הכרעת דין בתיק ת"פ 1833-09 - פסקדין

1.         החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

2.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379, בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק").

בכתב האישום, מיוחס לנאשם כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו הנאשם ובתיה גוטליב (להלן:"המתלוננת") נשואים זה לזו, וגרו בביתם המשותף שברחוב הבנים 43 בהוד השרון (להלן:"הבית").

בתאריך 10.3.09, בסמוך לשעה 00:15, ביקשה המתלוננת להיכנס לבית מבעד דלת הכניסה של הבית (להלן:"הדלת") שהייתה נעולה, ולפיכך הלמה על הדלת בחוזקה. מיד ובסמוך, פתח הנאשם את הדלת, וכשהמתלוננת נכנסה - הוא סטר ללחייה.

בנסיבות שלעיל, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.

3.         על עדי התביעה נמנו:

(1) ע"ת/1-בתיה גוטליב-המתלוננת (עמ' 5-18 לפרוטוקול).

(2)ע"ת/2-רס"ר ליאור בזאווי (עמ' 18-22 לפרוטוקול).

(1) ע"ת/1-בתיה גוטליב-המתלוננת -העידה כי הייתה נשואה לנאשם 38 שנים עד ליום 1.2.10, כאשר עד לגירושיהם גרו ביחד.

באותה תקופה, בסוף שנת 2008, היו בהליך גירושין. היא הגישה תביעה לחלוקת רכוש, והנאשם תבע גט בבית הדין הרבני (פרו' עמ' 5 ש' 11-18).

ביום האירוע הייתה אצל חברה שביקשה ממנה עזרה לסדר את הבית כי בתה ונכדתה היו צריכות להגיע. כשהייתה בדרך הביתה הסתכלה בשעון, והשעה הייתה בערך חצות כשהגיעה לביתה. היא ניסתה לפתוח את הדלת אך הדלת הייתה נעולה מבפנים עם מפתח. היא התחילה לדפוק, כי זו לא פעם ראשונה שזה קרה. היא הייתה דופקת והנאשם היה פותח, ואומר לה ששכח להוציא את המפתח (שם, ש' 19-23).

הפעם, התחילה לדפוק על הדלת, אך הנאשם לא הגיב. היא עלתה לדלת הראשית, כי הבית בנוי במפלסים כך שיש דלת ראשית ודלת שאינה ראשית, והתחילה לצלצל בפעמון, כי החדר בו ישן הנאשם צמוד לדלת הראשית.

היא התחילה לדפוק עם המפתחות, ולצלצל בפעמון בו זמנית. היה חורף, היא נעלה מגפיים ונלחצה מכך שעמדה בחוץ בקור (שם, ש' 24-26).

היא התחילה לצעוק לנאשם שיפתח את הדלת, אחרת תתקשר למשטרה. היא ידעה שהוא שומע אותה, כי הרעישה כל כך, שאי אפשר היה שלא לשמוע (שם, ש' 27-28).

היא שמעה שהנאשם פתח את הדלת למטה, רצה לנסות להיכנס, וברגע שניסתה להיכנס - הוא ניסה שוב לסגור. היא צעקה לו שהוא לא ינעל את דלת הבית שלה בפניה, עמדה בדלת, ואז הוא נתן לה סטירה.

מכיוון שהייתה עם הפנים לכיוון הדלת - חטפה את הסטירה לכיוון האוזן, ואז אמר לה הנאשם "עכשיו את יכולה ללכת למשטרה" (פרו' עמ' 6 ש' 1-4).

היא רצה למעלה לקומה שישנה בה, פתחה את הדלת, וצלצלה למשטרה. מהמשטרה שאלו אותה שאלות, והיא אמרה להם שהיא בתוך הבית, רעדה ופחדה (שם, ש' 5-6).

בחקירתה הנגדית, אישרה שהייתה אלימות בעבר, אבל לא כל כך חזקה. זה היה לפני הרבה שנים, והייתה נורמה כזו שזו לא אלימות לדחוף אותה לספה, לצרוח עליה עד שהעיניים שלו יוצאות מחוריהן והפנים מאדימות (שם, ש' 7-15).

הצעקות של הנאשם היו עניין קבוע, אז היא השתדלה להיות בשקט ובסדר, ואז הוא לא יכעס עליה.