הכרעת דין בתיק ת"פ 2377-07 - פסקדין

בתיק זה ניתנה הכרעת דין ע"י כב' השופט פרידמן - פלדמן ביום 10.10.11. הכרעת הדין ניתנה בהעדר הנאשם, לאחר שלא התייצב במועד שנקבע לשמיעת ההגנה. סיכומי המאשימה והכרעת הדין ניתנו בהעדר הנאשם. אציין כי הדיון בהעדר הנאשם נעשה לאחר שהנאשם עיכב והביא לדחיית הדיון פעם אחר פעם. גם לאחר הכרעת הדין נדחו הדיונים בפני מספר פעמים, כפי שעולה מהפרוטוקולים שבתיק. הרושם הברור הוא שהנאשם עשה כל שביכלתו כדי לגרום להתמשכות ההליכים ולא לאפשר לשמיעה סבירה של התיק.

בדיונים שהתקיימו בפני ביום 4.3.12 וביום 29.4.12 נדחה הדיון על מנת לאפשר לנאשם להמציא אישורים שונים מחברת החשמל. כמו כן מונה לנאשם סניגור, עו"ד אריאל הרמן, אולם הוא ביקש להשתחרר ושוחרר מהייצוג בתיק לאחר שהנאשם לא יצר עימו קשר. ביום 23.9.12 דחיתי את בקשתו הנאשם לדחות שוב את הדיון, אולם קיבלתי את בקשתו להעיד ולנהל פרשת הגנה. לצורך כך ביטלתי את הכרעת הדין של כב' השופטת פרידמן - פלדמן. הנאשם ואשתו העידו.

הראיות שהובאו מטעם המאשימה פורטו בהכרעת הדין המקורית ואציין כאן  את עיקריהן.

לנאשם מיוחסת עבירה של נטילת חשמל בגניבה, בבית משפחתו ברחוב הצבר במבשרת ציון, בראשית חודש אפריל 2006.

בתשובתו המפורטת לכתב האישום טען הנאשם ביום 26.4.10 כי במועדים הרלוונטיים לא היה כלל בביתו, אולם אשתו וילדיו היו בבית . לטענתו אדם אחר שאותו הוא מכיר ניסה לחבר את החשמל, לאחר שהסיק כי הדבר מותר לו בשל צו שניתן על ידי בית משפט בהליך אזרחי בינו לבין חברת החשמל. הוא הוסיף וטען כי כשהגיעו שוטרים לביתו לבדוק את התלונה מצאו שלא היה מחובר כלל לחשמל.

מטעם התביעה העיד רס"מ מנשה מזרחי שגבה את הודעת הנאשם ת/1. בהודעה הודה הנאשם שחיבר את הבית ל"פילר" של חברת החשמל. הנאשם הודה במפורש כי הוא גרם לחיבורו מחדש של החשמל מבלי לגרום כל נזק לארון החשמל. הוא הוסיף כי ניתן צו של כב' השופט סולברג בבית המשפט המחוזי בירושלים לחברו לחשמל. הנאשם הסביר כי פתח את ארון החשמל באמצעות ברגים שיש בארון, וכי החיבור בוצע בפועל על ידי חשמלאי מאבו גוש שאין לו את פרטיו.

אציין כי לא הוצג צו בית המשפט המורה על חיבור החשמל במועד הרלוונטי, וההפך מכך. המאשימה הציגה מספר החלטות שניתנו בבקשות שהגיש בבית משפט זה בהליכים אזרחיים שבו נדחו תביעותיו ובקשותיו של הנאשם נגד חברת החשמל ועובדיה (פסקי דין של כב' השופטת אביב בת"א 6493/05 ו- 4818/06, החלטה מיום25.4.06 בבש"א 1492/06). כמו כן הוגשה החלטת כב' השופט סולברג מיום 6.4.06 שבה לא התקבלה בקשת הנאשם להורות על חיבורו לחשמל.

עד נוסף מטעם התביעה היה מר טוביה חיים, עובד חברת החשמל, שהעיד על כך שהחשמל לבית הנאשם נותק בשל חוב, והוא ביקר במקום ומצא שהפילר נפרץ וביתו של הנאשם חובר לחשמל באופן לא חוקי, כשהוא מסכן את העוברים במקום.

בדין שהתקיים בפני לאחר ביטול הכרעת הדין העיד הנאשם. הוא טען כי התחברות לחשמל מצריכה ידע מקצועי ולו אין ידע כזה. הנאשם טען כי בבירור שערך לאחר המקרה נודע לו שאדם בשם שבתאי יוסף ביצע את החיבור כדי לסייע לאשתו ולידיו הקטנים שגרו בבית. לטענת הנאשם הוא עצמו לא התגורר בבית אלא בתל אביב, שם למד משפטים, ולא היה מודע לעניין (פרוטוקול עמ' 21). הנאשם טען כי החיבור שלא בידיעתו גרם לו סבל רב והוא היה מנותק מהחשמל במשך שנתיים ונדרש לשלם לחברת החשמל סכומים גדולים.

בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם דבריו בהודעתו במשטרה ת/1, שם הודה כי הוא עצמו פתח את ארון החשמל וחשמלאי ביצע עבורו את החיבור. הנאשם טען כי ההודעה נגבתה ממנו באופן בלתי חוקי (טענה שהועלתה לראשונה בשלב זה), ולא נתן הסבר לגופו של עניין לסתירה בין גירסאותיו. הנאשם נשאל כיצד ראו אור בביתו ביום 30.6.11, והשיב כי בבית היה גנרטור. גם טענה זו הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית, ואין לה זכר מוקדם יותר, כולל בהודעה במשטרה ובתשובת הנאשם לכתב האישום.

אשתו של הנאשם גב' אביגיל חיים העידה כי המשפחה התגוררה בבית ברחוב הצבר 15. לדבריה הבית נותק מחשמל, ונודע לה בדיעבד שניתנו צווים לחברו (הטענה בדבר קיום צו בית משפט לא הוכחה, כאמור לעיל). לדבריה שבתאי, שהוא חברו של הנאשם, החליט מתוך רחמים לחבר את הבית לחשמל. הוא פנה לחשמלאי שיחבר את הפילר. העדה ציינה שהנאשם היה באותה תקופה חולה מאד ולא יכול היה לבצע את החיבור (עמ' 24 שורה 2). העדה הוסיפה כי כל העובדות הללו נודעו לה בדיעבד ובזמן אמת לא היה לה מושג מה קרה. מכאן שאין כל משקל לעדותה. בהמשך נשאלה העדה כיצד היה חשמל בבית לאחר הניתוק. רק לאחר שהשאלה נשאלה שלוש פעמים העדה "נזכרה" שבבית היה גנרטור (עמ' 24 שורות 4-10).

העובדה שהן הנאשם והן אשתו נזכרו וציינו את דבר קיומו של הגנרטור בסיום עדותם, על אף שמדובר בעובדה רלוונטית ביותר שיש בה כדי להשפיע על התיק כולו, אינה מאפשרת לקבל טענה זו. נראה כי מדובר בניסיון מאוחר של הנאשם להסיר מעליו את האשמה ולתאם זאת עם העדה, שהיא אשתו ועל כן רחוקה מלהיות אובייקטיבית.

מכל האמור עולה כי הנאשם הודה במשטרה בכך שחיבור החשמל נעשה על ידי חשמלאי מטעמו. בעדותו העלה מספר הסברים סותרים. הוא טען שהחיבור נעשה על ידי מר  יוסף שבתאי, בניגוד לגרסתו הראשונה. כמו כן טען בדיעבד כי בבית היה גנרטור. הנאשם טען כי לא היה בבית בתקופה הרלוונטית כיון שלמד משפטים בתל אביב. אולם סביר להניח שאדם בעל משפחה וילדים קטנים יתגורר רב הזמן בביתו גם אם הוא לומד בעיר אחרת, כשהמרחק אינו גדול, ומכל מקום חזקה עליו שידע את המתרחש בביתו. טענת אשת הנאשם בדבר מחלתו אינה מתיישבת עם טענתו שלו בדבר מגוריו בתל אביב. טענה נוספת שהעלה הנאשם בדבר קיומו של צו בית משפט שהורה לחבר את החשמל בביתו לא הוכחה, וההפך מכך. המאשימה הציגה החלטות מהתקופה הרלוונטית שבהן נדחו בקשות הנאשם.

אציין כי הנאשם בסיכומיו לאחר תום פרשת ההגנה טען שלא ניתנה לו הזדמנות להזמין ולהביא את עדיו, וכן ביקש ארכה נוספת להציג הסדר עם חברת החשמל.

עניין ההסדר עם חברת החשמל עלה עוד בשלב מוקדם של הדיונים, כשהמאשימה הסכימה לוותר על המשך ההליכים אם הנאשם יציג הסדר, אולם הוא לא עשה כך עד תום שמיעת הראיות.

באשר לעדי ההגנה, בשל החשיבות שיכולה היתה להיות לעד שבתאי, ועל מנת לתת לנאשם את יומו בבית המשפט מעל ומעבר למתחייב, איפשרתי לנאשם להזמין את העד, אולם בשל הדחיות ובזבוז הזמן הרב שנגרם על ידי הנאשם, התניתי את קיומה של אותה ישיבה בהפקדה כספית של 1,500 ש"ח. הנאשם לא הפקיד את הכסף, כך שבסופו של דבר העדות לא נשמעה. נראה, איפוא, שהנאשם לא היה מעוניין לחשוף בפני בית המשפט את העובדות בנוגע למעורבותו של אברהם שבתאי.

לאור כל האמור אני מקבלת את ראיות התביעה, דוחה את הסברי הנאשם שאינם אמינים כלל, וקובעת כי הנאשם הוא שחיבר את החשמל לביתו שלא כדין. ככל הנראה החיבור עצמו בוצע על ידי חשמלאי בשל הסיכון שבכך, אולם היוזמה, הזמנת החשמלאי והאחריות לחיבור מוטלת על הנאשם.

אני מרשיעה, איפוא, את הנאשם בעבירה לפי סעיף 400(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה היום,  יב בשבט תשע"ג , 23 דצמבר 2012, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: