ביום 18.10.2011 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד , עבירה לפי סעיף 402 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
להלן תאור עובדות כתב האישום:
ביום 11.10.11 בשעה 01:50 לפנות בוקר או בסמוך לכך, עסק(ה) ד.א. (להלן המתלונן) במתן שירותי מין, ברחוב גליל פינת השרון, באזור התחנה המרכזית הישנה בת"א. המתלונן החזיר עודף ללקוח והחזיק בידיו סכום של 500 ש"ח .
בסמוך לכך, התקרב הנאשם למתלונן ונטל את כספו מידיו, תוך שהוא תוקף אותו באמצעות חפץ חד, ובהמשך השליך בקבוק ריק לעברו, מתוך כוונה למנוע ממנו לרדוף אחריו. כתוצאה מהתקיפה, נגרמה למתלונן פציעה ברגלו השמאלית.
פרשת התביעה
בפני ביהמ"ש העידו 4 עדי תביעה ביניהם שלושה שוטרים והמתלוננת.
להלן תמצות עדויותיהם:
ע.ת.1- מירית זנזורי
העדה משרתת כסיירת במרחב יפתח. העדה ערכה דו"ח פעולה אודות הארוע שסומן ת/1. בעדותה הראשית תארה כי לאחר שהופנתה לאזור תחנת לוינסקי ע"י מפקד התחנה, תוך כדי נסיעה זינקה לעבר הניידת קוקסינל בעודה נסערת ובוכיה ואמרה לה : "הוא שדד אותי". לפי העדה היא ביקשה מהמתלוננת לעלות לניידת ולסייע בחיפושים אחר התוקף. " סרקנו את האזור אך לא איתרנו את החשוד, זה היה בסביבות 02.00 שאלתי אם היא זקוקה לטיפול רפואי, והיא לא רצתה בטיפול, ביקשתי שתבוא לתחנה כדי להתלונן, והיא התעצבנה מאוד, היא יצאה מהניידת תוך כדי נסיעה איטית, ואמרה שלא רוצה מאיתנו שום דבר. אמרתי לה שאם היא תראה אותו שוב שתתקשר ונגיע. דיווחתי באופן ישיר למפקד, פנים מול פנים. היא תיארה את החשוד - כהה עור, מוצא סודני, לבש חולצה עם פסים כחול, אדום, לבן. חלפו כשעתיים, התקבל אירוע מהמוקד, קיבלתי קריאה מהמוקד, חשבתי שמדובר באותה מתלוננת, כי לפי הדיווח החשוד הגיע שוב למקום, אמרה שהיא רואה אותו, ושהוא עם קרש ושנגיע מהר. השדרנית אמרה מדובר בנערה עובדת ושהוא מפריע לה. הייתי באותה סביבה, הגענו לאחר כמה דקות, הבחנתי בה, היא שוב רצה אלי, ואמרה שהוא נמצא, יושב באיזה שהוא מקום, היא הלכה לכיוונו ואנו נסענו אחריה בניידת, היא הצביעה עליו, הוא ישב בפתח כניסת רציפי אוטובוסים בתחנה המרכזית הישנה, והיא ריססה אותו בגז פילפל שהיה לה, עוד לא הספקנו לרדת מהניידת, הוא רץ מהר לרחוב הראשי, איני יודעת מדוע הוא רץ אם הבחין בנו או מעצם הגז פלפל, צעקתי לו עצור משטרה, בעברית ובאנגלית, השותף שלי רץ אחריו ואני נהגתי. לא הייתי בקשר עין איתו. דיווחתי לניידות שיש בריחה של חשוד, השותף שלי אמר שהוא אבד קשר עין, סרקנו את הרחובות הצמודים לתחנה המרכזית, הגיעו מתנדבים, תוך כדי סריקות, צוות המתנדבים ביקשו שנגיע למבנה נטוש, כי הם חשבו שיש שם אדם שמתחבא, ראיתי בוודאות וזיהיתי את אותו אדם שישב במדרגות ליד הרציף והיא ריססה אותו, ראיתי בוודאות את בגדיו, כפי שהיא תארה אותו לראשונה, כשהגענו למקום העזוב, השותף שלי קפץ לתוך המקלט וגם זיהה אותו. עצרנו אותו. היה עליו כתמי גז על החולצה.
בזמן המעצר לא יכולה לדעת היכן המתלוננת היתה, גם היא פיטרלה כדי למצוא אותו.
היא היתה בזמן המעצר, ראתה אותו עצור.
בחקירתה הנגדית השיבה העדה את הדברים הבאים לשאלות הסניגור:
העדה תארה את המצב בו ראתה את הנאשם : " ראיתי את הנאשם יושב בין המדרכה של הרחוב שהוא פתוח לבין מדרגות המובילות למתחם הישן של הרציפים, שם המתלוננת ריססה אותו, הוא נשען.
העדה שרטטה את המתחם - ת/2 וסימנה ב X את המקום בו ישב הנאשם.
עוד הסבירה : " המתלוננת רצה אלינו מרח' הגליל לרח' סלומון, נכנסנו בניגוד לתמרור לרח' הגליל, והחשוד ישב על המדרגות בפתח הכניסה לרציפים הישנים. ברח' הגליל מול בית מס' 7. היא רצה לעברו, וריססה אותו בגז, והוא רץ, צעקתי לו שיעצור, נהגתי והשותף רץ אחריו. החשוד רץ מכיוון רח' הגליל, צפונה לרח' סלומון."
העדה הסבירה כי בסופו של דבר הנאשם אותר במקלט , השותף שלה נכנס לתוכו והיא עמדה בכניסה, לא הבחינה בנתינים זרים נוספים במקלט.
העדה התבקשה לתאר את אשר ראתה בשעה שהמתלוננת התיזה על הנאשם את הגז המדמיע וכך השיבה: " ראיתי את המתלוננת ניגשת לנאשם ומרססת אותו, היינו בתוך רח' הגליל, נכנסנו בניגוד לתמרור. הניידת עמדה במקביל למקום מושבו. ניידת המתנדבים היתה צמוד אלינו. כשהיא ריססה אותו הוא ישב, ואז הוא קם ורץ, לא ראיתי אם הוא ניסה לשפשף את עיניו, זה היה בשניות, הוא מיד נס. לא יודעת אם הוא ישב לבד, איני זוכרת, בדר"כ יושבים שם הרבה נרקומנים ויצאניות. לא זוכרת אם היה עם מישהו. ...אחרי שהיא ריססה אותו היא רצה אחריו, אני אישית איבדתי אותו מראייתי אחרי שניות, שותפי רץ אחריו, והיא רצה אחרי כולם, פירססתי כדי לצאת מרח' הגליל עם הניידת. צעקתי לנאשם עצור משטרה בשלב שיצאתי מהניידת לכיוון התא של הנהג. חושבת שהוא שמע אותי."
ע.ת. 2 - מר ששון נוהד:
העד הינו סייר במרחב יפתח. גם עד זה ערך דו"ח פעולה שהוגש לביהמ"ש וסומן ת/4 וכן שני מזכרים - ת/5-ת/6.