הרקע וההליך
1. הנאשם מואשם בעבירה של
תקיפת עובד ציבור בכך שבהגיעו ביום 3.12.09 למשרדי מחלקת ההנדסה בעירית מודיעין עילית שלא בשעת הקבלה ודפק על הדלת, אך לא הורשה להיכנס, המתין לכניסת אדם שהורשה להיכנס, נכנס עמו, וכשהמתלוננת הגב' סימה מרמורשטיין, עובדת ציבור, שהיתה בשבוע ה-28 להריונה, ניסתה למנוע ממנו להכנס לחדרה, מאחר ולא היתה זו שעת קבלת קהל, הנאשם דחפה בשתי ידיו וגרם לה למעוד.
2. ביום 7.3.11 בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי הגיע למשרדי מחלקת-ההנדסה בעיריה, אך טען כי תיאם את הגעתו מראש עם אדריכלית המשרד. כשנכנס אמנם הרים את קולו, אך לא צעק, וכפר כי דחף או תקף את המתלוננת.
ראיות המאשימה
3.
הגב' סימה מרמורשטיין המתלוננת, העידה כי עבדה במחלקת ההנדסה בעיריית מודיעין עילית, כאחראית על היתרי בניה והנפקתם. זמן מה לפני ארוע התקיפה דנן, הגיש הנאשם בקשה להיתר בנייה, אולם בשל בקשתו המסובכת וחריגות בניה בנכס, הטיפול בה לצורך הוצאת היתר בניה ארך זמן: "
היו שם הרבה חריגות בניה שנדרשו להם פתרונות מטבע הדברים ובגלל זה לקח יותר זמן" (ראה עמ' 3 ש' 19-21 לפרו').
4. כן העידה כי יומיים לפני הארוע נשוא כתב האישום, הנאשם הגיע למחלקה וכעס על מהנדסת העיר על שלא מקדמים את עניינו (ראה עמ' 3 ש' 22-24 לפרו'), וגם יום קודם לכן נהג כך, וביום שלמחרת בהגיעו לא בשעות הקבלה, הוא דפק בצורה מאד אגרסיבית בדלת אך לא פתחו לו אותה. ולאחר כמה דקות, כשהגיע חבר העיריה חיים מאיר ויזל, שדפק בדלת, פתחה לו המזכירה את הדלת, אך הנאשם נכנס יחד עמו. המתלוננת שחדרה פונה לרחבת הכניסה, קמה ממקומה כדי לסגור את דלת חדרה, אך הנאשם דחף את הדלת כדי להיכנס, וכשהמתלוננת בתגובה נעמדה מולו כדי שלא יוכל להתקדם לחדר הפנימי של האדריכלית, והבהירה לו כי אין קבלת קהל כעת ולא יוכל לקבל את השירות. הנאשם בתגובה כעס, צעק, דחף אותה בחזקה ביד, והיא נפלה על הקיר הסמוך, וכדבריה:
"הוא מאוד כעס, מלווה בצעקות, רצה להכנס בכל אופן נתן לי דחיפה מאוד חזקה ביד עמדתי ככה עם הידיים לצדדים והוא דחף אותי, נפלתי לקיר שליד".
ראה: עמ' 3 ש' 31-33 לפרו'.
חבר המועצה מר ויזל, והאדריכלית הגיעו לנאשם כדי לעצרו ממעשיו, והמתלוננת שהיתה בשבוע ה-28 להריונה, נכנסה כתוצאה ממעשי הנאשם להתקף חרדה קשה, כפי שתארה:
"...חבר המועצה... אולי אמר אני אקרא למשטרה, ואז האדירכלית גם קמה לקראתו, דיברה איתו וכעסה
ואני נכנסתי לסטרס, התקף חרדה כזה ורעדתי בכל הגוף. זה מאד השפיע עליי, כל פעם שהוא הגיע אח"כ זה היה עושה לי קוצר נשימה, קושי לנשום, שבועיים אח"כ הוא הגיע, היה לי איזשהו רעד לא ברור. האדריכלית היתה ועזרה לי. אז ביקשתי שיתנו לו צו הרחקה, אני לא יודעת מה נעשה עם זה, אחרי הפעם שראיתי שזה השפיע עליי לא טוב ביקשתי את זה.
ש. ספרי מה המצב שלך מבחינה ביולוגית באותה תקופה?
ת. הייתי בהיריון בשבוע 28, זה כנראה גם הוסיף להשפעות שלי אחרי זה, אם היה קורה משהו לעובר, אם הייתי נופל, זה היה ממש פסיעה מנפילה, אבל לא נפלתי, כשהוא דחף אותי.
(ההדגשות שלי א.ז.)
ראה: עמ' 4 ש' 1-8 לפרו'.
5.
מר חיים ויזל, העיד כי הוא
חבר מועצת מודיעין עילית, בהגיעו לבנין העיריה, ראה את הנאשם מנסה להיכנס, למרות שלא היתה שעת קבלת קהל, מר ויזל אמר לו כי אין קבלת קהל, והבהיר לו כי מאחר והוא חבר עיריה, נותנים לו להיכנס, אך
הנאשם היה מאד טעון,
התעקש להיכנס, וכשויזל נכנס לבנין, הנאשם נכנס יחד עמו, פנה לכיון חדר האדריכלית, וכשסימה קמה מכסאה וניסתה לעצרו, הנאשם דחפה וככדברי מר ויזל:
"
הוא ניסה להכנס לחדר בתוך חדר בחדר החיצוני יש את סימה ובחדר הפנימי יש את אתי הוא ניסה להיכנס אז
סימה קמה מהכיסא וניסתה לעצור אותו שלא יוכל להיכנס לאתי
,
אז נכנסתי ללחץ פחדתי שחלילה הולך להיות פה משהו כי זה היה נראה, אני אמרתי לנאשם "תרגע תרגע", הוא היה בקולות מאד חזקים, היה המון צעקות, רק הוא צעק, אמר אני רוצה היתר, אני לא זוכר מה המילים אבל היה צעקות,
היתר או רישיון, לא זוכר מה זה היה, סימה ניסתה למנוע ממנו להכנס לאתי, עמדה בדלת והחזיקה את הכסא (מדגים שתי ידיים באלכסון למטה)
והיה נראה שהוא הולך עוד מעט להכנס בכח, ניסיתי להגיד לו תרגע תרגע, וזהו. היא לא נפלה בסוף וברוך ה' זה נגמר ככה. הוא צעק וזה והוא יבוא פעם אחרת בשעות קבלת קהל.
ש. תאר את הרגע הספציפי הזה שבא במגע או מה שראית בדיוק..
ב"כ הנאשם: זו שאלה מדריכה.
ש. מה ראית, אם ראית, שהנאשם כפי שאתה אומר נכנס אל מעבר לדלת הכניסה אחריך.