הכרעת דין בתיק ת"פ 21950-09-10 - פסקדין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בכך שבתאריך 4/7/10 בחדר השינה שבביתם תקף את אשתו - המתלוננת .

פלונית היא המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי היא נשואה לנאשם מזה כעשרים וחמש שנים ולהם ארבעה ילדים משותפים.

לדבריה, ביום האירוע, מוצ"ש, בלילה בשעה 03.00 לערך בעודה ישנה, משך הנאשם את השמיכה ממנה, משך בלחיה וניער אותה בחוזקה מספר פעמים, אחז בזרועותיה והחל לנער אותה, אזי הצליחה לעצור בו ולהרחיק אותו. לאחר מכן ישב לידה ודיבר בכעס כעשרים דקות. למחרת , כך תארה, חיפשה אצל הנאשם הבעת חרטה, אולם משהבחינה כי אין אצלו כל ירידה ברמת הכעס, פנתה ביום שני אל המשטרה בהגשת תלונה.

המתלוננת סיפרה כי בשל תקריות קודמות פנתה לערוצים אחרים בעבר לעיריה ולפסיכולוגית, אלא שהנאשם לא היה מוכן לשתף פעולה על מנת למצוא פתרון. בעבר אף אמרה לו כי תגיש נגדו תלונה בתקווה כי הדבר ירתיע אותו, אולם לא כך כקרה. המתלוננת ציינה כי האירועים התרחשו אמנם לעיתים רחוקות, אך רמת הכעס עלתה ועל כן פנתה אל המשטרה.

המתלוננת הסבירה באשר למערכת היחסים הנוכחית שלה עם הנאשם כי מדובר בכעסים מילוליים ולעיתים שתיקות ארוכות, כעסים על קרובי משפחה שלה וסוג של אלימות חברתית, בניסיון למנוע ממנה קשרים חברתיים, אלא שמזה שלושה חודשים (טרם מתן עדותה) חלה תפנית והנאשם מתייחס אליה יפה מאוד , כפי שלא עשה שנים רבות ועל כן שקלה האם להגיע אל בית המשפט, אלא שמאחר שאינה שוגה באשליות והיא מבינה כי התנהגותו יכולה לחזור על עצמה, החליטה להגיע ולהעיד. 

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי לא צעקה במהלך האירוע וציינה כי אינה נוהגת לצעוק מאחר שהדבר אינו מסייע בידה ומה גם שהילדים היו בבית.

היא הוסיפה וציינה כי לא מדובר היה באלימות קשה אבל היתה זו אלימות. היא הצליחה, אמנם, לדחוף מעליה את הנאשם, אך הוא נקט כלפיה באלימות.

המתלוננת ציינה כי לאירוע זה לא קדם ריב מסויים ואינה יודעת מה הוביל את הנאשם להתנהגותו.

לאחר מספר שאלות נוספות של ב"כ הנאשם היא הוספה וציינה כי היו דברים נוספים עליהם לא סיפרה, אך לאירוע זה קדמו גם יחסי מין ומשנשאלה האם היו אלה יחסי מין בהסכמה, השיבה: "אולי, לא בהסכמה אבל לא בהתנגדות".

המתלוננת הבהירה כי על כך לא סיפרה במשטרה בשל אי נעימות. לדבריה, לאחר מכן וללא סיבה כלשהי תקף אותה הנאשם.

עוד אישר המתלוננת את דבריה שבמשטרה כי מכל תקריות העבר בינה לבין הנאשם זו היתה החמורה ביותר.

היא סיפרה כי לטעמה האלימות באה לידי ביטוי בכמה אופנים כגון אלימות חברתית, אך היא החליטה לפנות אל המשטרה בשל האלימות הפיזית שנקט לכפיה הנאשם.

אלימות חברתית לטעמה של המתלוננת היא המנעותו של הנאשם ללכת עימה לאירועים חברתיים ומשפחתיים  וכיו"ב, והעמדתה בשל כך במצבים לא נעימים.

באשר לאירועים שארעו לאחר אותו לילה, סיפרה המתלוננת כי למחרת ניסתה לפתוח בשיחה עם הנאשם, אלא שהוא סרב ופניותיה אליו לא הועילו ועל כן ומשהבינה כי האלימות אך גוברת פנתה אל המשטרה.

המתלוננת הוסיפה וחזרה על כך כי לאחר האירוע בלילה ישב הנאשם לצידה ודיבר בכעס משך זמן רב וכי היא אינה זוכרת  על מה שיבר . היא הבהירה לב"כ הנאשם כי אינה זוכרת את תוכן דבריו כיון שבמשך שנים התרגלה לשמוע ממנו תלונות שונות ומשונות נגדה ועל כן פיתחה מנגנון הגנה של התנתקות וחוסר הקשבה.

המתלוננת אישרה כי בשל מעשיו של הנאשם לא נותרו על גופה סימנים אך עם זאת ציינה כי סבלה מכאבים  וכי חרף העדרם של סימנים הרי שאחיזתו היתה בחוזקה.

הוגשה הודעתו של הנאשם  במשטרה. (ת/1)

בפתח ההודעה אישר הנאשם כי טרם כניסתו אל החוקר הוא שוחח עם המתלוננת והבין ממנה כי הגישה נגדו תלונה.

האזהרה שהופנתה כלפי הנאשם בפתח הודעתו שנגבתה ביום 5/7/10 כי הוא חשוד  בכך ש"אתמול" תקף את בת זוגו והחוקר אף הפנה אליו שאלה ראשונה: "מה קרה הלילה? "ועל כך השיב הנאשם: "זה קרה במוצאי שבת". ואז הבהיר "היה  ויכוח לא זוכר על מה וכלום לא קרה".  משהוטחה בו טענת המתלוננת, השיב הנאשם: "אין לי תגובה אני לא עונה".  רק לאחר שהחוקר הטיח בו כי שתיקה כהודאה, השיב הנאשם כי לא היה אירוע כזה. גם על שאלות נוספות סרב הנאשם להשיב, כדוגמת האם הם מטופלים ברווחה, האם הוא סובל מבעיות רפואיות או נפשיות, ולשאלה היכן הוא עובד, השיב: "מה אכפת לך היכן אני עובד? ".