1. סוזנה ודן קצ'ירו ואבנר מימון, מתגוררים בשתי דירות בבית משותף ברחוב הצלצל 4, מעלה אדומים ומסוכסכים משנת 2002. ביום 22.10.2012 כמה דקות לפני השעה 18:52 הועלה באש רכב פרטי מסוג ג'יפ סוזוקי מ.ר. 6345428 (להלן - הרכב) בו השתמשו סוזן ודן קצ'ירו (הרכב רשום על שם בתם). אין חולק כי יוסף עזוז הצית את הרכב. המחלוקת הינה האם עשה כן על דעת עצמו או בשליחותו של אבנר מימון, הנאשם.
2. העבירה המיוחסת לנאשם באישום הראשון הינה הצתה לפי סעיף 448(א) רישא + סעיף 29(א) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען כי בשל הסכסוך ביקש הנאשם מחברו יוסי עזוז לשרוף את הרכב ואף הדריכו לצורך זה. המועד נבחר כיוון שהנאשם נסע באותו ערב מחוץ לירושלים וסבר כי עובדה זו תהווה אליבי. עזוז הגיע למקום בו חנה הרכב, ברחוב הכינור 10 מעלה אדומים, מצויד בבקבוק דלק וסמרטוט, איתר את הרכב, שבר את החלון, הדליק בקבוק תבערה והכניסו לרכב וזה נשרף כליל ואף פגע ברכב סמוך. בסיום האירוע התקשר יוסי עזוז לנאשם ודיווח על שריפת הג'יפ, כפי שביקש ממנו הנאשם.
העבירות המיוחסות באישום השני הינן הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק. ביום 25.7.2012 הוציא בית משפט השלום צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על הנאשם (ועל סוזן ודן קוצ'ירו) לבצע הטרדות הדדיות במשך 180 יום. בכתב האישום נטען כי ביום 3.11.2012 בשעה 15:15 זרק הנאשם אבן לעבר חלון דירתם של קוצ'ירו ואמר לסוזן קוצ'ירו, כשהוא מפר הצו הנ"ל: " צריך עוד היום בלילה לזרוק סוכריות ואורז על הקבר שלכם, הרכב השלישי יהיה יותר חמור, תקליטו אותי. תביאו מומחים יותר גדולים להקליט ולצלם, קנית חופשי חודשי או עוד לא? התרגלת לאוטובוסים, יאללה תתחילי לנסוע באוטובוסים".
בתשובה לכתב האישום אישר הנאשם קיומו של סכסוך ארוך בין הצדדים, אישר כי הוא מכיר את יוסי עזוז, אך אינו יודע למי שייך הרכב שנשרף ומי השתמש בו, הכחיש עצם אירוע השריפה מחוסר ידיעה והכחיש כי דיבר עם יוסי בתאריך 22.10.2012. באשר לשיחה שלאחר אירוע השריפה, אישר כי הייתה כזאת אך היא לא נשאה אופי מיוחד. באשר לאישום השני, הוכחשו כל המעשים והדיבורים.
רקע דיוני ועובדתי
3. הסכסוך בין סוזנה ודן קוצ'ירו (להלן - המתלוננים) לבין הנאשם החל בשנת 2002 בשל בנייה ללא רישיון שבנתה בת זוגו של הנאשם. הסכסוך הוליד הליכים משפטיים שונים, יחסי שכנות קשים, התנכלויות ותלונות הדדיות רבות (עמ' 15, 20, 153-151, 167 לפרוטוקול). בשנת 2006 נשרף רכבם של המתלוננים, אך איש לא הועמד לדין בגין אירוע זה.
4. ביום 25.7.2012 התקיים דיון בבית משפט שלום בגין אחד מהפרקים הרבים של הסכסוך ובסופו ניתן צו הדדי על-פי חוק למניעת הטרדה מאיימת למשך 180 יום (ת/7).
5. לאחר שנשרף רכבם בשנת 2006, המתלוננים לא רכשו רכב ולא החזיקו רכב באופן קבוע, אך עשו מדי פעם שימוש בג'יפ הסוזוקי (הרכב) של בתם המתגוררת במודיעין. רכב זה היה בשימושם וברשותם מספר ימים, וביום 22.10.2012 לפנות ערב החנו אותו במרחק של מאות מטרים מביתם, במגרש חניה הסמוך לרחוב הכינור 10 במעלה אדומים (ראה ת/9). בשעה 18:52 התקבלה הודעה במכבי אש כי הרכב הוצת (ת/1), וכבר אין על כך מחלוקת.
6. ביום 22.10.2012 אחר הצהריים נסע הנאשם לאירוע בנתיבות וחזר לפנות בוקר. אין חולק כי בזמן ההצתה הנאשם היה מחוץ לעיר מעלה אדומים.
7. יוסי עזוז נחקר לראשונה במשטרה למעלה מחודש לאחר האירוע, בתאריך 28.11.2012, והכחיש כל קשר להצתה (ת/13). כך גם באמרה נוספת מיום כ"ט בנובמבר 2012 (ת/14). במהלך מעצרו הוכנס לתא מדובב, ודו-השיח הארוך בין עזוז לבין המדובב הוקלט ותומלל (ת/11). בעקבות דברים שנאמרו בשיחה עם המדובב מסר עזוז אמרה (ת/16 מיום 5.12.2012). תחילה עמד בהכחשתו אך לאחר שהושמע לו קטע מהשיחה עם המדובב, הודה כי הצית את הרכב ועשה כן כדי לעזור לחברו וזאת על סמך מידע שקיבל מאותו חבר לפני כמה שנים. באמרה נוספת מיום 6.12.2012 (ת/18) אמר עזוז כי הוא יודע על הסכסוך בין הנאשם לבין המתלוננים, אישר פעם נוספת כי ביצע את ההצתה, זרע רמזים, אך נמנע מלומר במפורש כי הנאשם ביקש ממנו לבצע ההצתה.
במהלך עדותו בבית המשפט שינה עזוז את גרסתו אמר כי שרף הרכב ביוזמתו, ללא קשר לאותו חבר וללא ידיעתו. עזוז הוכרז עד עוין והמאשימה ביקשה להגיש את אמרותיו, לרבות השיחה עם המדובב, על-פי הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות, ולהעדיפה על פני עדותו.
8. בתאריך 12.12.12 הוגש נגד יוסף עזוז כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום ההקראה, 27.12.2012, הודה בכתב האישום ככתבו וכלשונו ( ת/12). לענייננו אישר והודה עזוז בעובדות אלו, ולהלן הציטוט מכתב האישום: " בין אבנר מימון (להלן - אבנר), חברו של הנאשם [עזוז] , לבין ס.ק. (להלן - המתלוננת), קיים סכסוך שכנים הנמשך שנים רבות. במסגרת הסכסוך המתואר לעיל בסעיף 1 לכתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך בסמוך ליום 22.10.2012, ביקש אבנר מהנאשם לשרוף את רכב ג'יפ סוזוקי מ.ר. 6345428 (להלן - הג'יפ) שהיה במועד הרלוונטי לכתב האישום בשימוש המתלוננת". כאמור, הודה עזוז כי הצית את הרכב על-פי בקשתו של אבנר מימון - הנאשם.
עזוז הורשע ביום הודאתו ודינו נגזר לאחר שמיעת טיעונים לעונש בחודש יוני 2013 (ולפני עדותו בתיק זה) בלא שעזוז חזר בו או שינה את הודאתו.
9. בבית המשפט העידו המתלוננים סוזנה ודן קוצ'ירו; מנחם וצפורה עזוז הוריו של יוסי; המדובב; חוקרי משטרה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד. כמו כן הוגשו ראיות - מסמכים והקלטות - בעניין שני האישומים.
האם הוכח שהנאשם ביקש מיוסי עזוז לשרוף הרכב ובכך הפך למבצע בצוותא של העבירה?
10. עדותו של יוסי עזוז בבית המשפט נפתחה בהצהרה ביוזמתו כי שמע שהמתלוננת עיקלה לנאשם את חסכונותיו, לקח זאת באופן אישי שכן הנאשם " עובד כמו חמור" בשביל 4,000 ש"ח ויש לו שישה ילדים, ולכן " אמרתי אני שורף האוטו בלי שהוא ידע. הוא אין לו קשר לזה... הוא לא שלח אותי ולא כלום" (עמ' 64, שורות 20-16). עזוז הסביר כי הפליל את אבנר בחקירתו במשטרה לפי דרישת השוטרים שהבטיחו לו עונש קל (65). גרסה זו אינה עומדת במבחן פנימי, מבחן חיצוני, מבחן ההיגיון ובוודאי במבחן הראיות החיצוניות, כפי שיפורט להלן.
11. גרסת העד בבית המשפט אינה הגיונית. ראשית, קריאת עדותו בעמודים 75-65 מלמדת כי שינה טעמו, הסבריו וגרסאותיו כמה פעמים; שנית, עזוז העיד כי אינו חבר קרוב של הנאשם, ואם כך מדוע ישרוף רכב עבורו? (73); שלישית, עזוז הודה כי הקשר שלו עם הנאשם קלוש וכי היה בביתו לפני שנים (83), ואם כך מניין לו פרטים מעודכנים על הסכסוך ומצבו של הנאשם?; רביעית, עזוז לא יכל להסביר מנין ידע על הרכב של השכנים והיכן הוא חונה, ולדבריו " פתאום" ראה הרכב (עמ' 72) והחליט להפתיע את הנאשם.
12. המתלוננים לא החזיקו רכב באופן קבוע, וכאמור עשו לעיתים שימוש באותו רכב של בתם. הם העידו כי יום לפני המקרה, קרי 21.10.2012, הנאשם ראה אותם ברכב (עמ' 13). הנאשם אישר עובדה זו (בניגוד לאמרתו במשטרה) (פרוטוקול עמ' 155-154).
המתלוננים העידו כי בבוקר שלמחרת ישבו ברחבת החניה ליד הרכב השרוף, הנאשם הגיע תוך נהיגה למקום, הוציא הראש מהמכונית והחל לחפש בחניה, וכאשר ראה לפתע את המתלוננים, מיהר לנסוע מהמקום. הנאשם אישר גם עובדה זו (עמ' 155-154). קרי, לנאשם הייתה ידיעה בזמן הרלוונטי שיש למתלוננים רכב והיכן החנו אותו.