1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) בחוק העונשין תשל"ז-1977, עבירה של גניבה לפי סעיף 384 בחוק ועבירה של איומים לפי סעיף 192 בחוק.
בסעיף 1 בפרק העובדות שבכתב האישום נטען שבתאריך 18.11.2010 בין השעה 10:00 לשעה 16:00 התפרץ הנאשם לבית הנמצא בבית חנינה החדשה בירושלים (להלן: "הבית") בו מתגוררים בני הזוג סביח, קשישים כבני 75, בכוונה לבצע גניבה.
הנאשם הגיע לבית שהיה ריק אותה שעה, פתח את דלת האלומיניום במרפסת הכניסה לבית, דלת שהיתה סגורה אך לא נעולה, עקר סורג חלון של פינת האוכל, נכנס לבית וגנב כסף בערך 20,000 דולר ותכשיטים מזהב בשווי של כ- 80,000 דולר.
בסעיף 2 בפרק העובדות נטען שבתאריך 12.01.2011 בשעות הערב נחקר הנאשם בתחנת המשטרה "שפט" בנווה יעקב, ובאותו זמן הגיעו לתחנה בני הזוג סביח שביתם נפרץ, האישה פנתה לנאשם וקיללה אותו והנאשם בתגובה קילל אותה וצעק לעברה "אני יודע איפה את גרה ואני עוד אגיע אליך, אל תדאגי" בכך איים הנאשם על הגב' סביח בפגיעה שלא כדין בגופה ורכושה בכוונה להפחידה.
2. בתשובה לכתב האישום, כפי שנמסרה באמצעות סנגורו עו"ד מ' יחיא, כפר הנאשם בכל עובדות כתב האישום, לרבות בסעיף 2 ביחס לאיומים.
3. ראיות התביעה כוללות את הודעות הנאשם שהוגשו בהסכמה [ת/1 ת/2], הודעות המתלונן מר סביח שהוגשו אף הן בהסכמה [ת/3, ת/4], כמו כן הוגשו בהסכמה תמונות המתעדות את המתלוננת עונדת את התכשיטים [ת/5], עדויות המתלוננים, עדות השוטר-חוקר רס"ל אדם אבו חלא (להלן: "
אדם"), מזכר שאדם ערך [ת/6], עדות השוטר - חוקר רס"מ פלאח גאונמה (להלן: "
גאונמה"), עדות מומחה מוסמך לזיהוי טביעות אצבע במשטרת ישראל רפ"ק אלי דיין (להלן: "
דיין") אשר ערך את חוות הדעת שהוגשה [ת/7] ועדות טכנאי מז"פ חוקר זירה רס"מ אבינועם איליה (להלן: "
איליה") שערך את דו"ח העתקת טביעות האצבע מהזירה [ת/8].
4. הנאשם בחר להעיד במשפט, ומלבדו לא הובאו עדים נוספים ולא הוצגו ראיות כלשהן.
5. אין מחלוקת בין הצדדים, שהבית של המתלוננים נפרץ בתאריך 18.11.2010 ונגנב כסף ותכשיטים. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת הזיהוי, מי הפורץ והגנב, ובשאלת שווי הרכוש שנגנב [עמ' 6 למטה].
6. בשלב הזה של הדיון, לאור הראיות, העדויות והתרשמותי מהן, והעובדות שאינן במחלוקת, אני קובעת, כי התביעה הוכיחה מעל ספק סביר את אשמתו של הנאשם.
ראשית, המתלוננים בעדותם הותירו רושם אמין ביותר, להבדיל מעדות הנאשם, אשר נשמעה מגמתית ומתוכננת בעדות הראשית הקצרה, ולא סדורה ומבולבלת בחקירה הנגדית. ניכר מדבריו שעסקינן באדם מתוחכם, שההליך הפלילי אינו זר לו.
שנית, אין חולק שהבית נפרץ ביום חמישי בשבוע 18.11.2010 בין השעה 10:00 לשעה 16:00, באופן המתואר בעובדות כתב האישום, "
...הגיע לבית...פתח את דלת האלומיניום במרפסת הכניסה לבית...עקר את סורג החלון המוביל אל פינת האוכל...", וכפי שהעיד במשטרה בנם של המתלוננים הגר עימם "
נעקר סורג של חלון ונגנב כסף של אימא שלי וזהב...זה היה בחדר שינה של הורים. כל הבית היה הפוך" [ת/3], וכפי שהעיד מר סביח האבא [עמ' 7 בפרו'].
שלישית, הראיה המרכזית הינה חוות דעתו של דיין, לפיה מעתקים של טביעות אצבע שנמצאו בבית המתלוננים, על מסגרת חלון הזזה, שמשת חלון הזזה, ומגירה בחדר שינה, זהות לטביעות האצבע וחלקים מטביעת כף יד ימין של הנאשם [ת/7]. חוות דעתו של דיין לא נסתרה בראיה אחרת ולא בחקירה נגדית.
הסנגור עו"ד יחיא טען שאין לסמוך על חוות הדעת ויש לפסול אותה משום שדיין לא ניהל יומן רישום הפעולות שעשה "בזמן אמת" כלשונו, ולא ניתן לסמוך על דבריו בין השאר גם משום שהוא לא התייחס בעדותו לטביעת האצבע שנמצאה על גבי המגירה בחדר השינה. בנוסף, לא הוגשה הראיה הטובה ביותר, היינו המקור של טופס ההטבעה של הנאשם ושל המעתקים שלקח איליה, ולכן מתעורר ספק גם ביחס לעדותו [עמ' 36 - 38 בפרו'].
אין בידי לקבל את טענות הסנגור, כפי שאפרט בהמשך. יודגש, אין כל טענה לטעות במספר המעתקים אל מול מספר הבדיקה, טעות סופר או כל כיו"ב, השוללת את המסקנה בחוות הדעת. הנאשם גם לא טען לגישה חוקית לבית המתלוננים, ואישר בעדותו שלא ביקר בו "
לא, לא עשיתי להם משלוח אוכל", "
לא. אף פעם לא הייתי שם, יכול להיות שהייתי בבית אחי שזה ליד הבית שלהם" [עמ' 32 בפרו'].
איליה העיד בבית המשפט על נטילת המעתקים מזירת האירוע בבית המתלוננים ועריכת הדו"ח ת/8. מדובר בחוקר זירה ותיק ומנוסה "
משמש בתפקיד מזה 18 שנה". לדבריו הוא ביקר בבית בתאריך 18.11.10 צילם את הזירה והעתיק טביעות אצבע ועקב נעל "
בזירה הזאת העתקתי 6 מעתקים הן ממסגרת חלון ההזזה שנפרץ, הן משמשת חלון ההזזה
שנפרץ, ממגירת חדר שינה הורים שהיתה נעולה ונפרצה על ידי הפורץ וכן ממחשב נייד שהיה בבית והוזז ממקומו על ידי הפורץ...ערכתי הדו"ח צירפתי את המעתקים והעברתי למשוות ט.א. את הדו"ח בצירוף המעתקים" [עמ' 27 בפרו']. איליה אישר בעדותו שהמעתקים המצורפים לחוות דעתו של דיין אלה המעתקים המקוריים מהזירה "
זה מקור. ודאי. אין העתק" [עמ' 28 בפרו'].
איליה אף הסביר את שיטת העתקת הטביעות, כדי להבהיר לסנגור שטעה לחשוב כי מדובר בתמונות ולא ראיה מקורית [שם עמ' 28 למטה]. עדותו של איליה לא נסתרה בחקירה נגדית ולא בראיה אחרת ואין סיבה לא לקבלה. הוא הותיר רושם אמין, ואני דוחה את טענות הסנגור ביחס לאמינותו, טיעונים שנטענו בעלמא. עו"ד יחיא לא הציג תשובות סותרות של איליה, לא הוכיח פגם באופן לקיחת המעתקים, לא הציג ראיות ביחס להוראות קבע של המשטרה בנוגע להליך לקיחת המעתקים או כל ראיה אחרת לסתור ולקעקע את המעתקים שנלקחו, ואשר הוכח בעדות מהימנה שהם הם המקור. עו"ד יחיא גם לא שאל את איליה שום שאלה מהיכן בדיוק נלקחו המעתקים שצורפו לחוות דעתו של דיין, והאם יש התאמה בין המספרים המסומנים בהם לבין הדו"ח שערך ת/8. זו הימנעות מחקירה בנקודה מהותית, הפועלת לחובת ההגנה. אני קובעת, כי לא נפל כל פגם בלקיחת המעתקים מסורג חלון ההזזה בבית, מחלון המשקוף ומהמגירה בחדר השינה. איליה העיד שהעביר את הדו"ח והמעתקים למשוות ט.א. [עמ' 27, 28 בפרו']. נחה דעתי ללא כל ספק שאיליה עשה עבודתו נאמנה והמעתקים שהוגשו כראיה, יחד עם חוות דעתו של דיין, אלה מעתקי טביעות האצבע שנמצאו על גבי מסגרת חלון הזזה, שמשת חלון הזזה, ומגירה בחדר שינה, כמפורט בדו"ח מספר מ.ט.א. 2497/10 [ת/8].
דיין העיד בבית המשפט עדות מפורטת, עקבית ומשכנעת, והיטיב להסביר את חוות הדעת שנתן [ת/7]. היא נסמכת על מעתקים שנלקחו ממקומות שונים בבית, כמפורט בדו"ח שערך איליה מ.ט.א 2497/10 [ת/8], וגם על טופס הטבעה ידני בו מופיעה תמונת הנאשם חמעלה וחתימתו למטה. לפי חוות דעתו של דיין, טביעות האצבע שנמצאו בזירה כאמור לעיל, תואמות את טביעות האצבע של הנאשם, ונמצאו מעל 12 נקודות השוואה.
הוא מצא שטביעת אצבע המסומנת מס' 1, שנלקחה ממסגרת חלון הזזה פינת אוכל, זהה לטביעת קמיצה יד ימין של הנאשם ונמצאו 39 נקודות השוואה. טביעות האצבע המסומנות 2, 3, שנלקחו משמשת חלון הזזה פינת אוכל זהות לחלקים מטביעת כף יד ימין שבטופס ההטבעה. טביעת האצבע המסומנת 5 שנלקחה ממגירת חדר שינה הורים, זהה לטביעת אגודל יד ימין שבטופס, ונמצאו לגבי כל הנ"ל "
הרבה מעבר ל-12 נקודות השוואה" [עמ' 21, 22, 23 בפרו'].
בחוות הדעת ציין דיין כי הטביעה הנוספת המסומנת 4 (לפי הדו"ח ת/8 נלקחה ממסגרת חלון הזזה ימני פינת אוכל), אינה ניתנת להשוואה ואילו הטביעה המסומנת 6 (לפי הדו"ח ת/8 נלקחה ממחשב נייד) זהה לבעל גישה חוקית, סביח (המתלונן).