1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.12.11 סמוך לשעה 20:30 פגש לאוניד שטיין (להלן:
"לאוניד", "המתלונן") את הנאשם בחדר המדרגות של בית הוריו של לאוניד ברח' תרשיש 512 בירושלים, שם עובד הנאשם כשוטף מדרגות. הנאשם אמר ללאוניד "שלום מותק", ולאוניד התרעם על פנייתו זו של הנאשם.
מספר דקות לאחר מכן הגיע לאוניד לביתו של הנאשם ברח' שוהם 525 בירושלים (להלן:
"הבית"), כדי לדרוש מהנאשם להפסיק לפנות אליו בצורה מעליבה. הנאשם פתח ללאוניד את דלת הכניסה והשניים נעמדו בחצר הפנימית של הבית. אביו של הנאשם ואדם נוסף קרבו אל הנאשם ולאוניד, אז החל הנאשם להכות את לאוניד ובתגובה דחף לאוניד את הנאשם. בהמשך לקח הנאשם בקבוק זכוכית (להלן:
"הבקבוק") והכה באמצעותו על ראשו של לאוניד. הבקבוק התנפץ על ראשו של לאוניד. בשל המכה שספג בראשו נפל לאוניד אל הרצפה ואז דקר אותו הנאשם באמצעות שבר הבקבוק שהחזיק בידו באזור בית החזה השמאלי והמשיך ובעט בלאוניד בכל חלקי גופו עד שלאוניד נמלט מהבית. כתוצאה מהמתואר לעיל נגרמו ללאוניד שני חתכים באזור הצלעות שעומקם כ- 3- 4 ס"מ וחדרו עד לדופן בית החזה. הוא נותח בהרדמה מלאה ואושפז למשך מספר ימים. כן נגרמו ללאוניד חבלות בפניו.
2. בתשובתו לאישום הכחיש הנאשם את המיוחס לו.
הנאשם אישר כי במועד הרלוונטי עבד בשטיפת מדרגות בבניין בו מתגוררים הוריו של לאוניד (להלן:
"הבניין"), וכי פגש את המתלונן בבניין במועד הנקוב בכתב האישום, בעת שהיה עם אחיו, ואמר לו "שלום מותק". אישר כי לאחר מכן המתלונן הגיע לביתו. לדברי הנאשם, המתלונן היה מצויד כנראה בחפץ חד. הוא פתח למתלונן את הדלת בעת שהוא אוחז בידו בטלפון סלולארי, ואז המתלונן הפיל את הטלפון מידיו וחתך אותו בידו. המתלונן החל להכות אותו באגרופים, תוך שהוא מנסה להימלט מהמתלונן לתוך הדירה. אביו פתח את הדלת, הוא נכנס והמתלונן אחריו כשהוא ממשיך להכות אותו באגרופים בראשו. תוך כדי כך, ממשיך הנאשם, הוא לקח בקבוק שהיה במקום והכה בראשו של המתלונן כהגנה עצמית, אך הדבר לא הועיל. המתלונן המשיך להכות ולהדוף אותו בראשו ובגופו עד לשובך יונים הקיים בתוך הבית, שם הוא נפל.
הנאשם כופר בכך שדקר את המתלונן. הנאשם לא כפר בחבלות שנגרמו למתלונן אך כפר בכך שהן נגרמו כתוצאה ממעשה פיזי כלשהו שלו.
ראיות המאשימה
3. המתלונן העיד וכן העידו אביו, אביו של הנאשם, הרופא שטיפל במתלונן בחדר המיון, ושוטרים שהיו מעורבים בחקירת האירוע.
4. המתלונן -
בן 35, מהנדס במקצועו, כיום עובד כמנהל מרכז בחינות בגרות. מתגורר באותו רחוב של הוריו אך בבניין אחר. אביו מכהן כוועד הבית בבניין.
ביום האירוע הלך לבקר את הוריו, וכשיצא החוצה מדירתם כדי לעשן סיגריה למטה, פגש את הנאשם, שעבד כמנקה חדר מדרגות בבניין של הוריו, ואמר לו שלום. הנאשם השיב לו בצורת עקיצה, בטון מעליב, לא זוכר בדיוק את המילים, משהו עם המילה "מותק" בסגנון מעליב. המילה הזו הרגיזה אותו כי כולם יודעים מה מסתתר מאחוריה, לדעתו מסתתר בה עלבון. לא כעס אך זה היה לו לא נעים, זה היה מעליב. יכול להיות שהוא גם ענה לנאשם שהוא לא מותק ושידבר בצורה נורמאלית, ובתגובה הנאשם צחק לו בפנים. מיד לאחר מכן השיחה הסתיימה והוא המשיך לרדת במדרגות.
הוא הלך לדירה שלו כדי להביא סיגריה, עישן ואז כשחזר לבניין של ההורים הוא רצה לדבר עם הנאשם אך לא ראה אותו וגם כשחיפש אותו מסביב לא מצא אותו, ולכן עלה לדירת ההורים. בהמשך הלך לביתו של הנאשם כדי לדבר איתו, כי הרגיש צורך לומר לנאשם שהוא לא צריך להתייחס אליו כמו אל חבר או קרוב משפחה ושידבר איתו יפה, כדי שזה לא יקרה בעתיד. מכיר את הנאשם מלפני המקרה ולכן ידע היכן הוא גר, הם גרים ממש קרוב. הלך אל הנאשם כשבכיסיו מפתחות ופלאפון.
הגיע לבית של הנאשם בשעה 21:30 לערך, דפק בדלת, והנאשם יצא כשהוא משוחח בפלאפון. לא זוכר אם היו שם מדרגות, זוכר דלת ברזל עם ידית שחורה. אמר לנאשם שהוא רוצה לדבר איתו, הנאשם ענה שיחכה לו עד שיסיים את השיחה, ואז הוא שם את ידו על הנאשם והוריד לו את הטלפון, לא במטרה להרים עליו יד אלא כדי להוריד לו את הטלפון כי הרגיש שזה לא במקום.
"אמרתי לו אני לא חבר שלך ולא קרוב משפחה שלך, ואם אני מדבר איתך בצורה מנומסת תענה לי באותה צורה, ואני לא רוצה לספוג ממך הקנטות" (עמ' 13). לא חושב שהיה שלב שהכניס את היד לכיס, אבל לא זוכר, בכל מקרה לא היה לו מה להוציא מהכיס כי היו בו רק פלאפון ומפתחות. הנאשם אמר לו: "בוא נסגור את העניין בפנים" והוא לא רצה, הנאשם התעצבן והתעקש שהוא ייכנס והוא לא חשד בכלום ולכן עשה טעות ונכנס. מדובר בחצר פנימית, מין פאטיו, לא יודע אם יש שם שובך יונים כי היה חשוך. לא פחד להיכנס לבית של הנאשם כי לא חשב שזה יכול להתפתח למשהו אלים. הנאשם פתח לו את הדלת והיה נראה עצבני. חושב שהנאשם נכנס עם הגב אחורה והפנים אליו וכך פתח את הדלת. בהתחלה הייתה ביניהם אלימות מילולית קצרה, אחר כך הנאשם התחיל לשלוח ידיים והוא הגיב באותה הצורה אך המכות לא היו אלימות אלא מכות כמו "של ילדים", הנאשם עשה לו תנועות מצחיקות עם הידיים והוא השיב לו בתנועות מצחיקות בחזרה. אז אבא של הנאשם הגיע וזה הסיט את תשומת ליבו, לא זוכר אם אביו של הנאשם ניסה לחצוץ ביניהם, וכשהסתובב חזרה לנאשם ראה שיש לנאשם בקבוק ביד והנאשם שבר לו אותו על הראש. חושב שליד אבא שלו הנאשם קיבל אומץ. בזמן הזה הנאשם קרא לעוד מישהו, לא יודע מי זה, כי אחרי שקיבל את המכה בראש היה מטושטש והיה גם כמה שניות ללא הכרה, חושב שקראו "קובי", לא ראה את פניו של האדם השלישי כי היה חשוך והוא היה על הרצפה. מצא את עצמו על הרצפה, ההכרה חזרה אליו אבל עדיין לא הרגיש כאב, היה בהלם והבין שקורה לו משהו רע. שלושת האנשים: הנאשם, אביו, והאדם השלישי, נתנו לו מכות ברגליים ובכל הגוף ובמיוחד בצד שמאל של הגוף, אז קיבל את החבלות הגדולות. הכול קרה מהר. לא החזיר להם מכות כי כבר לא תפקד. אמר להם "מספיק, תעצרו" ובשלב מסוים הם עצרו והוא יצא משם. הם לא התנגדו שהוא יצא. ברח משם, רץ מהר.
הלך לבית הוריו והוריד את החולצה שהייתה מלאה בדם, ראה שיש לו חתך בין הצלעות בצד שמאל והרגיש שכואב לו מאד באזור החזה. לא ראה את הדקירה בזמן האירוע, לא יודע איך נדקר ומי דקר אותו אבל יודע שזה קרה בבית של הנאשם. הזמינו אמבולנס והוא אפילו לא הצליח להתכופף כדי לעלות לאלונקה. הפציעה הייתה חמורה יותר בגלל המכות שקיבל על החתכים, סבל מכאבים פיזיים קשים ונזקק לעזרה במשך שבועיים וחצי. עד היום יש לו שלוש צלקות וגם טראומה. החוויה לימדה אותו על החיים והשאירה בו סימן.
בעבר עבד עם הנאשם כמה ימים בצביעה וזה הסתיים בצורה לא נעימה, הנאשם אדם לא מסודר ובלתי אפשרי היה לעבוד איתו, הם לא רבו אבל הוא נשאר עם מטען. מכיר גם את אביו של הנאשם כי הם גרים באותה שכונה משך שנים, אך רק הכרות של "שלום שלום". לא מכיר את שאר בני המשפחה. בעבר היה לו את מספר הטלפון של הנאשם אך בשלב מסוים מחק אותו כי לא היה לו כל צורך בו, כך שביום האירוע לא היה לו את המספר שלו. לא חושב שלאבא שלו יש את המספר של הנאשם, לא יודע אם היה יכול להשיג את המספר אם היה רוצה.
הדגיש כי נגבו ממנו כמה עדויות אך בכולן לא היה במצב טוב, לא פיזי ולא נפשי. היה חבול ולא הרגיש טוב. הייתה פעם ששוטר התקשר להוריו וביקש ממנו לבוא לתחנת המשטרה לכמה דקות כדי למסור דגימת DNA, וכשהוא הגיע הוא נאלץ לחכות שם שעתיים וגם נחקר תחת אזהרה. זה היה מיד לאחר שהשתחרר מבית החולים והוא בקושי הלך. אישר שחתם על ההודעה אך לא קרא אותה ולא יודע מה כתוב בה. החוקרת גם שכנעה אותו שאין לו צורך להתייעץ עם עו"ד.
הוגשו תמונות של המתלונן מבית החולים -
ת/6 א-ג.
5. יפים שטיין - אביו של המתלונן.
העיד במשטרה ובבית המשפט.
בעדות שמסר במשטרה ביום האירוע (
נ/1) מסר שהיום המתלונן היה אצלו בבית, ובשעה 21:00 לערך הוא יצא ואמר שהוא חוזר בעוד 20 דקות, לא אמר לאן הוא הולך. הוא לא לקח איתו דבר, יצא בידיים ריקות. לא יודע אם המתלונן קיבל שיחת טלפון לפני שיצא מהבית, כנראה שכן. לאחר כ-20 דקות המתלונן חזר כשהוא מחזיק עם היד את הבטן. על שפתיו היה דם כי היה לו חתך בשפה התחתונה, ובבטן היה לו חתך אחד או שניים. המתלונן סיפר שהיה לו סכסוך עם הנאשם, לא פירט מה נאמר, והנאשם הזמין אותו לביתו. כשהגיעו לביתו של הנאשם היו שם גם אביו ואחיו של הנאשם, הם הפילו את המתלונן לרצפה, שברו לו בקבוק על הראש ועם השבר עשו לו חתך בבטן. המתלונן סיפר שהוא חושב שאחיו של הנאשם שבר עליו את הבקבוק ודקר אותו בבטן. לאח קוראים קובי. מיד כששמע זאת התקשר למשטרה והזמין מד"א. על החולצה של המתלונן היו 2 חתכים והשוטרים לקחו אותה.