא זה שזרקו אותו (מצביעה על המתלונן). אם אני לא טועה, הבחור עם הקוקו זה הבחור שזרק אותו מהחלון (מצביעה על הנאשם 1)" (פרו' עמ' 19 שו' 6-7). מוסיפה ומתארת כי השניים יחד היכו באופן קשה את הקטין לאחר נפילתו ובכל חלקי גופו.

6.         חגית כהן שכנתם של הנאשמים מהקומה הראשונה בבניין בעדותה סיפרה כי בליל האירוע שהתה עם בן זוגה וכמה חברים בדירתה, שמעו רעש של נפילה מאוד חזק, רצו החוצה וראו את הילד השכן על הפרגולה של השכנה "ראינו אותו שוכב על הפרגולה ונורא נבהלנו, הוא קם  וירד מהפרגולה ואז דוד שלו, אח שלו, אני לא מבדילה ביניהם, הגיע, תפס אותו מהחולצה (מסמנת אחיזת צוואר החולצה בידיה )וגרר אותו מהחצר, כשפה כבר לא ראינו אבל שמענו אותו פשוט נכנס לחדר מדרגות. נכנסו חזרה לתוך הבית, פתחתי את הדלת לחדר מדרגות וראיתי אותו תופס אותו וממש בועט בו בצורה מאוד אכזרית. שאלתי אותה (צ"ל אותו ש.ש) מה קרה, הוא לא ענה ורק המשיך לדבר אליו בערבית, לצעוק עליו, אני לא מבינה ערבית כך שלא ידעתי בדיוק מה הוא אמר, אני רק זוכרת שהילד מאוד בכה וצעק. בשלב מסוים המכנסיים נפלו לו כי הוא גרר אותו, אני לא יודעת להגיד אם זה מהיד, מהכתף, מהצוואר, אני לא יודעת בדיוק... אבל אני זוכרת שהוא גרר אותו במדרגות, בעט בו בבטן וברגליים, הילד לא הפסיק לבכות ולצרוח" (פרו' עמ' 32, שו' 12-22).

השכנה חגית, לא יכלה במועד מתן עדותה 7.4.2013 להצביע באולם על אותו אחד שנפל ועל האחד שקפץ אחרי הנופל מהקומה השלישית, זאת משום חלוף הזמן ומגבלת ראייה ממנה היא סובלת,  אולם הוסיפה כי היא זוכרת בוודאות שאותו אחד שנפל היה ילד בן 16-17 ואותו אחד שבה לקחת אותו היה עם שיער קצת ארוך רזה וגבוה.

7.         השוטר רפי נידםהעיד כי עם הגיעו למקום האירוע פגש שתי עדות ראיה (עוברת האורח מריה פדרמן והשכנה חגית כהן) שלאחר תחקורן בשטח הבין שבני מיעוטים זרקו בן מיעוטים אחר מקומה שלישית וזה נפל על הפרגולה, אז ירדו במדרגות אליו, גררו אותו בחזרה לדירה תוך שבועטים ובכל חלקי הגוף. השוטר נידם הוסיף כי עת תחקר את אחת מעדות הראיה, היא הצביעה על אחד הנאשמים אשר הפנה אותו לדירה ועם עלייתו לדירה מצא את הקטין "... ראיתי בחור רועד, חבול במיטה, עם תחתונים לבנים"

8.        טל שמחי אשר גבה מהקטין שתי הודעות, בבית החולים ובתחנת המשטרה, גבה גם את הודעות הנאשמים, עדות הראיה ולמעשה ממרבית עדי התביעה - העיד כי עם הגיעו לבית החולים נמצא הקטין בטיפול רפואי והוא ואחיו נאשם 2 אשר שהה עמו התבקשו לצאת מתא הטיפול כשבתוך כך שם ליבו שנאשם 2 פונה לקטין ומדבר עמו בשפה הערבית וחרף בקשתו שלא יעשה כן חזר הנאשם 2 לתא הטיפול ולחש בערבית לאזנו של הקטין ובשל כך עוכב לחקירה.

9.        המתלונן עימאד פראח העיד בחקירתו הראשית כי הוא קפץ מחלון הדירה החוצה לאחר שאחיו נאשם 1 סטר לו ולא הרשה את יציאתו מהדירה, הוסיף כי אחיו סטר לו משום תלונות של שכנים בקשר עם רעש שהקים. לאחר קפיצתו גם נאשם 1 קפץ מהחלון ואליו הצטרף נאשם 2  "כל הזמן היה אומר לי להפסיק בסוף נתן לי כאפה, באתי לצאת מהבית, הוא לא נתן לי אז קפצתי מהחלון" (פרו' עמ' 21 שו' 28-30). ומלבד אותה "כאפה" בלשונו הוא לא הוכה על ידי אחיו, הוסיף כי הם כיום מתגוררים ועובדים יחד ואין כל בעיה בניהם.

המתלונן אישר בעדותו כי גרסתו לפיה הוא קפץ מהחלון נטענה לראשונה רק במועד עדותו בשלב זה טענה ב"כ המאשימה לשינוי מהותי בין עדות הקטין לבין הודעתו במשטרה ועתרה להכריז עליו כעד עוין ולהתיר חקירתו הנגדית. עיון בהודעות המתלונן מלמד על  שינוי מהותי בתיאורו כיצד זה עשה דרכו מחוץ לדירה דרך חלון הדירה שבקומה שלישית.