הכרעת דין בתיק ת"פ 27734-04-11 - פסקדין

1.           המאשימה מייחסת לנאשם בכתב האישום ביצוע שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). כתב האישום מחזיק שלושה אישומים - אישום אחד לכל אירוע איומים.

2.           הנאשם וגב' סוהד חאג' יחיא (להלן - סוהד) גרושים. סוהד מתגוררת בטייבה (להלן - הבית). גב' נסרין חאג' יחיא (להלן - נסרין) היא חברתה של סוהד.

לפי עובדות האישום הראשון, כחודשיים ימים עובר ליום 14.4.2011 פגש הנאשם את נסרין בטייבה, ואמר לה לא לעלות עם סוהד לרכב כי הוא הולך להתנקם בסוהד ולשים לה מטען ברכבה, ובכך איים על נסרין;

לפי עובדות האישום השני, ביום 8.4.2011 סמוך לשעה 20:00 התקשר הנאשם למכשיר הטלפון של סוהד ונסרין ענתה לשיחה. הנאשם אמר לנסרין - "את משחקת בדם שלך", וכן - "אם תמשיכי בקשר שלך איתה (הכוונה לסוהד) אני אתקע לך כדור בראש מול כל האנשים בטייבה, ואני לא מפסיד שום דבר ושום משטרה ואף אחד לא מפחיד אותי". בהמשך לאמור הגיע הנאשם לבית ואמר לסוהד שהוא רוצה להורגה;

לפי עובדות האישום השלישי, ביום 13.4.2011 סמוך לשעה 17:30 התקשר הנאשם למכשיר הטלפון של נסרין ואיים עליה באומרו - "את משחקת בדם שלך".

3.           הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בישיבת המענה טען, באמצעות ב"כ, כי כלל האירועים המתוארים בכתב האישום לא היו ולא נבראו. הנאשם אישר שפגש בסוהד, בנוכחות צד ג', אך לא השמיע באוזניה דבר איום, ולדבריו הרקע הוא טענתו שלו כי סוהד מסכנת את ילדיהם המשותפים.

במהלך ניהול המשפט התברר כי הנאשם מודה בכך שבמועד הנקוב באישום השני הגיע לבית ודיבר עם המתלוננת מעבר לדלת. לגרסת הנאשם, נזהר לא לאיים על המתלוננת, ורק אמר לה, בבכי וצעקות, שתרחיק את הילדים מנסרין, שכן האחרונה עלולה להשפיע עליהם לרעה. הנאשם התמיד בהכחשתו את האירועים המפורטים באישום הראשון והשלישי.

4.           מטעם המאשימה העידו סוהד ונסרין. הנאשם העיד להגנתו, וכן העידו מטעם ההגנה אביו עבד אל פתח, חברו ג'מיל והעובדת הסוציאלית מאיסון ג'בארה.

דיון והכרעה

5.           הנאשם היה נשוי לסוהד במשך 12 שנה. בני הזוג התגרשו לפני שלוש שנים ומחצה. הנאשם ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עקב תלונתה של סוהד. לדברי הנאשם בעדותו היה זה בעקבות איומי רצח שהשמיע כלפיה. לאחר שחרורו מבית האסורים, עמד הנאשם בקשר עם העובדת הסוציאלית מאיסון ג'בארה (להלן - מאיסון). הנאשם גילה דאגה רבה לילדיו, אשר הועברו למסגרות חוץ-ביתיות. חברותה של סוהד עם נסרין הייתה לצנינים בעיניי הנאשם. הנאשם פנה למאיסון על מנת שתסייע לו למנוע קשר זה. מאיסון אמרה לנאשם שאין ביכולתה להכתיב לסוהד עם מי לא להיות בקשר, אך לבקשת הנאשם שוחחה עם סוהד וזו הסכימה שביום בו היא רואה את הילדים לא תהיה בקשר עם נסרין.

הרקע המתואר לעיל אינו שנוי במחלוקת.

6.           עדת התביעה המרכזית הייתה נסרין. עדה זו לא העידה מרצון בבית המשפט, אלא רק לאחר שהוצא נגדה צו הבאה ונאלצה להפקיד סכום לא מבוטל להבטחת התייצבותה.

מהתנהגות זו של נסרין ניתן להסיק שתי מסקנות: האחת, שנסרין לא ביקשה להזיק בעדותה לנאשם, אלא להפך; והשנייה, הנלמדת גם מראיות אחרות שיפורטו להלן, היא שהופעל על נסרין לחץ מסביבת הנאשם לא להעיד נגדו.

7.           נסרין תיארה בעדותה את שלושת המקרים המפורטים בכתב האישום: במקרה הראשון פגשה בנאשם כאשר הלך במעלה הרחוב המוביל לביתה, והוא אמר לה לא להיכנס לרכב של סוהד משום שבכוונתו לשים בו מטען חבלה; במקרה השני ענתה נסרין לטלפון של סוהד בעת ששהתה בביתה של האחרונה, והנאשם, אשר זיהה את קולה, קילל אותה ולאחר מכן אמר לה שיתקע לה כדור בראש מול אנשים בטייבה; במקרה השלישי, התקשר הנאשם לטלפון של נסרין ואמר לה שהיא משחקת בדם שלה, וזאת לאחר שבעקבות המקרה השני התקשרה נסרין להורי הנאשם שינסו להרגיעו.

נסרין אף העידה כי הייתה עדת שמיעה לאיומים שהשמיע הנאשם באוזני סוהד כאמור באישום השני, שכן שהתה אותה עת בבית.

לאחר שנסרין וסוהד הגישו נגד הנאשם תלונה במשטרה, "זומנה" נסרין לביתו של עד ההגנה ג'מיל על מנת "לפתור את הבעיה". נסרין התייצבה כנדרש, ולאחר הפגישה ניגשה למשטרה וביקשה לבטל את תלונתה.

8.           ההגנה ניסתה לפגום במהימנותה של נסרין בכל דרך אפשרית. נאמר עליה כי היא מתערבת בלי הרף בקשר בין הנאשם לסוהד; כי היא היוותה השפעה רעה על סוהד משום שהשתמשה בסמים; כי היא מסכנת את ילדי הנאשם משום שהיא מסוכסכת עם משפחות פשע; ועוד. בכל אלה לא מצאתי ממש. שמעתי את עדותה של נסרין והאמנתי לדבריה. העדה מסרה גרסה עקבית. היא לא ביקשה להשחיר את פני הנאשם, אלא נצמדה לאירועי האיום עליהם נשאלה ולא הוסיפה מעבר לכך. נסרין לא הסתירה מבית המשפט דבר. היא הודתה בעדותה כי בעבר השתמשה בסמים מסוג אקסטזי, וציינה מיוזמתה כי בעבר ירו עליה במסגרת סכסוך וכמעט רצחו אותה. נתונים אלה אינם פוגמים בעיניי במהימנות העדה, אלא - נוכח פתיחותה של העדה - דווקא להפך.

9.           עוד נטען כי נסרין שיקרה כאשר העידה שבינה לבין סוהד אין קשר מזה שמונה חודשים. האסמכתא היחידה שהביאה ההגנה לטענה זו היא התרשמותו של ב"כ הנאשם, אשר ראה לדבריו את שתי העדות משוחחות ביניהן טרם הדיון שנקבע לשם שמיעת עדותה של נסרין. אלא שגם אם הדברים נכונים, אין בכך כדי לסתור את טענת העדה שלא עמדה בקשר עם סוהד בפרק הזמן שציינה - עד ליום העדות.

10.       ההגנה טענה גם לסתירות בין עדותה של נסרין לזו של סוהד ולקשיים נוספים בקבלת גרסתה. בחנתי טענות אלה ולא מצאתי כי מדובר בסתירות או בקשיים משמעותיים: