הכרעת דין בתיק ת"פ 27577-02-12

כללי:

1.         הנאשם והגברת ואבבה טרפה (להלן: "המתלוננת") היו בני זוג ונפרדו כשבועיים עובר ליום 12/2/12 עד לפרידתם הם התגוררו ברחוב הנביאים 14 בבת-ים.

2.         התביעה מייחסת לנאשם שני אישומים. מבחינה כרונולוגית האישום השני קודם לעובדות האישום הראשון.

            באישום השני נטען כי ביום 8/2/12 סמוך לחצות הנאשם המתין למתלוננת מחוץ לדירתה, כיוון שהמתלוננת החליפה את מנעול הדירה.

            כשהגיעה המתלוננת לדירתה הם נכנסו ביחד לתוך הדירה. התפתח ויכוח בין הצדדים הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר לה שיכול להרוג אותה ואם לא ימצא אותה בבית אז הוא יכול לבוא למקום עבודתה ולהרוג אותה.

            בגין אישום זה התביעה יחסה לנאשם עבירה של איומים לגבי סעיף 192 לחוק העונשין - תשל"ז 1977 (להלן: "להלן החוק").

3.         באישום הראשון נטען ע"י המדינה כי ביום 10/2/12 סמוך לשעה 17:30 הגיע הנאשם לבית הוריה של המתלוננת על מנת לקחת את מפתח דירתה של המתלוננת ולפנות את חפציו.

            הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר לה שיכול להרוג אותה.

            ביום 11/2/12 התקשר הנאשם לאחות המתלוננת, נאוה טרפה ואמר לה כי גם הוא וגם המתלוננת לא יהיו בחיים.

            התביעה טוענת עוד כי לפני ה-  11/2/12 כי התקשר הנאשם מספר פעמים למתלוננת ואמר לה שאם לא תהיה איתו שניהם לא יהיו.

            גם במסגרת אישום זה מיוחסת לנאשם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

4.         הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום למעט החלק הכללי לגבי מערכת היחסים בינו לבין המתלוננת.

המחלוקת:

5.         הסנגור טען בסיכומיו כי נוכח הסתירות בין עדויות עדי התביעה בינן לבין עצמם לבין עדויות אלה וההודעות במשטרה לא ניתן לבסס הרשעה על פי עדויות אלה.

6.         בחנתי את טענות ב"כ הנאשם והגעתי לידי מסקנה כי בנקודה השנויה במחלוקת דהיינו השמעת האיומים ע"י הנאשם, עדויות המתלוננת ואחותה הינן מהימנות.

7.         שוכנעתי כי דוח הפעולה שערכה השוטרת חנית קיכל ושתוכנו יפורט בהמשך משקף את הדברים שאמר לה הנאשם בתחנת המשטרה.

8.         לכל אלה יש להוסיף כפי שיורחב בהמשך כי הנאשם עצמו מסר הודעה שיש בה יותר מראשית הודייה לגבי המיוחס לו בכתב האישום.

ראיות התביעה:

9.         המתלוננת הגב' אבבה טרפה מסרה כי הייתה חברה של הנאשם במשך שנתיים והתגורר עמה בדירתה. היא נפרדה ממנו בסוף חודש ינואר 2012. העדה ציינה כי הנאשם אמר לה כי לא יעזוב אותה בקלות וכששאלה אותו למה הוא התכוון  אמר לה: "...אם לא תהי איתי לא תהי חיה ואני לא אהיה חי..". המתלוננת דרשה מהנאשם לבוא לקחת את החפצים שלו מביתה, הנאשם רצה שהיא תהיה נוכחת. המתלוננת לא הסכימה ואמרה לנאשם כי המפתח יהיה אצל אמא שלה.