1. ביום 12.10.2011 הוגש לבית המשפט כתב אישום נגד הנאשמים, המייחס להם ביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה וסכין), על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין").
2. כתב האישום מייחס לנאשמים את העובדות הבאות: ביום 3.10.2011, סמוך לשעה 02:00 צעד המתלונן ברחוב דרך מנחם בגין לכיוון שד' רוטשילד בתל אביב. הנאשמים פגשו במתלונן והחליטו לשדוד את רכושו. הם היכו את המתלונן. נאשם 1 תלש את שרשראות הזהב שענד המתלונן ואיים עליו בסכין, ונאשם 2 חבט בפניו ונטל מכיסו ארנק ובו 1,800$ ו-324 ש"ח (להלן:
"הכסף"). בכתב האישום נטען עוד כי הנאשמים איימו על המתלונן שיהרגו אותו. לאחר מכן השניים נמלטו כשברשותם הכסף והשרשראות.
3. לפני שמיעת הראיות, הודיעו ב"כ הנאשמים והתביעה כי הגיעו להסדר טיעון, אולם הנאשמים חזרו בהם מהסכמתם להודות בכתב האישום המתוקן. בעקבות התפתחות זו החלטתי על קיום דיון על פי כתב האישום המקורי, וציינתי בהחלטתי כי: "גם אם בישיבה הבאה יבקשו להודות בעובדות כתב האישום, לא יקבל ביהמ"ש את ההודאה מחשש שההודאה אינה חופשית ומרצון ונועדה רק להשיג עונש קל יותר מהמקובל" (פרוטוקול דיון מיום 2.1.2012, עמוד 7 שורות 16-17).
עם תחילת הדיון שנועד לשמוע את העדים, הנאשמים ביקשו שוב לחזור בהם ולהודות בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת ההסדר המקורי. התביעה התנגדה לכך והחלטתי לדחות את בקשתם לאור התנגדות התביעה ומחשש שההודאה אינה חופשית ומרצון.
בעקבות החלטה זו באי כח הנאשמים ביקשו שאפסול עצמי מלדון בתיק. הבקשה נדחתה מהטעם שגיבוש עמדתי מבחינה עובדתית ומשפטית תוכל להיעשות רק לאחר שמיעת ההוכחות וכי טרם גיבשתי כל עמדה בתיק ואין חשש למשוא פנים. ב"כ נאשם 1 ביקש לדחות את הדיון לצורך ערעור, אך בקשתו, שנועדה להפסיק את הדיון, נדחתה.
בשלב זה, ביקשו באי כח הנאשמים להשתחרר מייצוג. חרף העובדה שדחיתי את בקשתם, הסנגורים נמנעו משיתוף פעולה בדיון ההוכחות, לרבות הימנעות מחקירת עדים ותגובה להודעות שהוגשו.
יצוין, כי בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשמים בעניין הפסלות (
ע"פ 754/12 פלוני נ' מ"י, לא פורסם (ניתן ביום 30.1.2012)).
סקירת העדויות
פרשת התביעה
4. להלן אסקור את עדויות התביעה והמוצגים שהוגשו לבית המשפט במסגרת פרשת התביעה.
5. עדת תביעה מספר 1: מריאנה מושאילוב- גבתה את הודעתו של נאשם 1 מיום 9.10.2011 (ת/1), עד תביעה מס' 2: אלון מלזר- גבה את הודעות נאשם 1 ונאשם 2 מיום 3.10.2011 (ת/2 ו-ת/3 בהתאמה). עד תביעה מספר 3: גבה הודעות נאשם 1 ונאשם 2 מיום 6.10.2011 (ת/7 ו-ת/8 בהתאמה).
6. כמו כן הוגשו לבית המשפט: עימות של נאשם 1 והמתלונן (ת/4), עימות של נאשם 2 והמתלונן (ת/5), עימות של נאשם 2 עם אחיו של נאשם 1 (ת/6). דו"ח פעולה (להלן: ת/9), דו"ח מעצר נאשם 2 ודו"ח מעצר נאשם 1 (ת/10 ו-ת/11 בהתאמה), לוח צילומי הקורבן (ת/12), צילום השרשרת (ת/13), דו"ח פעולה (ת/14), דו"ח פעולה מיום האירוע (ת/15), דו"ח שיחות ממוקד 100 (ת/16), דו"ח אירועים (ת/17), דיסקים של החקירות (ת/18).
7.
עד תביעה מס' 4: המתלונן
"ביום חמישי בערב בשעות הלילה, ב- 3.10.11, בסביבות 02.00, הייתי בקרבת ביתי במרחק של 500 מ', עברתי את הכביש, הבחור שיושב מולי - נאשם 1, הוא בא מולי, כשחציתי את הכביש, ונתן לי מכות בפנים, בידו הימנית אחז בסכין, ניסיתי להדוף אותו, היה איתו עוד מישהו שבא מאחורי, הוא התחיל להכות אותי בגב. לא דיברו איתי קודם, ישר התחילו להכות... ירד לי דם לאחר שקיבלתי מכות בפנים מנאשם 1, ראיתי שהוא מחזיק סכין, ניסיתי להתגונן, והתעמתתי איתו, התרכזתי שלא אדקר בסכין...
נאשם 2 הרביץ לי בגב, הוא ניסה להפיל אותי על הרצפה, אך הם לא הצליחו, הנאשם 1 משך לי בצוואר, היתה לי שרשרת, והוא תלש אותה ולקח, תוך כדי שהוא תלש לי את השרשרת, הוא אמר מילה בערבית שלא הבנתי, אך באותו זמן הנאשם 2, הכניס לי את היד לכיסי האחורי, היה לי בו כסף, 1,800 $ ו- 324 ש"ח, ויזה וקבלות על תשלומים. הם לקחו הכל. במהלך הארוע האלים, הייתי בתדהמה, הם אמרו לי "אני אהרוג אותך" כל אמר לי נאשם 1, ואמר לנאשם 2 "תמשוך אותו, תפיל אותו". אני אמרתי לו שאני מכיר אותו, ועשיתי לך טובה, ואתה לא צריך לעשות לי ככה. דיברתי על הטובה כשנתתי לו לאכול במסעדה כשהוא היה זקוק לאוכל... הסכין היתה סכין צבאית, שידית האחיזה בצבע שחור, על הלהב יש שיניים... לא תקפתי אותם. עשיתי הכל כדי להציל את עצמי, קיבלתי מכות קשות..."
המתלונן הכחיש שחסם לנאשמים את הדרך, תקף אותם, התחיל במכות או קילל אותם. אמר שבסך הכל רצה לחצות את הכביש ולא עשה דבר שיגרום להם להכות אותו. המתלונן אמר שסיפר את דבר השוד לחברו מספן.
עוד העיד המתלונן כי בנוסף לכך שהתלונן במשטרה, פנה גם לדוד אספומליה, אחיו של נאשם 1 (להלן:
"דוד") שאותו הכיר ממקום עבודתו בסופר. הוא הגיע יחד עם חברו, מספן טוקמוגוס (להלן:
"מספן"), וסיפר לדוד מה הנאשמים עשו לו. המתלונן אמר לדוד שיסגרו את העניין ביניהם, ולא סיפר לו שפנה למשטרה. מעשה זה נימק בכך שקשה לומר לאח שיסגיר את אחיו. לאחר זמן קצר דוד התקשר וביקש שיגיע כי הנאשמים אצלו. דוד ניסה לדבר אל ליבם ולהסביר שעדיף שיסגרו את העניין ביניהם מאשר לערב את המשטרה. כיוון שסירבו- המתלונן התקשר למשטרה. דוד ועוד בחור שאינו מכיר קראו לו לסופר והחזירו לו 1,300$ ואת השרשרת קרועה (פרוטוקול דיון מיום 22.1.2012, עמודים 16-19).
8.
עד תביעה מס' 5: מספן טוקמוגוס
מספן העיד כי המתלונן התקשר אליו בשעות הבוקר שלאחר השוד, סיפר שתקפו אותו, לאחד מהתוקפים היה סכין, ולקחו לו את הכסף. מספן ראה סימני תקיפה מתחת לעיניים של המתלונן והלך איתו למשטרה אך חיכה בחוץ. עוד מספר כי אחר הצהריים פגשו את הנאשמים אצל אחיו של נאשם 1, דוד, בסופר. המתלונן נכנס פנימה והוא חיכה לו בחוץ. כשנכנס לקנות סיגריות, ראה את דוד מוציא את הכסף. דוד ואדם נוסף העבירו למתלונן את הכסף והשרשרת (פרוטוקול דיון מיום 22.1.2012, עמודים 19-20).
פרשת ההגנה